מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

זכאות להשבת אגרת בנייה במכרז להקמת מרכז הדרכה למשטרה

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2016 בשלום רמלה נפסק כדקלמן:

אינו יודע אם ראשי הספרינקלרים מצויים במשרד של התובעת; התובעת הייתה מפנה הזבל מהקניון לדחסן מרכזי, והעירייה הייתה דואגת לפנותו; ירון בונה טען שמר אבי עטיה גנב את הדחסן, אך אבי עטיה הכחיש זאת; כל עוד לא ניתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי אודות החזרת הזכויות בקניון לידי חב' מגדל הזוהר הוא טיפל בכל השטחים המסחריים בקניון.
חב' סהר שלחה מכתב לכל דיירי הקניון כי החל מיום 1.6.12 יש לשלם את דמי הניהול לתובעת ולא לנתבעת, מכתב שהגיע גם לידיה של הנתבעת; טענות הנתבעת בקשר למשרדים אינן נכונות; אמינותו של מר בונה נפגעת מאחר ובהליך הפרוק של חב' מגדל הזוהר הוא מסר תצהירים כוזבים, עובדות העולות מתוך תצהירים שמסר לעו"ד ארז חבר, אשר ביקש רשות מבית המשפט להגיש תלונה למישטרה נגד מר בונה בגין מתן תצהירי שקר; הנתבעת ניהלה הליכים שונים מול עריית לוד בדבר הקף השטחים בהם היא מחזיקה במרכז המסחרי, והיפנה למדידות שביצעה עריית לוד ולמדידות שביצע עבור הנתבעת המודד נתן בן-חיים; גם הנתבעת עצמה מפרסמת ברבים כי משרדיה מצויים ברחוב חללי אגוז 14, מרכז סחרי קריית גני אביב בלוד; יש לדחות את טענת הנתבעת לגבי תוקפו של הסכם הניהול; קיימים כל האישורים הנדרשים לצורך תיפקודו התקין של הקניון, ואישורים אלו צורפו לתצהיר מר עטיה; התובעת פנתה נתבעת לשלם את דמי הניהול, אך זו סירבה; בחודשים יוני יולי 2012 חיברה הנתבעת את משרדה למערכת החשמל הציבורית של הקניון, ובשל כך נגרמו לתובעת נזקים כספיים בכך שהיא שילמה את חשבונות החשמל של הנתבעת והנאמדים בכ- 4,000 ₪ לכל הפחות; מר עטיה ערך תחשיב של דמי הניהול שחייבת הנתבעת נכון ליום הגשת התביעה על פי שטחי המשרדים, וכן את חוב צריכת החשמל, והגיע לסך 50,332 ₪.
לגביו, במקום חב' ארקנסו הייתה חברת אייר סיוון; עובדי התובעת קיבלו משכורת מחב' אייר סיוון, והתובעת העבירה לחב' אייר סיוון את הסך 15,000 ₪ כדמי ניהול; מי שעבד במרכז המסחרי במתן שירותי ניהול היו עובדים של קבלני משנה; לא היה בעת האספה הכללית שבחרה בתובעת כחברת ניהול; חברי נציגות הדיירים הם חב' מגה, מר חוטר ישי כנציג חב' סהר ומר מורד נסיר; את שירותי הניהול נתן בתחילה במסגרת חב' אייר סיוון, אך לא הוציא קבלות בשם חברה זו כי עד להקמת התובעת לא שילמו דמי ניהול לחב' אייר סיוון; לא רצה ליתן את שירותי הניהול ע"י חברת אייר סיוון כי היא עוסקת בדברים אחרים; ההסכמה לתחילת מתן שירותי הניהול הייתה לפני יום 1.6.12, ותחילת מתן שירותי הניהול נקבעה ליום 1.6.12; מר עטיה נישאל על ההסכמים שחתמה התובעת עם כל נותני השירותים, והשיב לשאלות אלו כדבעי; חב' אייר סיוון היא המחזיקה ב-100% מהמניות של התובעת; מר עטיה נישאל אודות החיובים בדמי ניהול בהם חויבה הנתבעת, וגם על שאלות אלו השיב כדבעי; התקציב ניבנה על בסיס שטח של 7,000 מ"ר שהוא שטח המרכז המסחרי ומרתפי החניות; הבדיקה של כיבוי אש נעשתה לא רק על שטח הקניון אלא גם על השטחים הציבוריים, ולכן נרשם ששילם אגרה על 8,003 מ"ר; מר עטיה נישאל על סעיפים רבים מהתקציב של הקניון, והשיב על שאלות אלו תשובות מלאות; חב' סהר לא שילמה דמי ניהול, כי הוא צריך לשלם לה דמי שכירות על המשרד בו הוא נמצא, וסוכם עימה שכאשר יסתיימו המחלוקות, הם יתחשבנו על השטחים הפתוחים; לאחר שהשטחים של חב' סהר חזרו לחב' מגדל הזוהר, שלח דרישת תשלום למפרק, עו"ד ארז חבר; אם עולים על הגג של המרכז המסחרי יש גישה למרכז המסחרי, כך שהמדרגות המובילות למשרדים של הנתבעת אינן משרתות אך ורק את הנתבעת ואת מגדלי המגורים; הוא מנהל בחב' אייר סיוון והיא נימצאת בבעלות הוריו; המפרק סייר בקניון, שאל שאלות וקיבל תשובות, והוא כתב מכתב שהוא מרוצה מתפקודו של מר עטיה.
...
סבור אני שיש לדחות טענה זו מהסיבות כדלקמן: 1) מר עטיה צירף לתצהירו חוזים, אישורים וקבלות על כך ששכר שירותים מקבלני משנה למתן שירותי ניהול למרכז המסחרי, ומסמכים אלו לא נסתרו; 2) דיירי המרכז המסחרי כתבו מכתב כי התובעת נותנת שירותי ניהול לשביעות רצונם; 3) גם ממוצגים נ/3 ו-נ/4 ניתן ללמוד בוודאות שהתובעת מבצעת את תפקידה על הצד הטוב ביותר; 4) התמונות הספורדיות אותם הציג מר בונה על העדר שומר בעמדת השמירה אינן יכולות ללמד על הכלל, כפי שהעיד מר עטיה, ששומר לעתים עושה סיור בקניון או הלך לעשות צרכים פיזיולוגיים כמו כל אדם.
לאור כל האמור לעיל סבור אני שהתובעת מילאה חובתה על פי חוזה הניהול וסיפקה את שירותי הניהול על פי החוזה.
תשלום עבור צריכת חשמל: הנתבעת הודתה כי התחברה לרשת החשמל הכללית של המרכז המסחרי ולמעשה השתמשה במשך חודשיים בחשמל על חשבון המרכז המסחרי, אשר התובעת משלמת חשבון זה. התובעת תבעה את הסך 4,000 ₪ בגין השימוש בחשמל זה. לאור היקף הפעילות במשרדי הנתבעת על שלל החברות הנמצאות שם ועל כלל הפעילות הנעשית במשרדים אלו, סבור אני שסכום זה הינו סביר, ועל כן זכאית התובעת לקבל סכום זה. הוצאות משפט: אמנם התביעה הוגשה על הסך 50,332 ₪ והתובעת זכתה בסך 46,834 ₪ בערכים של יום הגשת התביעה, אך העבודה שהיה על התובעת להשקיע בתביעה זו היה מעל ומעבר מאשר בתביעה רגילה אחרת על סכום זה. התברר שטענות הנתבעת היו טענות שנטענו שלא בתום לב וכלאחר יד. על כן סבור אני שאת הוצאות המשפט ברכיב של שכ"ט עו"ד יש לפסוק לא על פי סכום התביעה אלא על פי כמות העבודה שהיה צריך להשקיע בתיק זה. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעת כדלקמן: 1) את הסך 46,834 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (19.2.13) ועד ליום התשלום בפועל; 2) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; 3) שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2018 בעליון נפסק כדקלמן:

לשם כך, בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת חברת אתרים כרתה חוזה עם חברת דולפינריום בע"מ (להלן: חברת הדולפינריום), לצורך הקמת הדולפינריום במיתחם, ובו בריכות ואקווריום.
לשיטתה, טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות סימן ז' לפרק ג' לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התיכנון והבניה) שכותרתו "חלוקה חדשה". לפי הנטען, בתכנית לפי סימן זה זכאי חוכר לדורות להרשם לכל הפחות עם זכות החכירה שלו במיגרש החדש, ועל כן הוא לא צריך לרכוש לכאורה "מאפס" את זכויותיו בנכס.
כן הובהר כי רמ"י פועלת במסגרת תפקידיה בפונקציות שונות, בחלקן פרטיות-מסחריות, אך כי בראש וראשונה היא גוף צבורי הכפוף לעקרונות המשפט הצבורי, ובמרכזם סבירות, פעולה משיקולים עינייניים והיעדר אפליה (שם).
זאת ביתר שאת, כאשר מדובר על עסקה בהקף משמעותי אשר מתפרשת לאורך זמן רב וכוללת הליכים נרחבים בתחומים שונים, כמו הליכי התיכנון והבניה שננקטו בעיניין זה. דרישה זו נגזרת מחובתה של הרשות לערוך מיכרז, או בהתקיים התנאים הנדרשים, לקבל פטור ממכרז.
השער לישראל מחזיקה בזכויות בו, ומסתמכת על כך שבשלב כלשהוא היא תרויח מהחזרתו לרמ"י. מערך התמריצים הוא לקוי ומוביל בסופו של דבר לפגיעה באנטרס הצבורי של פיתוח המיתחם.
...
בסיכומו של דבר, במקרה זה, על אף שהיבט שקילות התמורות בהסכם המשולש עורר סימני שאלה, העותרת לא עמדה בנטל להראות – בנקודת הזמן הנוכחית –שההחלטות חורגות ממתחם הסבירות באופן המצדיק התערבות בהן, וזאת בהתחשב במכלול הנסיבות.
אם כן, בכפוף להצהרתה של השער לישראל על חזרתה מההשגה שהגישה, ולכך שהעסקה תובא לוועדת הפטור של רמ"י בתוך ארבעה חודשים – אנו דוחים את העתירה.
בהתחשב במכלול הנסיבות, בהערותינו לאורך פסק הדין ולכך שבסופו של דבר ההליך דנן הוביל למשיכת ההשגה מצד השער לישראל ולקציבת מועד לדיון בוועדת הפטור (עניין שהשיא תועלת כלכלית), אנו מורים כי רמ"י, העירייה והשער לישראל יישאו במשותף בהוצאותיה של העותרת בסך כולל של 60,000 שקלים.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בעיניין וינדר הדגיש כב' השופט ח' אריאל כי משנשתנו העיתים יש לצמצם את הזכויות וההגנה שמעניק חוק הגנת הדייר לדיירים, כאשר "הפרשנות לטובת בעל הבית צריכה להיתמקד [...] בפירוש הסעיפים בחוק הגנת הדייר כדי לא כדי לא להרחיבם על מי שאינו ממלא אחר התנאים הנדרשים במלואם בדווקנות או שהם מתקיימים בו באופן מלאכותי או שלא בתום-לב או שלא לפי רוח החוק ותכליתו המתבקשת עם שינוי הזמנים וחקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחרותו" (שם, בעמ' 590).
כך הוא ציין: "בעירעור זה, ענייננו בבן בגיר, אשר הקים תא משפחתי משלו. הבן ניהל, בצוותא עם אישתו, משק בית משלו, בנפרד מבית אמו. הוא ניהל אותו במשך שנים ארוכות. אחרי גירושיו מאישתו, ביקש הבן לעבור לבית שבו מתגוררת אמו. בנסיבות אלה, קשה לקבל כי לאם המנוחה הייתה, בעת כריתת ההסכם, ציפייה לגיטימית כי בהעדר נסיבות יוצאות-דופן יהיה בנה, אשר התגורר בנפרד עם משפחתו, רשאי לגור בדירה, או לחזור ולגור בה, למרות האמור בסעיף 5 להסכם.
הם התעתדו לבנות חיים עצמאיים.
שימוש בדירה למטרה שאינה מגורים: בהתאם להסכם השכירות, מטרת השכירות היא "מגורים בלבד". כלל לא שוכנעתי, כי דייר מוגן – שהמושכר המוגן משמש אותו בפועל ל"מגורים בלבד" – מנוע מליתן בדירה, מעת לעת וכעיסוק צדדים ובהקף מצומצם, שירותי שמרטפות, הדרכה על כלי נגינה או שיעורים פרטיים במקצועות שונים.
המודעה עוסקת ב"אימא לילדה בת 6.5" (הבת נולדה ביום 9.5.2010 (סעיף 7 לתצהיר הנתבע)), ו-"השיעורים יתקיימו בביתי אשר במרכז תל אביב". הנתבעת ציינה מתי היא עזבה את הדירה בעקבות הגירושין (ינואר 2016 (סעיף 19 לתצהיר הנתבעת)).
לו מייחס התובע חשיבות לתחזוקת הדירה, היה עליו להשיב לפנייה ולהציג את תשובתו לבית המשפט.
...
הנסיבות שקדמו להחלטה זו תומכים במסקנה כי הנתבע מקשה על כניסת בעל מקצוע מטעם התובע לדירה.
סוף דבר: התביעה נדחית.
המזכירות תשלח את החלטתי אל ב"כ הצדדים.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2018 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

הנתבע העיד, כי ההקף הכספי של העבודות במיכרז פרויקט הבניה שבו זכה (להלן: "הפרויקט") ובגינו היתקשר עם התובעת הוא כ- 450,000 ₪.
במצב דברים שבו התבניות סופקו לנתבע והוא השתמש בהן חרף טענותיו לאי התאמה, הרי שמדובר למעשה בטענה לכישלון תמורה חלקי בלתי קצוב והלכה היא כי אין בטענה לכישלון תמורה חלקי בלתי קצוב, כדי להקים הגנה בתביעה שטרית.
הגם שהנתבע הציב את סוגיית משקלן של התבניות, במרכז טענותיו כלפי התובעת, וטען כי הוטעה לחשוב שמשקלן אינו גבוה, לא עלה בידו להוכיח כי הוטעה על ידי התובעת באשר למשקל התבניות ולאופן שינוען וזאת משלא הוכיח כלל מהו משקלה של כל תבנית.
בהקשר זה יצוין, כי כעולה גם ממכתבה של ב"כ הנתבע לב"כ התובעת, מיום 18/8/15 במסגרתו ניתנה הודעה על ביטול ההיתקשרות, שותפו של הנתבע, מר ג'רבי, פעל לביטול ההיתקשרות באופן של השבת התבניות לתובעת, שלא על דעתה של האחרונה עוד ביום 17/8/15, קודם למשלוח ההודעה על ביטול העסקה.
משקבעתי כי לא קמה לנתבע זכות לביטול החוזה, משלא הוכחה הטעה מצד התובעת, איני רואה לידון בשאלה האם טענת הנתבע לטעות בהתקשרות נגעה לטעות בכדאיות העסקה בלבד (כלשון סעיף 14 ((ד) לחוק החוזים).
...
סוף דבר לנוכח האמור, משעלה בידי התובעת להוכיח התביעה - באופן שאין חולק כי בהתאם להתקשרות שבין הצדדים סיפקה התובעת לנתבע את התבניות כנגד תשלום התמורה שהוסכמה, ומנגד לא עלה בידי הנתבע להוכיח טענותיו לכשלון תמורה מלא, להטעיה ולחוסר תום לב מצדה של התובעת, על הנתבע לשלם לתובעת את תמורת התבניות שרכש.
משאישר הנתבע בעדותו כי הסכום של 15,812 ₪ שולם בעבור המע"מ לעסקה כולה, הרי שהטענה כי מדובר בתשלום בעבור השימוש בתבניות, נדחית.
התוצאה היא שעל הנתבע לשלם לתובעת סכום של 10,981 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום 30/7/15 ועד לתשלום בפועל וכן סכום של 10,981 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום 30/8/15 ועד לתשלום הפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום בית שמש נפסק כדקלמן:

הרקע ועיקר המחלוקת האם התובעת, אשר זכתה במיכרז ובהתאם לו בנתה את מרכז ההדרכה של משטרת ישראל הסמוך לעיר בית שמש במסגרת זיכיון למימון, תיכנון והקמת הפרויקט הכולל, כאמור, הקמת מרכז הדרכה לשוטרי ישראל, זכאית להשבת אגרת הבניה אשר שילמה בהתאם לסעיף 259(ב) לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965? זו השאלה הניצבת במרכז המחלוקת בין הצדדים, אשר תשובה חיובית עליה תזכה את התובעת בהחזר בגובה סכום התביעה, 2,074,433 ₪ - אגרת הבניה אשר שילמה זה מכבר לנתבעת.
...
השדה הפסיקתי חרוש זה מכבר ותלמים יציבים נוצרו כתוצאה מכך, ועיון בסוגיה דנן מלמד כאמור, כי אין במקרה דנן על מאפייניו המיוחדים, כדי לשנות מהעקרונות הפסיקתיים אשר נקבעו, לפיכך, התביעה מתקבלת במלואה והנתבעת תשיב לתובעות את אגרות הבניה ששולמו.
השאלה המשפטית אליה הפנו הצדדים הצריכה בירור והדרך הדיונית היעילה בה בחרו הצדדים לצעוד ואשר הפחיתה את הוצאותיהם- מביאה להחלטה לפיה הנתבעת תשלם את הוצאותיה של התובעת בשל שכר טרחת עוה"ד בסך 20,000 ₪ ועל כך יוסף מע"מ כדין.
עוד תשלם הנתבעת את עלותה של אגרת בית המשפט אשר שולמה על ידי התובעת, וכל זאת - עד ליום 1.12.21.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו