אינו יודע אם ראשי הספרינקלרים מצויים במשרד של התובעת; התובעת הייתה מפנה הזבל מהקניון לדחסן מרכזי, והעירייה הייתה דואגת לפנותו; ירון בונה טען שמר אבי עטיה גנב את הדחסן, אך אבי עטיה הכחיש זאת; כל עוד לא ניתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי אודות החזרת הזכויות בקניון לידי חב' מגדל הזוהר הוא טיפל בכל השטחים המסחריים בקניון.
חב' סהר שלחה מכתב לכל דיירי הקניון כי החל מיום 1.6.12 יש לשלם את דמי הניהול לתובעת ולא לנתבעת, מכתב שהגיע גם לידיה של הנתבעת; טענות הנתבעת בקשר למשרדים אינן נכונות; אמינותו של מר בונה נפגעת מאחר ובהליך הפרוק של חב' מגדל הזוהר הוא מסר תצהירים כוזבים, עובדות העולות מתוך תצהירים שמסר לעו"ד ארז חבר, אשר ביקש רשות מבית המשפט להגיש תלונה למישטרה נגד מר בונה בגין מתן תצהירי שקר; הנתבעת ניהלה הליכים שונים מול עריית לוד בדבר הקף השטחים בהם היא מחזיקה במרכז המסחרי, והיפנה למדידות שביצעה עריית לוד ולמדידות שביצע עבור הנתבעת המודד נתן בן-חיים; גם הנתבעת עצמה מפרסמת ברבים כי משרדיה מצויים ברחוב חללי אגוז 14, מרכז סחרי קריית גני אביב בלוד; יש לדחות את טענת הנתבעת לגבי תוקפו של הסכם הניהול; קיימים כל האישורים הנדרשים לצורך תיפקודו התקין של הקניון, ואישורים אלו צורפו לתצהיר מר עטיה; התובעת פנתה נתבעת לשלם את דמי הניהול, אך זו סירבה; בחודשים יוני יולי 2012 חיברה הנתבעת את משרדה למערכת החשמל הציבורית של הקניון, ובשל כך נגרמו לתובעת נזקים כספיים בכך שהיא שילמה את חשבונות החשמל של הנתבעת והנאמדים בכ- 4,000 ₪ לכל הפחות; מר עטיה ערך תחשיב של דמי הניהול שחייבת הנתבעת נכון ליום הגשת התביעה על פי שטחי המשרדים, וכן את חוב צריכת החשמל, והגיע לסך 50,332 ₪.
לגביו, במקום חב' ארקנסו הייתה חברת אייר סיוון; עובדי התובעת קיבלו משכורת מחב' אייר סיוון, והתובעת העבירה לחב' אייר סיוון את הסך 15,000 ₪ כדמי ניהול; מי שעבד במרכז המסחרי במתן שירותי ניהול היו עובדים של קבלני משנה; לא היה בעת האספה הכללית שבחרה בתובעת כחברת ניהול; חברי נציגות הדיירים הם חב' מגה, מר חוטר ישי כנציג חב' סהר ומר מורד נסיר; את שירותי הניהול נתן בתחילה במסגרת חב' אייר סיוון, אך לא הוציא קבלות בשם חברה זו כי עד להקמת התובעת לא שילמו דמי ניהול לחב' אייר סיוון; לא רצה ליתן את שירותי הניהול ע"י חברת אייר סיוון כי היא עוסקת בדברים אחרים; ההסכמה לתחילת מתן שירותי הניהול הייתה לפני יום 1.6.12, ותחילת מתן שירותי הניהול נקבעה ליום 1.6.12; מר עטיה נישאל על ההסכמים שחתמה התובעת עם כל נותני השירותים, והשיב לשאלות אלו כדבעי; חב' אייר סיוון היא המחזיקה ב-100% מהמניות של התובעת; מר עטיה נישאל אודות החיובים בדמי ניהול בהם חויבה הנתבעת, וגם על שאלות אלו השיב כדבעי; התקציב ניבנה על בסיס שטח של 7,000 מ"ר שהוא שטח המרכז המסחרי ומרתפי החניות; הבדיקה של כיבוי אש נעשתה לא רק על שטח הקניון אלא גם על השטחים הציבוריים, ולכן נרשם ששילם אגרה על 8,003 מ"ר; מר עטיה נישאל על סעיפים רבים מהתקציב של הקניון, והשיב על שאלות אלו תשובות מלאות; חב' סהר לא שילמה דמי ניהול, כי הוא צריך לשלם לה דמי שכירות על המשרד בו הוא נמצא, וסוכם עימה שכאשר יסתיימו המחלוקות, הם יתחשבנו על השטחים הפתוחים; לאחר שהשטחים של חב' סהר חזרו לחב' מגדל הזוהר, שלח דרישת תשלום למפרק, עו"ד ארז חבר; אם עולים על הגג של המרכז המסחרי יש גישה למרכז המסחרי, כך שהמדרגות המובילות למשרדים של הנתבעת אינן משרתות אך ורק את הנתבעת ואת מגדלי המגורים; הוא מנהל בחב' אייר סיוון והיא נימצאת בבעלות הוריו; המפרק סייר בקניון, שאל שאלות וקיבל תשובות, והוא כתב מכתב שהוא מרוצה מתפקודו של מר עטיה.
...
סבור אני שיש לדחות טענה זו מהסיבות כדלקמן:
1) מר עטיה צירף לתצהירו חוזים, אישורים וקבלות על כך ששכר שירותים מקבלני משנה למתן שירותי ניהול למרכז המסחרי, ומסמכים אלו לא נסתרו;
2) דיירי המרכז המסחרי כתבו מכתב כי התובעת נותנת שירותי ניהול לשביעות רצונם;
3) גם ממוצגים נ/3 ו-נ/4 ניתן ללמוד בוודאות שהתובעת מבצעת את תפקידה על הצד הטוב ביותר;
4) התמונות הספורדיות אותם הציג מר בונה על העדר שומר בעמדת השמירה אינן יכולות ללמד על הכלל, כפי שהעיד מר עטיה, ששומר לעתים עושה סיור בקניון או הלך לעשות צרכים פיזיולוגיים כמו כל אדם.
לאור כל האמור לעיל סבור אני שהתובעת מילאה חובתה על פי חוזה הניהול וסיפקה את שירותי הניהול על פי החוזה.
תשלום עבור צריכת חשמל:
הנתבעת הודתה כי התחברה לרשת החשמל הכללית של המרכז המסחרי ולמעשה השתמשה במשך חודשיים בחשמל על חשבון המרכז המסחרי, אשר התובעת משלמת חשבון זה. התובעת תבעה את הסך 4,000 ₪ בגין השימוש בחשמל זה. לאור היקף הפעילות במשרדי הנתבעת על שלל החברות הנמצאות שם ועל כלל הפעילות הנעשית במשרדים אלו, סבור אני שסכום זה הינו סביר, ועל כן זכאית התובעת לקבל סכום זה.
הוצאות משפט:
אמנם התביעה הוגשה על הסך 50,332 ₪ והתובעת זכתה בסך 46,834 ₪ בערכים של יום הגשת התביעה, אך העבודה שהיה על התובעת להשקיע בתביעה זו היה מעל ומעבר מאשר בתביעה רגילה אחרת על סכום זה. התברר שטענות הנתבעת היו טענות שנטענו שלא בתום לב וכלאחר יד. על כן סבור אני שאת הוצאות המשפט ברכיב של שכ"ט עו"ד יש לפסוק לא על פי סכום התביעה אלא על פי כמות העבודה שהיה צריך להשקיע בתיק זה.
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעת כדלקמן:
1) את הסך 46,834 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (19.2.13) ועד ליום התשלום בפועל;
2) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
3) שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
