זכאות למענק בגין אי ניצול ימי מחלה עם סיום עבודה

ביום 23/11/17 שוחררת התובעת מבית החולים עם המלצות למנוחה מוחלטת ללא שום פעילות גופנית והמשך מעקב רפואי.

על רקע האמור לעיל ובכלל זה נקודת המוצא לפיה נכויות התובעת בתחום הגסטרו והאורתופדי הם שהחישו את פרישתה המוקדמת, אפנה עתה לבחינת רכיבי הפצוי להם עתרה התובעת בסיכומיה: זכאות לשווי פדיון ימי מחלה; לטענת התובעת במשך שתי תקופות העדרותה המלאה מהעבודה (לאחר התאונה ולאחר הניתוח השני) שולם לה שכרה על חשבון ימי מחלה צבורים ובתקופות העבודה החלקית שולם שכר כימעט מלא, כשההשלמה הייתה גם כן על חשבון ימי מחלה – מתוך 584 הימים הצבורים לפדיון בעת הפרישה.

עיון במסמך הרלוואנטי בו פורטו ניצולי ימי המחלה בפועל ומשמעות שיעור ניצול זה כפי שנערך על-ידי הבנק ביום 21/6/21 (נכלל במסגרת ת/4), מעלה כי התובעת קבלה בגמר החשבון סך של 31,536 ₪ כמענק בגין אי ניצול ימי מחלה וזאת לפנים משורת הדין (ר' סעיף ו' למסמך האמור).כן, עולה מהמסמך האמור כי באם התובעת לא הייתה מנצלת את ימי המחלה שאותם ניצלה בפועל (לאחר התאונה) היא הייתה זכאית לסך של 38,418 ₪ (נוכח זאת שניצול ימי המחלה ערב התאונה לא עלה על שיעור ניצול של 35%).

בזיקה לסעיפים 13(ב) ו-(ג) לעיל, אציין כי לא מצאתי ליחס בקביעות נשוא סעיפים אלה ובכלל, כל משמעות לתוצאות ההליך שבו נדונה תביעת הבנק כנגד הנתבעת שהתנהלה במסגרת ת"א 67437-03-19 ובפרט בשעה שעולה מהבקשה של התובעת לצרוף אסמכתא וטיעונים מיום 22/2/22 כי עסקינן בהליך שהסתיים בהסכם פשרה.

...

בתוך כך, לא שוכנעתי בטענת הנתבעת בסיכומיה לפיה לא הייתה הצדקה שהתובעת לא תשוב לעבודתה במשרה מלאה (לאחר שני הניתוחים) כמו גם העדר ההצדקה לפניה לרופאים השונים בקשר עם תעודות אי הכושר משיקולים שנטען כי היו קשורים למצבה.

לאחר שעיינתי במכלול חומר הראיות הרלוונטי לראש נזק זה ובכלל זה באסמכתאות שצורפו במסגרת ת/5 ושאת מרביתן מצאתי רלוונטיות לנוכח אופי הפגיעה והצורך בטיפולים בעלי אופי שיקומי בהקשר הנכויות (ר' גם עדותה של התובעת בע' 13 שו' 26-27 לתמליל ישיבת ההוכחות) וכן לאחר שנתתי דעתי לסבירות לקיומן של הוצאות על רקע הטיפולים וההוצאות להם נזקקה התובעת בעקבות חלק מנכויותיה (ובמהלך תקופת אי הכושר בסמוך לאחר התאונה) ושלא נשתמרו כלל האסמכתאות להוצאתן בפועל, הנני מוצאת לפסוק לתובעת סך גלובאלי (לעבר בלבד) אשר יעמוד על-סך 9,500 ₪.

טרם סיום ועל מנת שלא תיוותר סוגיה שלא הוכרעה (ובזיקה להחלטתי מיום 20/6/21 והאמור בסעיף 4 לסיכומי התובעת), אבהיר כי לא מצאתי להיעתר לבקשת התובעת מיום 9/5/21 למינוי מומחה תעסוקתי.

במקרה דנן, מצאתי שבסופו של יום עלה בידיי על-פי התשתית שהונחה בפניי, להעריך את המגבלה התפקודית והפגיעה בכושר השתכרותה של התובעת על סמך תשתית זו. סוף – דבר: לאור כל האמור, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 211,448 ₪.

בהתאם לתלוש שכר אחרון של התובעת: עם סיום העסקתה שולם לתובעת מענק פרישה בסך 13,492 ₪ (להלן: מענק הפרישה) ומענק בגין אי ניצול ימי מחלה בסך 6,808 ₪ (להלן: מענק מחלה), אשר מסתכמים יחד לסך של 20,300 ₪; וכן לתובעת בוצעו נכויים והפרשות לתגמולים ופיצויים למקפת (ר' נספח ד' לכתב הגנה).

כמו כן ביום 12.8.92 נחתם זיכרון דברים בין הנהלת חב' שופרסל בע"מ לבין הסתדרות הפקידים ושם נקבע זכאות לפידיון ימי מחלה לעובד שיפרוש לגמלאות (ר' סעיף 4.3 להסכם זה וכן סעיף 4.2 לזכרון דברים מיום 13.8.98,שגם נקבע בו מענק בדבר אי ניצול ימי מחלה לפורשים לגמלאות).

בנסיבות אלה של פרישה לגימלאות אגב הסדר ביטוח פנסיוני מלא בגין כל תקופת עבודתה, לרבות מענק פרישה ותשלום פיצוי בגין דמי מחלה שלא נוצלו, לא שוכנענו כי יש לסווג את סיום העסקתה של התובעת כפיטורים המקנים השלמת פצויי פיטורים, בהתאם להלכה הפסוקה.

...

אין אנו מקבלים את טענת הנתבעת בהקשר זה. עיון בצו ההרחבה בענף שיווק המזון מעלה כי שיעור הפקדות המעסיק לביטוח הפנסיוני לפיו עומד על 12% מהשכר המשמש בסיס לחישוב פיצויי פיטורים על פי דין, מתוכם 6% על חשבון תגמולים ו- 6% על חשבון פיצויים.

בנסיבות אלה של פרישה לגמלאות אגב הסדר ביטוח פנסיוני מלא בגין כל תקופת עבודתה, לרבות מענק פרישה ותשלום פיצוי בגין דמי מחלה שלא נוצלו, לא שוכנענו כי יש לסווג את סיום העסקתה של התובעת כפיטורים המקנים השלמת פיצויי פיטורים, בהתאם להלכה הפסוקה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

מר אלמוג חזר ואישר שהתובע זכאי לפדיון ימי מחלה בהתאם לכתוב בהסכם (עמ' 9, שו' 3), והסביר כי סעיף 4 שבנספח א' להסכם הקבוצי קובע מהם התנאים לחישוב הפצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו בהתאם לנוסחה הקבועה בו, וכי התובע יקבל את המענק בגין ימי המחלה הצבורים רק אם לא ניצל במשך כל תקופת עבודתו יותר מ-65% מסך כל חופשת המחלה המגיעים לו. אם ישתמש התובע בלמעלה מ- 65% מימי המחלה המגיעים לו בעד כל תקופת עבודתו, סעיף 4.1 לא יחול והוא לא יקבל את המענק (עמ' 9, שו' 18-4).

לאור האמור, ולאחר שהבאתי בחשבון את גילו של התובע שלפניו עוד כ- 20 שנות תעסוקה, כך שיכול ויצבור ימי מחלה רבים ויהיה זכאי לפדיון ימי מחלה בעת סיום עבודתו, ומנגד כי על פי עדות מר אלמוג ניצל התובע עובר לתאונה מספר לא מבוטל של ימי מחלה (ראו בעיניין זה עמ' 8, שו' 18-10), אני סבורה כי יש מקום לפצות את התובע בגין ניצול 40 ימי מחלה בחודשים יולי – אוקטובר 2017 על דרך האומדנה, על פי המנגנון הקבוע בסעיף 5.2(א) ו- (ג) להסכם הקבוצי - לפי ניצול של 36% - 65% מסך ימי המחלה, דהיינו בסך משכורת של 8 ימים (6 ימים בגין 30 ימי מחלה ו- 2 ימים בגין 10 ימי מחלה נוספים), לפי שווי יום בפדיון של 722 ₪ (לפי השכר ברוטו עובר לתאונה, משוערך להיום), ובסך הכל 5,776 ₪ (722 ₪ X 8).

...

לאור כל האמור, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים והבאתי בחשבון כלל השיקולים כמפורט לעיל, אני פוסקת לתובע סכום פיצוי גלובלי של 5,000 ₪ בגין עזרת צד ג' בעבר ולעתיד.

סוף דבר אני פוסקת לתובע פיצויים כדלקמן: הפסדי שכר לעבר הפסדי שכר לעתיד (כולל פנסיה) 56,590 ₪ 45,000 ₪ עזרת צד ג' בעבר ובעתיד 5,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר ובעתיד 3,000 ₪ כאב וסבל 4,090 ₪ סה"כ 113,680 ₪ הנתבעת תשלם לתובע סך של 113,680 ₪ ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד כדין בשיעור של 15.21% (כולל מע"מ).

כן תשלם הנתבעת לתובע החזר אגרת בית משפט כפי ששולמה בפועל, והחזר תשלום חלקו של התובע בשכ"ט המומחה (2,633 ₪).

בנוסף עתרה התובעת לחיוב המועצה בפיצויי פיטורים ובתשלום זכויות נוספות לפי חוקת העבודה לעובדי רשויות מקומית או בהתאם לתקשי"ר, ובהם דמי היסתגלות, מענק פרישה, תשלום שכר בגין חודשים הקיץ בגין אותם שנים בהם לא שולם רכיב זה, דמי הבראה, דמי חגים, פיצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו ועוד.

המועצה לא פרטה בכתב ההגנה מדוע לא שולמו רכיבים אלה במועד, וציינה כי פצויי פיטורים ופצוי בגין אי ניצול ימי מחלה לא שולמו "מסיבה לא ברורה" (סע' 18 וסעיף 28 לכתב ההגנה).

יחסי העבודה הסתיימו בחודש 8/12 והתביעה הוגשה בחודש 6/19.

...

לא שוכנענו שפיטורי התובעת בחודשי הקיץ במהלך חלק מתקופת העבודה עולה כדי הטעיה או העלמת עובדות.

לטעמנו, גם טענה זו דינה להידחות.

על יסוד האמור והמפורט עד כה, נדחית מחמת התיישנות התביעה בהתייחס לרכיבים הבאים: שכר עבודה בגין חודשי הקיץ בתקופה שבין השנים 1995 – 2001; דמי הבראה לשנים 1995 – 2001 ו- 2003; פיצוי חלף הפקדות לקרן השתלמות בגין התקופה שקדמה לחודש 6/12; דמי ביגוד לשנים 1995 – 2001; דמי חגים לשנים 1994 – 2001; פיצוי בגין הלנת שכר.

אין חולק, כי עם סיום עבודתו בנתבע היה התובע זכאי לקבל מענק כספי בגין יתרת ימי המחלה הבלתי מנוצלים שעמדו לרשותו.

יחד עם זאת, יש לבחון את הדברים על פי המבחן האובייקטיבי שאומץ בפסיקה, היינו, האם אדם סביר שניכנס לנעליו של התובע – רופא במערכת הבריאות הציבורית - היה יכול לגלות על אודות זכותו לקבלת מענק בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים בזהירות סבירה, תוך נקיטת אמצעים סבירים בנסיבות העניין, בלא היתחשבות בתכונות או ביכולות של התובע הקונקרטי.

...

במסגרת כתבי הטענות הפנה הנתבע למספר רב של פסקי הדין התומכים בעמדתו, לפיהם בכל מקרה חלה על תביעת התובע התיישנות ועל כן דינה להידחות.

ומן הכלל אל הפרט מקובלת עלי טענת הנתבע, לפיה על התובע חלה חזקת הידיעה בכוח, שכן חזקה עליו כעובד מדינה שהוא מכיר את הוראות התקשי"ר ובכלל זה את הזכויות המגיעות לו, ואבהיר.

בהקשר זה מקובלת עלי טענת הנתבע, לפיה מדובר בנסיבות בהן התובע הוא רופא שהיה בזמנים הרלוונטיים לתביעה חבר בהסתדרות הרפואית (הר"י), ולא היתה כל מניעה כי יפנה לקבלת ייעוץ עובר לפרישתו.