זכאות לסכומים נוספים בשל שותפות נטענת בחברה

בעוד שגב' קוליקוב הלינה על אי תשלום כדין של זכויותיה הסוציאליות, שעות נוספות וזכויות מכוח סיום יחסי העבודה, טענה החברה במסגרת כתב התביעה שכנגד שגב' קוליקוב גרמה לה נזק – העבירה מידע עסקי למר ניצן דרור (להלן – "מר דרור"), שותף סמוי שמצוי בסכסוך עסקי עם בעלי החברה, מר אלי דוד (להלן – "מר דוד"), נטשה את מקום העבודה וסרבה להעסקת עובדות אחרות בחנות.

גם בתלוש זה, אין אינדיקאציה לתשלום נוסף בגין ימי חגים.

משקבענו שגב' קוליקוב לא זכאית לסכומי הכסף להם טענה, הרי שאין לקבוע כי היא זכאית לפצויי הלנה ודין התביעה בגין רכיב זה להדחות טענות החברה בכתב תביעה שכנגד לטענת החברה, כתב התביעה שכנגד היה מוגש בלאו הכי, כאמור במכתב דרישה שנשלח אל גב' קוליקוב טרם הגשת התביעה מצידה.

...

מאחר שאין חולק כי החברה שילמה לגב' קוליקוב את מלוא דמי המחלה להם היא הייתה זכאית מכוח החוק, הרי שגם תביעתה לדמי מחלה – דינה להידחות.

בית הדין פסק – "... מקום בו נטענות טענות חמורות כנגד העובד ועניינן במישור הפלילי, יש לבססן כדבעי בטרם תתקבל הטענה בדבר ביצוע עבירה פלילית כלשהי. משלא נעשה כן בנסיבות מקרה זה ולא הוכח מעבר למאזן ההסתברות כי אכן העבירות בוצעו על ידי העובדים, התוצאה היא כי יש לדחות את טענת המבקשות באשר לשלילת רכיב הפיצויים והשבתו לידיהן." כבוד סגנית הנשיאה צדיק תמכה את מסקנתה גם בהוראות סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, לפיהן לא ניתן להחזיר, להעביר, לשעבד או לעקל כספי פיצויי פיטורים שהופרשו לקופת גמל, אלא בתנאי הסעיף.

סוף דבר החברה תשלם לגב' קוליקוב כדלקמן: בגין הודעה מוקדמת (תקופה ראשונה) – 571 ₪; בגין דמי הבראה – 696 ₪; בגין ניכויים מהשכר - 7,392 ₪.

התביעה שכנגד - נדחית במלואה.

משזו תוצאת פסק הדין, לפיה התביעה נדחית בעיקרה נוכח הסכום הנמוך בו חבה החברה לגב' קוליקוב, ובשים לב כי אף התביעה שכנגד נדחתה במלואה, כל צד יישא בהוצאותיו.

יצוין כי עובר לתחילת עבודתו בחברה, עד ליום 31.12.2011 העוסק התובע במישרין על ידי הנתבעים 2-3[footnoteRef:1] אשר ניהלו את העסק כשותפות, כאשר תקופה זו אינה רלבאנטית לתביעה שלפנינו.

דמי הבראה: השאלה היא האם זכאי התובע לסכום נוסף בגין דמי הבראה.

מבלי לגרוע מהאמור לעיל ובכל הנוגע לקריטריונים הנוספים בהתקיימם ניתן יהיה לתת תוקף לתניה המגבילה חופש עיסוק, נציין כי למיטב הבנתו הנתבעים אינם טוענים שהחברה אוחזת "בסוד מסחרי" ובכל מקרה הם לא הוכיחו קיומו כנדרש לפי הפסיקה[footnoteRef:34].

...

תביעת התובע בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי ההעסקה ו/או הודעה על שינוי בתנאי ההעסקה נדחית, הכל כמפורט לעיל.

תביעת התובעים שכנגד, מתקבלת חלקית באופן כזה שעל הנתבע שכנגד לשלם לתובעים שכנגד סך של 20,000 ₪.

בנסיבות תיק זה לא מצאנו לחייב אף אחד מהצדדים בהוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

לכן יש לראות אותם כמי שזנחו טענה זו. הטענה לשותפות והדרישה למתן חשבונות: התובע טוען בסיכומיו ש"הצדדים הפכו להיות שותפים" (ס' 4 לסיכומיו).

אין בכתב התביעה טענה, לפיה הסכומים ששולמו לתובע אינם משקפים את "שכר ההקמה המגיע לו בגין התקופה בה ניתנו שירותי ניהול ההקמה בפועל". לכן, אני קובעת כי התובע אינו זכאי לכל תשלום נוסף בגין שכר הקמה.

אני דוחה טענה זו. מעבר לכל מה שכבר נאמר לעיל, התובע גם לא הוכיח קיומם של "ריווחי מחזור מימון". התובע, שכאמור הקדיש חלק ניכר מסיכומיו לניסיון לשכנע את בית המשפט שסכום של 23.5 מיליון שקל אכן הועבר מהנתבעת 1 לחברות אחרות של הנתבע 3, או אל הנתבע 3 באופן אישי, לא הציג שום ראייה לכך שהעברות אלה, ככל שבוצעו, מהוות "ריווחי מחזור מימון (ריפייננסינג)", כהגדרת מונח זה בסעיף 5.1.6 להסכם.

נתון זה מערער במידה ניכרת את טענתו הנוכחית של התובע, כאילו הוא שותף בפרויקט או כאילו הוא זכאי לתגמול על עבודה שביצע בו. באשר לטענת התובע שמגיע לו שכר עבור עבודה שביצע בפרויקט אוסיף, שדינה של זו להדחות גם מטעם נוסף.

...

מכיוון שכך, אני דוחה את טענותיו של התובע, כאילו הוא זכאי לפיצוי בגין אובדן הזדמנויות תעסוקה או בגין פגיעה בשמו הטוב.

סיכום: אני דוחה את כל טענות התובע, וקובעת שהוא אינו זכאי לתשלום נוסף מהנתבעות 1,2 בגין אחד המלונות.

לכן, התביעה, על כל חלקיה, נדחית.

500,000 ₪ הועברו מכח הסכם אחד (הנתבעים עומדים על כך שסכום זה לא הועבר במלואו –סעיף 35 ואילך לסיכומיהם) ו – 2,000,000 ₪ הועברו מכח הסכם נוסף, כאשר בלב הסיכסוך השאלה - האם התובעים זכאים להשבת הסכומים שכן מדובר בהלוואות או שמא, כטענת הנתבעים, מדובר בהשקעות בעסקי הנתבעים לשם הפקת רווחים, תוך נטילת סיכונים, ומכאן שיש לדחות את התביעה.

התביעה הוגשה תחילה לבית המשפט המחוזי בתל אביב ומטעמי סמכות הועברה לבית משפט זה. הנתבעים דחו את טענות התובעים, הגישו תביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מהטלת עיקולים זמניים וטרפוד עסקת ליפשיץ; כמו כן, תבעו סכומים נוספים בגין אי תשלום יתרת סכום ההשקעה בגין שותפות בוסתן (172,000 ₪); נזקים תדמיתיים ופגיעה במוניטין, ובסך הכל 1,500,000 ₪, לצרכי אגרה.

באישור נכתב: "הצדדים סיכמו בינהם כי הפעילות הקשורה למגזין הנ"ל תתבצע באמצעות חברה חדשה ולכן לא ניתן ביטוי להשקעות השותף בספרי חברתכם (פלמינגו – נ.ע.)". מיסמך זה נכתב בתאריך 24.12.2020 חודשים ארוכים אחרי שהחברה המשותפת הוקמה (1.1.2019) ואף הוקמה החברה הנוספת ב.ס.ד אליה הועברה פעילות המגזין, ומצופה היה כי רואה החשבון יתייחס אף לכך, ככל שהיתה פעילות בחברות.

הנתבעים עסקו בעדותו של עו"ד חרדון אשר אף אם היה ממש בטענותיהם לגביה, לא היה בכך כדי לבסס היתקשרות הצדדים בהסכם השותפות הנטען, שרו"ח חרדון כלל לא הכיר אותו (ראו סעיף 7 לסיכומי התשובה).

...

500,000 ₪ הועברו מכח הסכם אחד (הנתבעים עומדים על כך שסכום זה לא הועבר במלואו –סעיף 35 ואילך לסיכומיהם) ו – 2,000,000 ₪ הועברו מכח הסכם נוסף, כאשר בלב הסכסוך השאלה - האם התובעים זכאים להשבת הסכומים שכן מדובר בהלוואות או שמא, כטענת הנתבעים, מדובר בהשקעות בעסקי הנתבעים לשם הפקת רווחים, תוך נטילת סיכונים, ומכאן שיש לדחות את התביעה.

דין התביעה שכנגד להידחות.

אף עו"ד דנינו העיד כי התובע שכנגד אישר לו כי קיבל מהנתבעים שכנגד סך 500,000 ₪ במסגרת שותפות בוסתן ואף בכך יש לתמוך במסקנה שהתמורה שולמה במלואה.

התביעה שכנגד נדחית.

הפרשות לפנסיה התובע טען בסיכומיו כי במהלך ההליך נשלחו אליו פרטי ההפרשות ובמסגרת הסיכומים לא טען כי זכאי לסכומים נוספים בגין רכיב זה. משכך, ומשלא כומתה תביעתו ברכיב זה, אין מקום להורות על תשלום כלשהו.

בענין זה כבר נקבע כי "אין לצפות כי בית הדין ישמש כלבלרו של תובע מיוצג ויכנס מיוזמתו לבדיקה פרטנית המתייחסת לכל עובד ועובד" (בר"ע (ארצי) 28205-05-18 hafz adil -  עין גדי תיירות - שותפות מוגבלת 7.8.18; ע"ע (ארצי) 26020-01-19 בין הרים שירותי תיירות בע"מ - מנחם דגן (15.1.20); וכן ע"ע (ארצי) 35666-05-16 חברת השמירה בע"מ – סבהט (27.07.17)).

...

עוד עולה מעיון בתלושי השכר כי בחודשים שבהם חלו ימי חג, לא הופחת משכרו של התובע בגין כך. משכך, אין התובע זכאי לכל תשלום נוסף בגין רכיב זה ודין תביעתו זו - להידחות.

כאמור, משלא הוכח יסוד הפרסום ומשממילא חוסה השיחה תחת ההגנה של סעיף 15(7) לחוק במסגרת ביקורת לגיטימית של ממונה על עובד, לא הרים התובע את הנטל להוכיח תביעתו ברכיב זה ודינה להידחות.

אחרית דבר על יסוד כל האמור, הנתבעת תשלם לתובע כדלקמן: א. דמי הבראה בסך של 3,780 ₪.