זכאות להשבת כספים שנצברו בקרן פנסיה לאחר תשלום פנסיית נכות

השופטת חני אופק גנדלר לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (סגנית הנשיאה אריאלה גילצר-כץ ונציגי הציבור גב' חנה קפלניקוב ומר גיל אלוני), בו נקבע כי המשיבה זכאית לסכום חד פעמי מהכספים שהצטברו בקרן הפנסיה בה היה מבוטח אביה המנוח, וזאת מכוח היותה יורשת שלו.

כפועל יוצא מכל אלה, הגיע בית הדין למסקנה כי המנוח לא הותיר אחריו שאירים, ופסק כי המשיבה, שהיא היורשת של המנוח, זכאית לקבל מהקרן את פדיון כספי הצבירה כקבוע בתקנות.

עוד נציין כי הזכות הסוציאלית הממוגנת אינה רק של המבוטח, אלא גם של שאיריו לאחר פטירתו באמצעות תשלום פנסיית שאירים.

סעיף 49(ה) לתקנון קרן הפנסיה – שכותרתו "החזרת כספים במקרה בו אין זכאות לקיצבה" - קובע כך (ההדגשה שלנו): "נפטר מבוטח, למעט נכה שהיה זכאי לקבלת קצבת נכות מקרן ותיקה אחרת שבהסדר במועד בו נפטר, ואין לו שאירים – יהיו יורשיו של המבוטח על פי כל דין – זכאים לקבלת סכום חד פעמי מהקרן שיחושב על פי נוסחת ערכי הפידיון כאמור בנספח ז' לתקנון". כעולה מתקנון הקרן לינואר 2011, שצורף בידי המערערת לבית הדין האיזורי, הגדרת "שאיר" כוללת, בין היתר, "אלמנת מבוטח", המוגדרת כ"בת זוגו של מבוטח ביום בו נפטר, ובילבד שגרה עימו במשך שנה אחת רצופה עד לאותו המועד או שגרה עמו באותו המועד ויש להם ילד משותף.

...

וכך נאמר: "במקרים מסוימים, היעדרם של מגורים משותפים לא ישקול לחובתו של מבקש קצבת השאירים, ולא יטה כשלעצמו את הכף לקבוע כי הייתה פרידה בין בני הזוג. כך למשל במקרים בהם התקיים אילוץ שחייב את בני הזוג שלא להתגורר תחת קורת גג אחת, כגון במצב מיוחד כמחלת נפש או מחלה ממושכת אחרת, אשפוז במוסד כלשהו או אלימות במשפחה. אלא שבכך אין כדי לפטור מן הצורך בבחינת סממנים אחרים של שיתוף בחיי בני הזוג. הדגש בבחינת קיומם של יחסי שיתוף וזוגיות יושם בנסיבות מעין אלה גם על קיום של תלות כלכלית או שיתוף כלכלי בין בני הזוג, וזאת לאור תכלית תשלום קצבת השאירים". ובהמשך נאמר "נמצאנו למדים מן הפסיקה, כי במגורים בנפרד על פני שנים רבות, מתוך אילוץ, ועד לפטירת המנוח, כפי שהוברר בנסיבות המקרה שלפנינו, לא יהיה כדי להכריע את הכף לקבוע כי המשיבה הייתה פרודה מן המנוח בשנים שבסמוך לפטירתו כמפורט בהגדרת "אלמנת בר קצבה". על הצורך ב"התאמה" מעין זו בקשר לזכאות לקצבת שאירים, במקרה בו אחד מבני הזוג לוקה במחלת נפש, כפי שעמד עליה בית הדין האזורי, לימדה אותנו פסיקתו של בית דין זה, זה מכבר.

ואולם, משזכויות היורשים שיוריות לזכויות השאירים, ומשהמנוחה ענתה להגדרת אלמנת מבוטח כפי שזו נתפרשה בגמישות בפסיקתם של בתי הדין, ומשאין מקום לאבחן בין המקרים בשל היות המנוחה במעמד זה פרק זמן קצר של כשלושה שבועות עד שנפטרה - אין מנוס מקבלת הערעור.

סוף דבר – הערעור מתקבל.

בנסיבות הענין, לא מצאנו מקום לעשות צו להוצאות.

טענות הנתבעת לטענת הנתבעת לאחר שהתובע משך את כל הכספים שהיו צבורים בקרן הפנסיה (גמל + פיצויים), הרי שבעת שהגיש את תביעתו לגימלת נכות הוא כבר לא היה "עמית פעיל" בקרן.

תקנה 52 לתקנון קובעת כדלקמן: "על אף האמור בתקנון זה, לעניין עמית שהוחזר לו חלק מכספי התגמולים שהופקדו בגינו בקרן יהיה חודש הבסיס החודש הראשון שבתכוף לאחר תום תקופת ההחזרה שבו התקבלו דמי גמולים בקרן בגין העמית, ואם לאחר החודש האמור לא התקבלו בקרן דמי גמולים בגין העמית במשך תקופה רצופה של שנים עשר חודשים או יותר- החודש הראשון שבתכוף לאחר תקופת שנים עשר החודשים האמורה שבו התקבלו דמי גמולים בקרן בגין העמית; למען הסר ספק, האמור בסעיף זה לא יחול לעניין החזרת כספי תגמולים למעסיקו של העמית או למי שהיה מעסיקו; לעניין זה, "תקופת ההחזרה"-התקופה שבגינה הופקדו בקרן כספי התגמולים שהוחזרו לעמית".

לטענתה, מרגע שהתובע משך את כספי רכיב התגמולים מהקרן, למרות שהוזהר על ההשלכות הרבות של מעשיו, הוא ויתר על זכותו להגיש תביעה לתשלום פנסיית נכות מהקרן.

...

לנוכח האמור, ובשים לב לעדותו של מר אוקופניק לפיה הוא אינו זוכר אם היה מודע לנסיבות הפיטורים של התובע בשל מצבו הרפואי (עמ' 8 לפרוטוקול), אין מנוס מלקבוע כי גרסת התובע לפיה הביא לידיעת הקרן את נסיבות פיטוריו מעבודתו לא נסתרה (סע' 8 לתצהירו), אשר על כן, ובשים לב לקביעת המל"ל בעניינו יש קושי ליתן משקל להצהרה עליה חתם, בנסיבות שלא הובררו, לפיה ידוע לו כי איננו זכאי לקצבת נכות.

עם זאת, אין לשלול את האפשרות כי בעת חתימתו על הטופס, בטרם הגיש תביעה למל"ל התובע סבר כי בהתאם למצבו לא יהיה זכאי לקצבת נכות (מעדותו בפני עולה לכאורה כי מצבו הרפואי החמיר לאחר שכבר לא היה "עמית פעיל" ראה עמ' 5 לפרוטוקול) עובדה אשר מתיישבת אף עם השיהוי בהגשת התביעה למל"ל. על רקע האמור לעיל, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, מצאתי כי יהיה מקום ליתן תוקף להצהרה ולהודעת הויתור עליה חתם התובע אגב הגשת הבקשה לפדיון, רק ככל שיוברר כי במועד הגשת הבקשה למשיכת הכספים (22/7/13) בעת שהתובע עדיין היה "עמית פעיל", לתובע לא עמדה זכאות לגמלת נכות (לא אירע אירוע מזכה כמשמעו בתקנון הקרן).

אשר על כן אני מורה כדלקמן: עניינו של התובע יועבר לוועדה רפואית של הנתבעת אשר תבחן באם ביום 22/7/13 התובע היה נכה חלקי / מלא.

לעניין זה מציינת הקרן כי הסעיף הקובע את הזכאות למענק שנים עודפות מצוי בפרק ה' לתקנון שעניינו "קצבת זקנה". עוד מפנה הקרן להוראת סעיף 78(ד) לתקנון, הקובע כי מבוטח המושך כספים מחשבונו בקרן לפני המועד הקובע – "שובר" את קרן הפנסיה ומאבד את זכויותיו לקיצבה כלשהיא מהקרן.

ואולם אין בכך כדי להקנות לתובעת כשאירתו, זכויות נוספות שלא מכח התקנון, לרבות הזכות להשבת הכספים אשר לטענתה "לא נוצלו". בעיניין זה מקובלת עלינו טענת הקרן כי דרישת התובעת להשיב כעת לאחר פטירת המנוח, את כספי ההפרשות, בגינם בוטח המנוח בביטוח נכות, כמוה כדרישה להשבת דמי ביטוח בדיעבד, לאחר שהתברר כי לא קרה מקרה בטוחי.

אשר לדרישה החלופית של התובעת להחזר דמי הגמולים שהופרשו עבור המנוח לאחר צבירת קצבה בשיעור המאקסימאלי (שמעבר ל-420 חודשי ביטוח) - כפי שטוענת הנתבעת, המשך ביצוע הפרשות עבור המנוח לא היה בבחינת תשלום כספים לקרן ללא תמורה.

...

לסיכום משקבענו שלא מתקיימת הדרישה הראשונה והעיקרית כדי לדון בתובענה כייצוגית, אין צורך לדון בדרישות אחרות, אשר לגודל וזהות הקבוצה, סכום התביעה האינדיבידואלית והאם התובענה ייצוגית היא הדרך הנכונה והיעילה לדון בסכסוך.

נוכח האמור לעיל, אנו דוחים את בקשת התובעת לדון בתובענה כייצוגית.

אנו מחייבים את התובעת לשלם לנתבעת סך של 7,500 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. על ב"כ התובעת להודיע על בקשתו להמשך הליכים בתביעה אינדיבידואלית של התובעת, עד ליום 10.3.2020.

טענות הצדדים לטענת התובע, אילמלא מחדליה של הנתבעת אשר הגישה את תביעתו בחלוף תקופת ההתיישנות, היה מקבל את יומו בבית המשפט וזוכה בתשלום כספי פנסיית הנכות מחברת "עדי" שהגיעו לו על פי כל דין.

סעיף 24.5 לתקנון קובע: "בחר העמית בהחזרת כספים, שוב לא יהיו העמית או שאיריו זכאים לקבלת פנסיה בגין הכספים שהוחזרו; בחר העמית בהחזרת חלק מהכספים שהצטברו על שמו בקרן, יהיו העמית, או שאיריו זכאים לחלק יחסי בלבד של הפנסיה שתגיע, אם תגיע להם בעתיד על פי תקנות הקרן, בהתאם ליחס בין הכספים שנותרו בקרן לבין סך כל הכספים שהצטברו בחשבון העמית". סעיף 18 לתקנון קובע: 18.1 היה סכום הפנסיה המגיע לחבר, בעת זכאותו לראשונה לקבלת פנסיה, נמוך מסכום שיקבע מעת לעת על ידי הקרן (להלן: "סכום פנסיה מיזערי") , יהיה הפנסיונר זכאי להחזרת כספים כאמור בפרק ז' להלן, חלף קבלת פנסיה.

כך, נאמר למשיב במכתב מטעם הראל ביום 23.5.2010 (נספח ג' לתגובה לבקשה לביטול פסק דין) כי : "במענה לפנייתך האמורה נבקש להשיבך כדלקמן – כאמור במכתבנו מיום 13.4.2010 כחלק מהסכם הפשרה שנחתם על ידך וקיבל תוקף של פסק דין מומשו מלוא זכויותיך לביטוח חיים. מאוחר מכן קיבלנו את טענותיך כי הסכם הפשרה איננו כולל את זכויותיך בקרן הפנסיה ובהתאם לכך הוקם מחדש חשבונך בקרן והודעה מתאימה נשלחה אליך ביום 12.7.09 ... עפ"י בדיקתנו, מדובר בקרן פנסיה "הראל גלעד פנסיה (לשעבר עדי) וחשבונך בקרן הנו במעמד לא פעיל משנת 2002. משמעות הדבר הנה כי אינך מבוטח עוד בקרן ומשכך אינך זכאי לקבלת פנסיית נכות, אך הכספים שנצברו בחשבונך ממשיכים ליצבור תשואה עד למועד הפרישה ו/או משיכת הכספים. ... למען הסר ספק, יובהר כי קרן הפנסיה אינה כוללת כסוי מסוג אובדן כושר עבודה אשר קים בפוליסה לביטוח חיים בלבד. כאמור, הפוליסה לביטוח חיים מומשה על ידך ועם ביצוע התשלום בוטלה הפוליסה על כל נספחיה ואין לה כל ערך כלכלי" בעקבות פניה נוספת של המשיב בעיניין זה לממונה על פניות הציבור בחברת הראל, במכתב נוסף מ- 5 יולי 2010, מסרה ממונה על פניות הציבור בהראל למשיב (נספח ה' לתגובה לבקשה לביטול פסק דין): "במענה לפנייתך הנוספת אלינו , נבקש להשיבך כדלקמן –

...

על כן, עולה כי הנזק הנתבע לא הוכח, והבקשה לשינוי סכום התביעה בשלב זה של הסיכומים דינה להידחות אף היא.

יש לציין כי באותו מקרה בית המשפט מצא אף קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזקים ממוניים שנגרמו ללקוחות.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 30,000 שח. אין צו להוצאות.

ביום 28.5.2015 פנתה הנתבעת לתובע במכתב שעניינו "התראה אודות הפסקת הכסוי הבטוחי בקרן הפנסיה שלך, הראל גילעד", במסגרתו צוין לאמור: "על פי הרישומים שבידינו בחודש 2/2015 היתקבל תשלום דמי גמולים אחרון בגין תכנית הפנסיה שלך, ממעסיקך ישיבת הכתל...בהתאם להוראות הדין, אנו מחויבים להודיע לך שהופסקו התשלומים בגינך לקרן הפנסיה ושבמסגרת תכנית הפנסיה שלך, יימשך הכסוי הבטוחי שלך לנכות ופטירה לתקופה של 5 חודשים רצופים ממועד התשלום האחרון. לאחר 5 חודשים תיפקע זכאותך לכסוי בטוחי ולא יישמר לזכותך הותק לעניין תקופת אכשרה למקרי נכות ופטירה.

בהתאם לסעיף 4 לתקנות הפיקוח על שירותים פינאנסיים (קופות גמל)(כסויים בטוחיים בקופות גמל), תשע"ג -2013 (להלן- תקנות הכיסויים), על מנת ליתן לעמית אפשרות למנוע פגיעה בזכויותיו הפנסיוניות ולשמור על זכויותיו הקיימות שנצברו בקרן הפנסיה, במקרה של הפסקת הפרשות השוטפות לקרן הפנסיה (בשל עזיבת עבודה או כל סיבה אחרת), יכול העמית לערוך הסדר בטוחי לתקופה של 24 חודשים, לכל היותר (התקופה כוללת תקופה של 5 חודשי ארכת ביטוח).

כאשר נישאל התובע בדיון ההוכחות על ידי בית הדין "סיימת העסקה בשנת 2008 ובמשך מספר שנים לא עבדת. לא שאלת את עצמך מה קורה עם הפנסיה שלך"?, על כך השיב התובע "אני לא הבנתי. אני לא מכיר איך הדברים מתנהלים. יש סעיף בפוליסה הזאת שמחייבים על ביטוח שנקרא ריסק וכך הסבירו לי. בתוך קרן הפנסיה. יש סעיף בטוחי והוא אמור להמשיך את קרן הפנסיה ואני יודע יש כסף. אני לא יכול להיות נביא ואני בטוח ש-60% מהאוכלוסייה בארץ לא מבינה בזה" (ע' 10 ש' 4-9).

...

לאחר שהתובע הגיש ערעור על החלטת רופא קרן הראל, ביום 31.10.2018 קבעה הועדה הרפואית כי יש לדחות את הערעור, שכן התובע אינו עומד בתקופת אכשרה כנדרש בתקנון הקרן וכי אינו עונה להגדרת המונח "נכה" בהתאם לתקנון הקרן (נת/3-4).

הערות נוספות לגבי הטענה אשר נטענה על ידי התובע, כחוט השני הן בכתבי טענותיו, הן בדיוני הקדם ובדיון ההוכחות והן בסיכומיו בעל פה, שלפיה קשה להלום מצב, שלפיו, מחד גיסא, חברת הביטוח הראל תכיר באובדן כושר עבודה של התובע כתוצאה מהניתוח אותו עבר ואילו קרן הראל מסרבת להכיר שכן לשיטתה מדובר במצב קודם (ע' 16 ש' 22-25) - אנו סבורים כי צודקת הנתבעת בטענותיה, שלפיה מדובר בשתי יישויות נפרדות שונות (הגם שבשתיהן נכללת התיבה "הראל"), ואין להשוות אחת לרעותה, שכן לכל אחת כללים נפרדים שונים אשר לאורן הן מחויבות לפעול.

יודגש, כי החלטת הוועדה הרפואית כמו פרוטוקול הדיון הקודם עמדו בפני הוועדה, ודומה כי לאור הלכת מועלם (סע' 42), על רקע השכלתו וניסיונו של התובע, ההחלטה סבירה, שכן "המסקנה המתחייבת היא שכל אמות המידה המפורטות בסעיף (הגדרת נכה- ד.י.) – השכלה, הכשרה וניסיון- הן אמות מידה חלופיות ולא אמות מידה מצטברות. מכאן נובע, כי ההגדרה שבתקנון הקרן שונה מההגדרה המקובלת בפוליסת אובדן כושר עבודה שלפיה על העבודה האחרת להיות תואמת את שלוש אמות המידה- השכלה, הכשרה וניסיון- במצטבר. כמו כן, כפי שנטען על ידי הממונה, שיעור ההשתכרות בעבודה האחרת אינו בגדר אמת מידה להיותה של עבודה מתאימה." סוף דבר אשר על כן, הגענו לכלל מסקנה כי לא נפל פגם בהחלטת הוועדה מיום 29.4.2019.

עם כל ההבנה למצבו של התובע, התביעה נדחית.