זכאות למענק במקרה של פקיעת זכאות לקצבת שאירים עקב נישואין

תשלום מענק (א) אלמנה שלא מלאו לה עדיין 40 שנים ואינה זכאית לקיצבה, או אלמנה שפקעה זכותה לקיצבה שלא עקב נישואיה, ישלם לה המוסד מענק בסכום השווה לקיצבת שאירים לפי שיעור הקצבה כאמור בסעיף 252(א)(1) כפול שלושים ושש.

מתוך פסק דינו של בית המשפט העליון בפרשה, יפים להדגשה הדברים הנוגעים לתכלית ההסדר שבחוק, וכך בלשון השופטת חיות שם: "התכלית שביסוד ההוראות המפקיעות את הזכות לקיצבה במקרה של אלמן או אלמנה ששבו ונישאו כדת וכדין, והרציונלים שבבסיס אותה התכלית עליהם עמדנו לעיל, מתקיימים גם ככל שמדובר באלמן או אלמנה אשר החלו לחיות עם בני זוג כידועים בציבור. אכן, האלמן או האלמנה החיים כידועים בציבור נהנים משיתוף עם בני הזוג בהכנסות ובנשיאה בנטל ההוצאות, בהנתן משק הבית המשותף שהוא תנאי לסיווגם כידועים בציבור ובנסיבות אלה, אין הצדקה כי ימשיכו להנות מקיצבת שאירים או קצבת תלויים, שנועדו להגן עליהם מפני מחסור כלכלי העלול להגרם עקב מות המפרנס" (בג"ץ בוארון, בפיסקה 17 לחוות דעתה של השופטת חיות).

...

בשים לב לכל האמור לעיל, אנו סבורים שצדק בית הדין האזורי בפסיקתו, ודין ערעור המוסד להידחות.

בשים לב לכל האמור לעיל, אנו מקבלים את ערעורה, ומבטלים את קביעת בית הדין האזורי בדבר חוב שנוצר לה בגין תשלומי קצבת שאירים שקיבלה מאז 1.9.00.

סוף דבר ערעור המוסד לביטוח לאומי בעניינה של גב' שפירא סטאר נדחה.

הגדרת אלמן בפרק י"א מצויה בסעיף 238 לחוק והיא כדלקמן: סימן ד' לפרק י"א אשר עניינו בזכויות שארים, קובע את סכומי הקצבה שישולמו לאלמן, וסעיף 255 לחוק דן בזכות למענק - לאלמן שאינו זכאי לקיצבה / שפקעה זכאותו לקיצבה: (א) אלמנה שלא מלאו לה עדיין 40 שנים ואינה זכאית לקיצבה, או אלמנה שפקעה זכותה לקיצבה שלא עקב נישואיה, ישלם לה המוסד מענק בסכום השווה לקיצבת שאירים לפי שיעור הקצבה כאמור בסעיף 252(א)(1) כפול שלושים ושש.

עם זאת ובהתאם לסעיף 260 כמובן שאין זכאות לכפל תשלום של מענק ושל קצבה, ולפיכך, במקרה שימצא כי החל משנת (2013) התובע היה זכאי לקיצבת שארים בשל הכנסתו הנמוכה, הרי שיהיו צורך לערוך את חישובי הקצבה למערער בנכוי סכומים שקבל כמענק.

...

עוד טוען הנתבע, כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות.

אנו סבורים כי אין הצדקה עניינית לכך, כאשר החוק סובל גם פרשנות שאיננה יוצרת הבחנה בלתי מוצדקת.

למען הסר ספק יובהר כי בנסיבות דנן בשים לב לנוסח המכתב שנשלח לתובע בשנת 2013 אנו דוחים את טענת ההתיישנות שהעלה הנתבע.

הסעיף האמור קובע זכאות למענק במקרה של פקיעת זכאות לקצבת שאירים עקב נישואין.

...

לסיכום 26.

טענת הנתבע (שהועלתה רק בסיכומים) בענין סעיף 296 לחוק-נדחית.

לפיכך, אנו מקבלים את התביעה ומחייבים את הנתבע לשלם לתובע מענק נישואין לפי סעיף 255(ב) לחוק.

בהחלט יתכן כי מבוטח במקרה שכזה יהיה זקוק – גם לאחר פקיעת הזכאות לקיצבת שאירים - למקור כספי למחיה אשר עם פקיעת הזכאות כאמור נגדע (לתכליתה של קצבת השאירים ראו דב"ע (ארצי) נה/0-78 גביש – המוסד לביטוח לאומי, פסקה 18, פד"ע כ"ח 527 (1995)).

התוצאה הנה כי לאור ענין מוסקוביץ, פקיעת הזכות לקיצבת שאירים שלא עקב נישואים (סעיף 255 לחוק) אינה חלה על מי שחדל להיות זכאי לקיצבה האמורה אך בשל כך שהכנסתו עולה על רף ההכנסה.

משכך, במקרהו של אלמן שעמו ילד, אשר זכאותו לקיצבת שאירים פקעה משלא היה עמו עוד ילד, בא הפצוי החד פעמי בדמות מענק הפקיעה.

...

לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, באנו לכדי מסקנה כי דין התביעה להידחות.

התוצאה היא, כי בדין דחה הנתבע את תביעתו של התובע מחודש 7/11 לתשלום גמלת שאירים.

המסגרת הנורמאטיבית: בעניינינו, יש להתייחס לשני סעיפי חוק עקריים -סעיף 255 לחוק, הדן בתשלום מענק ואשר, עניינו תשלום מענק: (א) אלמנה שלא מלאו לה עדיין 40 שנים ואינה זכאית לקיצבה, או אלמנה שפקעה זכותה לקיצבה שלא עקב נישואיה, ישלם לה המוסד מענק בסכום השווה לקיצבת שאירים לפי שיעור הקצבה באמור בסעיף 252(א)(1) כפול שלושים ושש.

בהתייחס לטענה שהעלה התובע בסיכומיו, לעניין ההתיישנות וחוסר יכולתה לחבל בזכאותו הנ"ל, הרי שלאחר תיקון 19 בשנת תשנ"ח, בוטל שיקול הדעת שהיה בידי הנתבע לשלם גמלה רטרואקטיבית, והפסיקה שהתייחסה לסוגיה לאחר התיקון בחוק קבעה כי "אין עוד טעם לרדת לבחינת הנסיבות שגרמו לשהוי ובכל מקרה, המשתהה לא יהיה זכאי לתשלום גמלה, לתקופה העולה על 48 חודשים שקדמו בתכוף לחודש בו הוגשה התביעה." (עב"ל (ארצי) 1292/02 חיים - המוסד לביטוח לאומי) (יודגש כי הסעיף, בנוסחו כיום, עומד המחסום על 12 חודשים בלבד).

...

מכאן שדין טענות התובע לענין ההתיישנות, להידחות.

לסיכום לנוכח האמור לעיל הרינו קובעים כי התובע אינו זכאי לגמלת שאירים וכן אינו זכאי למענק נישואין ועל כן הרינו דוחים את תביעתו.