זכאות למענק התמחות נוסף במחלקה פנימית בבית החולים קפלן

התובעת טוענת כי היא זכאית לתשלום שני המענקים במצטבר שכן המענק שהנתבעת התחייבה לשלם לה הנו עבור היתחייבותה להתמחות בבי"ח קפלן דוקא ואילו המענק "לרופאים במקצועות במצוקה" שולם כתמריץ עבור נכונותה להתמחות ברפואה פנימית שהוגדר כ"מיקצוע במצוקה".

סעיף 3.6 - כל התכתובות ו/או הסיכומים לרבות סיכומי השיחות שנערכו לטענת הנתבעת עם התובעת לעניין ההסבר אשר נימסר לתובע בקשר לתשלום "כפל מענק". סעיף 3.7 - תיכתובות שהוחלפו בין נציגי בי"ח קפלן (לרבות גורמי הנהלה, משאבי אנוש, מחלקת שכר), בעקבות דרישת התובעת לשלם לה את המענק לפי מיסמך "ההטבות לרופאים מתמחים בבי"ח "קפלן"" מיום 3.8.2011 במצטבר למענק לעידוד עבודה במקצועות במצוקה.

סעיף 3.8 - כל המסמכים בקשר לתשלום מענקים או אי תשלום, לרופאים מתמחים אחרים בביה"ח קפלן של מענק לפי מיסמך "ההטבות לרופאים מתמחים בבית החולים "קפלן"" במצטבר למענק לעידוד עבודה במקצועות במצוקה.

לגופו של עניין טענה הנתבעת כי אין בביה"ח קפלן מקרה בו רופא קיבל או היה אמור לקבל מענק לפי אישור הממונה לגבי בי"ח קפלן מ – 5.2011 ובנוסף מכח מכתבו של הממונה על השכר מיום 25.8.11 ולמעשה אין מקרה נוסף בו נחתם בבי"ח המסמך בדבר מתן מענק בהתאם לאישור הממונה מ – 5.11.

...

רלוונטיות ההנחיות המבוקשות, אינה ברורה, וכיצד עשויות הן לשפוך אור על המחלוקת בין הצדדים ושאלת זכאותה של התובעת למענק, הבקשה בעניין זה נדחית.

איני נעתרת לבקשה זו שהינה כוללנית ומבוססת על ההנחה בדבר קיומם של מסמכים אצל הנתבעת.

אשר למסמך "חוות דעת" אשר התובעת ביקשה את גילויו – הנתבעת צירפה את המסמך כנספח 4 לתגובתה לבקשה, על כן מתייתרת הבקשה בעניין זה. סוף דבר הבקשה לגילוי המסמכים הספציפיים נדחית בהתאם למפורט.

העובדה שהתובע לא הסכים להתמחות ב"פנימית" אינה מובילה למסקנה שהוא התפטר, ממילא מנהל המחלקה הפנימית סבר שהתובע אינו מתאים להתמחות בה, כך שלעמדת התובע בנושא לא היה משקל ועבודתו בקפלן היתה מסתיימת כך או כך בשל החלטת בית החולים.

עוד לטענת המדינה הזכות למענק לא עוגנה בהסכם קבוצי ולא בחוזה האישי של התובע אלא במסמך המענקים הקובע קריטריונים לקבלת המענק וכי הועדה תיקבע קריטריונים נוספים (סע' 4 לסיכומיה), אלא שקריטריונים לבחינת חריגים לכלל "ממצוקה למצוקה אין מענק" לא נקבעו וממילא לא נבחנו בעיניינו של התובע.

מצאנו לצטט את החלטת הועדה הטלפונית במלואה: "לאחר עיון במסמכים הרלוואנטיים לבחינת הבקשה, הועדה לא מצאה לנכון לשנות מהחלטתה בדבר אי זכאותו של דר' פיירברג למענק בגין מיקצוע במצוקה. נמצא כי ענינו של פיירברג אינו חריג, ואינו שונה ממקרים אחרים בהם לא אושר מענק לרופאים אשר עברו ממקצוע במצוקה אחד למקצוע במצוקה אחר. גם בנסיבות ענינו של דר' פיירברג אין הצדקה לסטייה מכלל בסיסי זה אשר נקבע בועדה. לעניין זה אין בעובדה כי סיום העסקתו של דר' פיירברג בבית החולים "קפלן" מסיבת אי התאמה כדי להביא לסטייה מן הכלל האמור" בהחלטה זו, וכפי שציינו לעיל, המדינה ממשיכה וטוענת כי התובע לא פוטר, ולכל הפחות שלא הוכיח שפוטר (סע' 36-32 ו-39 לסיכומים).

...

הדיון השני של הוועדה המשותפת, הניב החלטה לא מנומקת כנדרש, שבה לא נשקלו שיקולים הנדרשים ולא ניתן להבין כי הועדה עיינה בכתבי הטענות שכן לא התייחסה במפורש לאמור בהם ולאור עמדת המדינה כי אין לשקול שיקולים אישיים אלא רק מערכתיים, מצאנו כי אין טעם להחזיר את ענינו של התובע לדיון ב'סיבוב שלישי' בוועדה.

לא שוכנענו כי בענייננו יש לפסוק לתובע פיצוי בגין עגמת נפש, בפרט שזכה במלוא תביעתו.

משכך, התביעה לתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש נדחית.

בשנת 2011, על מנת לשכנע את התובעת להצטרף לצוות הרופאים במחלקה הפנימית בבית החולים ולבצע בו את התמחותה, התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת, בין היתר, מענק בסך 150,000 ₪ עבור 3 שנות היתמחות (להלן – המענק).

למותר לציין, כי באותה מידה, אין בכך כדי לחוות דיעה כלשהיא בנוגע לטענה הנוספת של הנתבעת, לפיה התובעת אינה זכאית למענק גם משום שלא השלימה את התמחותה בבית החולים.

לאור כל האמור לעיל, הנני מורה כדלקמן: (1) ב"כ הנתבעת יעבירו לממונה על השכר באוצר בתוך 10 ימים ממועד קבלת החלטתי זו במשרדם את כתב התביעה ואת כתב ההגנה בצרוף החלטתי זו. (2) הממונה מתבקש ליתן עמדתו בתוך 30 יום ממועד קבלת המסמכים במשרדו, ולהתייחס במסגרתה, בין היתר, לשאלה האם המענק הספציפי שהובטח למתמחים בבית החולים קפלן קשור באופן כלשהוא (הסכמי או תקציבי) למענק הכללי שהוענק לכלל המתמחים במדינת ישראל במקצועות שהוגדרו כמקצועות במצוקה.

...

לפני בקשת הנתבעת להורות לממונה על השכר במשרד האוצר (להלן – הממונה) להגיש את עמדתו ביחס לסוגיה שעומדת להכרעה בתיק זה, והיא האם התובעת זכאית לקבלת מענק כספי נוסף מעבר לזה ששולם לה. אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל, ולהלן אפרט את נימוקיי.

ביחס למועד בו הוגשה הבקשה, סבורני, כי הצדק עם התובעת.

סבורני, כי האיזון הנכון בין זכותה הדיונית של התובעת לבין רצונה של הנתבעת לקבל את עמדת הממונה, צריך למצוא ביטויו בפסיקת הוצאות לטובת התובעת, וכך אני מורה.

לאור כל האמור לעיל, הנני מורה כדלקמן: (1) ב"כ הנתבעת יעבירו לממונה על השכר באוצר בתוך 10 ימים ממועד קבלת החלטתי זו במשרדם את כתב התביעה ואת כתב ההגנה בצירוף החלטתי זו. (2) הממונה מתבקש ליתן עמדתו בתוך 30 יום ממועד קבלת המסמכים במשרדו, ולהתייחס במסגרתה, בין היתר, לשאלה האם המענק הספציפי שהובטח למתמחים בבית החולים קפלן קשור באופן כלשהו (הסכמי או תקציבי) למענק הכללי שהוענק לכלל המתמחים במדינת ישראל במקצועות שהוגדרו כמקצועות במצוקה.

האם התובעת זכאית לתשלום מענק בגין תקופת התמחותה בבית החולים קפלן במחלקה הפנימית בסך 150,000 ₪, בנוסף למענק שקבלה בסך 300,000 ₪ בזכות העובדה שבחרה להתמחות ברפואה פנימית, שהוגדרה ע"י משרד הבריאות כמקצוע במצוקה? זוהי השאלה בה עלי לידון בתיק זה. אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים, לרבות עמדתו של הממונה על השכר באוצר, באתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להדחות, ולהלן אפרט את הטעמים שעמדו בבסיס הכרעתי.

...

האם התובעת זכאית לתשלום מענק בגין תקופת התמחותה בבית החולים קפלן במחלקה הפנימית בסך 150,000 ₪, בנוסף למענק שקיבלה בסך 300,000 ₪ בזכות העובדה שבחרה להתמחות ברפואה פנימית, שהוגדרה ע"י משרד הבריאות כמקצוע במצוקה? זוהי השאלה בה עלי לדון בתיק זה. אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים, לרבות עמדתו של הממונה על השכר באוצר, באתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות, ולהלן אפרט את הטעמים שעמדו בבסיס הכרעתי.

סבורני, כי יש לבכר בעניין זה את עמדת הממונה, במובן זה שבנסיבות המקרה, תשלום 2 המענקים עולה כדי חריגת שכר אסורה, כהגדרת המושג בסעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב, וזאת משמדובר במענקים שניתנו למען אותה מטרה ומהטעם שביחס לשניהם, ד"ר קדמן מילאה את אותה התחייבות ממש.

אלא שאין בקביעתי זו כדי לשנות את התוצאה אליה הגעתי, וזאת מן הטעם שסבורני, כי הנתבעת הצליחה לשכנע כי שני המענקים אכן נובעים מאותו מקור ומשרתים את אותה תכלית, ומשמדובר בתקופת התמחות אחת בלבד, המסקנה המתבקשת היא כי מדובר בכפל מענקים.

אחרית דבר התביעה נדחית.

חרף דחיית התביעה, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות, שכן סבורני, כי בתביעתה, העלתה ד"ר קדמן סוגיה עקרונית, וכי טיעוניה, הגם שלא ראיתי לקבלם, הנם טיעונים בעלי טעם.

מיום 13.03.11 ועד ליום 30.09.12, התובעת הועסקה כמתמחה במחלקת הכירורגיה הכללית בבית החולים קפלן.

בעדותה אישרה כי התחום גם לא התאים לה. לפני תחילת העסקתה בביה"ח, נערך עמה ראיון עבודה ע"י מנהל המחלקה (פרופ' הווארד עמיטל; "מנהל המחלקה"), והוסבר לה כי ככל שתבחר לבצע היתמחות ברפואה פנימית, תהיה זכאית לקבלת מענק "מיקצוע מצוקה". במועד תחילת התמחותה ברפואה הפנימית, עמדה בכל הקריטריונים הקבועים (סעיף 11 למסמך) לקבלת המענק.

הינה כי כן, מכוח המסמך הוקמה ועדה משותפת של הר"י והמעסיקים (ולענייננו, המדינה), אשר הוסמכה לקבוע קריטריונים נוספים לזכאות; כן נקבע כי הועדה תודיע ותפרסם למעסיקים את הקריטריונים לזכאות, 6 חודשים לפני תחילת השנה הקלדנרית בה ישולמו המענקים.

...

לטעמנו, קבוצת השוויון ביחס אליה טענה התובעת, "השתנתה" בתצהירה וממילא, לטעמנו, אין בפנינו פרטי ולוּ מתמחה אחד שנסיבותיו כנסיבות התובעת, שקיבל המענק.

משעסקינן בעובדת הנתבעת, שעתרה למימוש זכות שלטעמה מגיעה לה – וכשאין בפנינו טענות בדבר חות"ל וכדומה – מצאנו להורות, חרף תוצאת ההליך, כי כל צד ישא בהוצאותיו.

סיכום לאור כל האמור נדחית התביעה ללא צו להוצאות.