עוד נטען שלא היתקיימו בין התובעת ובין המנוח יחסי תלות ריגשיים או אחרים והדבר נלמד מכך שהמנוח העדיף לקבל את טפולי הכימותרפיה באישפוז מלא ולא באישפוז יום, וזאת מאחר שהתובעת לא סעדה את המנוח בעת חוליו לפני שנפטר ואף הפנו לסתירות בין עדות התובעת ובין התעוד הרפואי, בכל הנוגע למצבו הרפואי של המנוח.
במחלוקת שבין התובעת והנתבעים לגבי ההסדר הנורמאטיבי, מבטחים טענה כי לפי התקנון, עמית שעבר את גיל הזכאות לפנסיית זקנה אינו זכאי לכסוי בטוחי מקרן הפנסיה.
ההחלטה מדברת בעד עצמה ויש לתת לה משקל מיוחד, מאחר שמדובר בכספים מהקופה הציבורית וההכרעה בזכאות לקיצבת שארים מהמוסד לביטוח לאומי מתקבלת לאחר חקירה ודרישה.
כך למשל, ישנה רלוואנטיות לשיקולים נוספים של בני הזוג, כגון קיומם של ילדים שנולדו מקשרים קודמים (כמו בעיניין שבפנינו).
אחותו של המנוח, גב' כץ, העידה כי מאחר שהמנוח חלה בעבר וחווה פרידה מבת זוג קודמת (על רקע המחלה), המנוח "חיפש מישהי שתהיה איתו גם בזמן המחלה". בשל חששו שלא תהיה לצידו בת זוג אם יחלה שוב, המנוח הסכים לשנות בפועל את ההסכם עם התובעת ולמעשה נשא בכל הוצאות הבית.
...
להלן תמצית טענות הצדדים:
לטענת התובעת, מאחר שתביעתה מצומצמת לסעד הצהרתי לפיו היא ידועה בציבור של המנוח, הרי שיש לקבל את התביעה.
על רקע כל האמור לעיל, בראות עינינו, העובדה שבני הזוג החליטו בחיים להתנהל תוך הפרדה רכושית, אינה מעידה בהכרח על רצון מובהק וברור שלא להיות מוכרים כידועים בציבור.
לסיכום האמור לעיל, יש להכיר בתובעת כ"ידועה בציבור" של המנוח, באשר הוכח קשר זוגי עם המנוח, הכולל מגורים משותפים ושיתוף כלכלי בין בני הזוג, במשך מספר שנים עובר לפטירתו.
סוף דבר – התביעה מתקבלת וניתן זה סעד הצהרתי לפיו ביחסים שבין התובעת ובין מבטחים, הנתבעת מס' 1, יש להכיר בתובעת כידועה בציבור של המנוח, מר **** צידון ז"ל.
בנסיבות העניין, כאשר מדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי, כל צד ישא בהוצאותיו.
