זכאות לכיסא גלגלים חשמלי בתאונת עבודה

פרופ' מירז אמנם קבע כי יש להוסיף לנכות בתחום הנפשי נכות זמנית בשעור של 11% בלבד , אך משאישר כי מצב נפשי זה גורם לכך שהתובע "שוכב" בכיסא גלגלים , ממילא נכותו התפקודית הנה בשעור של 100%, לפחות לתקופה שמאז התאונה ועד חלוף 3 שנים מהיום, דהיינו עד 31.12.2022.

כיסא גלגלים ממונע התובע הצהיר כי נוכח המיגבלה הקשה ביד שמאל, והכאבים מהם הוא סובל בבית החזה, הוא אינו יכול להשתמש בכיסא גלגלים רגיל ומשתמש בכיסא גלגלים חשמלי במצב חצי שכיבה.

במסמך זה נאמר כי "לציין כי כיסאות גלגלים ממונעים מסופקים לנפגעי עבודה מתוקף הסכם עם ביטוח לאומי". הקווים המנחים לאספקת כיסאות ממונעים מציינים כי "כיסאות אלו יסופקו לנפגעי עמוד השידרה, הסובלים משיתוק מלא של 4 גפיים והמסוגלים להניע כיסא ממונע והמנהלים אורח חיים פעיל מחוץ לבית". על פי מיסמך סיכום ביקור מיום 18.9.16 של קופת חולים כללית התובע סרב לשתף פעולה עם קופת חולים ולכן לא אושר לו כיסא גלגלים ממונע.

המסקנה בשחרור היא "ללא ממצא המסביר את תלונותיו". על סמך ממצאים אלו החולה זכאי לכיסא גלגלים רגיל ולא לכיסא גלגלים ממונע".

...

נוכח האמור, ובמיוחד עקב חוסר שיתוף הפעולה מצידו של התובע, העובדה שלא הוכח צורך בהתאמת דיור על ידי המומחים והעובדה שמאז התאונה חלפו למעלה מ- 12 שנים ולא נעשה דבר בענין – אני קובעת כי התובע לא הוכיח כי הוא זקוק להתאמת דיור.

המסקנה בשחרור היא "ללא ממצא המסביר את תלונותיו". על סמך ממצאים אלו החולה זכאי לכסא גלגלים רגיל ולא לכסא גלגלים ממונע".

סרובו לשתף פעולה עם כל הגורמים שביקשו לאמת את טענותיו – הן לענין התאמת דיור והן לענין התאמת כסא גלגלים תומכים בהתרשמותי ולפיכך אין מנוס מדחיית תביעותיו לפיצוי בגין נזקים שלא הוכיח עקב חוסר רצון לשתף פעולה ואין לתובע להלין אלא על עצמו.

הוצאות רפואיות ותרופות ב"כ התובעים טען כי אכן מדובר בתאונת עבודה, ואולם "אין זה אומר שכל התרופות והציוד סופקו למנוח על ידי המל"ל". ב"כ התובעים טען כי היה צורך לרכוש למנוח תרופות, מעבר לאלו שמכוסות בסל הבריאות כדי להרגיעו ולהקל על כאביו, וכמו כן היה צורך לרכוש עבורו מיטה חשמלית, כסא גלגלים וציוד עזר נוסף.

צודק ב"כ הנתבעת בטענתו כי על פי תקנה 4 הנ"ל, זכאים התובעים ל- 25% מהסכום המאקסימאלי בלבד, גם אם המנוח נפטר כ- 4 שנים לאחר התאונה ובמשך תקופה ממושכת היה מאושפז בבית חולים.

...

לאחר בחינת ההסכם וטענות הצדדים, אני סבורה כי אכן צודק ב"כ הנתבעת בטענתו לפיה המועד שנועד ל"קיום התחייבות" הנתבעת – הוא המועד בו נקבע כי התאונה בה נפגע המנוח היא "תאונת דרכים" – דבר שהקים את חבותה של הנתבעת.

באשר לשכר הטירחה הרי שגם בענין זה אני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעת כי שכר הטירחה אמור להשתלם בגין סכום החיוב בלבד, לאור כללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי לשכר טירחה בטיפול בתביעות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים), תשל"ז- 1977 המורה כי שכר הטירחה לא יעלה על 13% "מהסכום שנפסק" (וראה ספרו של כבוד השופט א. ריבלין "סדרי הדיון וחישוב הניכויים" בעמוד 857 שם נאמר כי "שכרו של עורך הדין נקבע מתוך סכום הפיצוי אותו מקבל התובע, ולכן מחושב השכר לאחר ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי, כאשר אלה האחרונים אינם חלק מהפיצוי המשתלם לתובע". לפיכך, לסכום שיתקבל מהחישוב לעיל יש להוסיף שכ"ט בשעור של 13% ומע"מ כחוק.

הנתבעת תשלם למוסד, באמצעות בא כוחו, את סכום הדרישה תוך 30 יום ממועד קבלת הדרישה, שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

זאת על חשבון הפיצויים שיגיעו לו בגין ניזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 19.10.2017 שהייתה גם תאונת עבודה (להלן: "התאונה").

ביום 15.11.2020 הגיש בעל התפקיד תגובתו לבקשה 21, בה היתנגד לבקשה והפנה להתחייבות החייב בדיון ביום 8.9.2020, שם הסכים החייב להעביר מלוא הפיצויים שיהיה זכאי להם בתביעת הנזיקין לקופת הכנוס.

טענות החייב סותרות זו את זו, כך עלות כסא גלגלים בתשלום התכוף הייתה 32,000 ₪, ובתגובתו לבקשה 24 טען כי העלות בפועל שהוציא לרכישת כסא גלגלים חשמלי הייתה רק סך של 5,200 ₪.

...

לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי אני סבורה כי יש לקבוע, כדלקמן: יש להותיר צו העיקול שהוטל על התשלום התכוף שהוסכם כי ישולם לחייב על חשבון המגיע לו כפיצוי בגין נזקיו בתאונה, זאת מכוח הסכמתו להעביר כל המגיע לו כפיצוי על נזקים בתאונה לקופת הכינוס, למעט 120,000 ₪, זאת גם לאור העדר מידע רלוונטי הסותר טיעוני בעל התפקיד כי התשלום התכוף שולם לחייב גם כפיצוי בגין הפסדי שכר וגם בגין רכישת כיסא שכלל לא נרכש בעלות הנטענת, ובפועל מהווה התשלום עבור הכיסא נכס, וגם מאחר וטענות החייב באשר לצרכיו לא הוכחו.

אני קובעת דיון בשאלת הכרזת החייב ליום 2.1.2022 בשעה 10:00, אם יהיה צורך.

לטענתו עבד כמסגר אך מעת שניפצע בתאונת עבודה בשנת 98 הוא אינו עובד.

בעבר התהלך על קביים אך כיום מתנייד עם כיסא גלגלים חשמלי.

באשר לטענת היועמ"ש, כי המדובר בתביעה מופרזת משום שבחוות הדעת השמאית שהוגשה על ידי התובע הוערך סכום הפצוי לו זכאי התובע בגין רכיב "הוצאות נילוות בגין הפינוי" בסך מופרז של 1.8 מליון ₪, הרי שבשלב זה של הדיון, בו טרם הוגשה חוות הדעת הנגדית, ובהיתחשב בסך כל התביעה, הרי שנימוק זה אין בו כדי להביא לדחיית בקשת התובע לפטור מאגרה.

...

מן הכלל אל הפרט במקרה הנדון ולאחר שעיינתי בתצהירו של התובע וכן בתגובתו ותשובתו וכן במסמכים שצורפו על ידו, השתכנעתי כי יכולתו הכלכלית של התובע דלה.

לאור האמור אני קובעת כי התובע הוכיח חוסר יכולת כלכלית.

לאור האמור, אני מקבלת את בקשתו של התובע ומורה על פטור מאגרה בתיק.

תביעת העיזבון: כאב וסבל: לאור הפטירה והוראות החוק והתקנות, זכאי לפצוי בסך של 52,000 ₪.

אין אפוא כל ראיה המלמדת על עבודה והשתכרות במועד התאונה או בסמוך לפני כן. זאת ועוד, בני המשפחה עצמם מסרו למומחה ד"ר סורוקר, כי המנוח עבד עד כשנתיים לפני התאונה.

הוצגה הצעת מחיר לכיסא גלגלים חשמלי בסך 7,500 ₪.

...

הוצאות מטפל זר: כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 7.5.2023, לא שוכנעתי כי המשפחה העסיקה שני מטפלים כטענתה, וזאת מהנימוקים המפורטים שם. יש לקחת איפוא בחשבון עלות העסקת מטפל אחד בעלות חדשית של 7,500 ₪ ועוד הוצאות שוטפות מוגברות למשפחה ולו, בהערכה של כ - 2,500 ₪ לחודש, סך הכל כ - 10,000 ₪, וסך הכל לתקופת שהות המנוח בביתו עד פטירתו (41 חדשים) - כ - 410,000 ₪.