זכאות לחופשה מלאה בעבודה למשך 200 יום

לנוכח העובדה שהתובע לא מימש חופשה בתשלום בתקופת עבודתו הנדונה, הוא זכאי לפדיון מלוא ימי החופשה שנצברו לזכותו מאז 2011 ועד 6/2014.

בשנים 2011-2013 עבד התובע מעל 200 ימי עבודה ולכן זכאי ל-12 ימי חופשה (נטו) לכל שנה.

...

אשר לטענת הקיזוז של הנתבעת, ביחס לזכויות שלכאורה קיבל ביתר כעצמאי, טוען התובע כי דינה להידחות.

לפיכך, בהעדר תשתית עובדתית המאפשרת קביעת ימי החג שהתובע לא עבד בהם וזכאי עבורם לתגמול על פי צו ההרחבה, התביעה ברכיב זה נדחית.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל אנו מחייבות את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: גמול בגין עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית בסך 11,275 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.6.13 ועד התשלום בפועל.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות בגין ההליך, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 7,500 ש"ח, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

עם זאת, מעדות המערער עלה בבירור כי הוא לא מלא בטופס 101 את מלוא הפרטים הנוגעים לקצבתו ובכלל זה גובה הקצבה[footnoteRef:2], כך שבמועד קבלתו לעבודה לא עמד בפני המשיבה המידע הנוגע לעלות המס המלאה החלה על המערער לנוכח קבלת הקצבה מאגד[footnoteRef:3].

על פי סעיף 3(ב) לחוק חופשה שנתית את מספר ימי העבודה בכל שנה יש לבחון יחסית למיכסת ימי העבודה המקנה זכאות למלוא המכסה השנתית – 200 ימי עבודה או 240 ימי עבודה, לפי הענין.

...

לא מצאנו כי יש מקום להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית בקביעת שיעור ההוצאות.

לאור כל האמור, הערעור בקשר לפסיקת ההוצאות נדחה.

סוף דבר הערעור נדחה ברובו, למעט האמור בסעיף 23 לענין פדיון חופשה.

] סעיף 3(ב)(2) לחוק חופשה שנתית קובע, כי – "היה הקשר המשפטי שבין העובד ובין המעסיק קיים כל שנת העבודה, והעובד עבד באותה שנה פחות מ-200 ימים – יהיה מספר ימי החופשה חלק יחסי ממספר הימים שלפי סעיף קטן (א), כיחס מספר ימי העבודה בפועל אל המספר 200; חלק של יום חופשה לא יובא במניין". סעיף 3(ג)(2) לחוק חופש שנתית קובע, כי – "היה הקשר המשפטי שבין העובד ובין המעסיק קיים בחלק משנת העבודה והעובד עבד בתוך אותו חלק שנה פחות מ-240 ימים – יהיה מספר ימי החופשה חלק יחסי ממספר הימים שלפי סעיף קטן (א), כיחס מספר ימי העבודה בפועל אל המספר 240; חלק של יום חופשה לא יובא במנין". בהתאם לתלושי השכר ודו"חות הנוכחות, התובע עבד 183 ימים בשנת 2013; 162 ימים בשנת 2014; ו-274 ימים בשנת 2015.

עבור שנת 2014 – בין הצדדים היתקיימו יחסי עובד-מעסיק לכל אורך השנה, ואולם התובע עבד במהלך השנה פחות מ-200 ימים, ולכן לפי סעיף 3(ב)(2) לחוק חופשה שנתית, התובע זכאי ל-11 ימי חופשה ברוטו (200/(14*162), עם עיגול כלפי מטה), קרי ל-9 ימי חופשה נטו.

עבור שנת 2015 – התובע עבד מעל ל-200 ימים בשנה זו, ולכן זכאי למיכסת החופשה המלאה, 14 ימי חופשה ברוטו, שהם 12 ימי חופשה נטו.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה כדלקמן: הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיה, את הסכומים הבאים: סכום של 38,890 ₪ בגין הפרשי שכר ושעות נוספות בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.1.16 ועד למועד התשלום בפועל; סכום של 960 ₪ עבור דמי מחלה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.8.14 ועד ליום התשלום המלא בפועל; סכום של 2,228 ₪ עבור פדיון חופשה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.1.16 ועד למועד התשלום בפועל.

תביעות התובע לתשלום שכר עבודה בגין "ימי עבודה שנמנעו מן התובע", פיצויי פיטורים, פיצוי בגין העדר שימוע, דמי הבראה והפרשי הפרשות לפנסיה – נדחות.

הנתבעת תשלם את הוצאות התובע בסכום של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ₪.

כאמור לעיל, דו"ח רכוז השכר לא כולל את ימי העבודה בתקופה שבמחלוקת ובנסיבות העניין, משבהתאם לקביעתנו לעיל מדובר בשלושה וחצי חודשים, הרי שיוצא כי בשנת 2014 התובעת עבדה למעלה מ- 200 ימים; ולכן זכאית למיכסת החופשה המלאה שהם 14 ימי חופשה ברוטו[footnoteRef:107].

] עבור שנת 2015 – בין הצדדים היתקיימו יחסי עובד-מעסיק לכל אורך השנה, ואולם לפי דו"ח רכוז השכר התובעת עבדה בפועל במהלך השנה פחות מ-200 ימים, ולכן לפי סעיף 3(ב)(2) לחוק חופשה שנתית, התובעת זכאית ל- 12 ימי חופשה ברוטו (200/(14*171).

...

התביעה לתשלום פיצוי בגין הפסד מענק לידה – נדחית.

הבקשה לתקן פגם בהליך בדרך של הוספת רכיב שעניינו תשלום פיצויי פיטורים מלאים או הפרשי הפרשות לפיצויים, מבלי לבקש את תיקון כתב התביעה- נדחית.

הנתבעת תשלם את הוצאות התובעת בסכום של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 4,000 ₪.

מנגד טוענת הנתבעת כי תקופת עבודתו של התובע נמשכה 26 חודשים, מתוכה היה בחל"ת קורונה כחודשיים וחל"ת תאונת עבודה במשך חודש וחצי, ולכן היה זכאי ל-23 ימי חופשה בלבד.

(1) לפחות 200 ימים – יהיה מספר ימי החופשה כאמור בסעיף קטן (א); (2) פחות מ-200 ימים – יהיה מספר ימי החופשה חלק יחסי ממספר הימים שלפי סעיף קטן (א), כיחס מספר ימי העבודה בפועל אל המספר 200; חלק של יום חופשה לא יובא במנין.

בשנת 2019 עבד התובע 247 ימים לאורך כל השנה, ולכן לפי סעיף 3(ב)(1) לחוק הוא היה זכאי למלוא ימי החופשה, 14 ימים.

...

על כן, דין רכיב זה להידחות.

סיכום על יסוד כל האמור לעיל, התביעה נדחית במלואה.

על כן, התובע ישלם לנתבעת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.