מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

זכאות להפרש דמי לידה בגין עבודה כעצמאית

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2019 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

ב-31.3.19 הנתבע שלח לתובעת הסבר על אופן חישוב זכאותה לדמי לידה כעצמאית ולמעשה קיבל את הערותיה במובן זה, שהסכים עם טענת התובעת בפנייתה, כי חישוב דמי הלידה כעצמאית מתבצע על בסיס הכנסה ממוצעת של שלושת החודשים שקדמו להפסקת עבודתה בגין הלידה, או ממוצע הכנסה שהייתה באותה התקופה בשנת המס הקודמת לפי הגבוה מבניהם.
וההכנסה הרבעונית המקבילה בשנת 2017 עמדה על 13,749 ₪ (4,583 ₪ לחודש), ובהתאם לזאת היא זכאית לטענתה להפרש דמי לידה במעמדה כעובדת עצמאית בסך 3,780 ₪ .
...
טענת התובעת כי יש לערוך חישוב שנתי, נדחית.
משאלו הם פני הדברים- דין התביעה להתקבל באופן חלקי, על כן כל צד ישא בהוצאותיו.
נוכח התוצאה אליה הגענו, אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות בסך של 1,000 ₪ וזאת תוך 30 ימים.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2019 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לפני תביעתה של הגב' יעל חי (להלן – התובעת) נגד החלטת פקיד התביעות במוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע או המוסד) מיום 14.12.17 הקובעת כי התובעת אינה זכאית לדמי לידה בגין עבודתה כעצמאית מטעמי צדק.
] דברים אלה מתיישבים עם עדותו של מר אדרי שהעיד כך: "הדין וחשבון נשלח בפקס למחלקת הגביה לפי אזור מגוריה והיינו ערוכים לשלם את ההפרש לפני מועד הלידה ומה שקרה היא הקדימה את הלידה בשבוע – 10 ימים ולא היה זמן להתארגן עם התשלום."[footnoteRef:18] [18: ש' 27-30 בעמ' 8 לפרוטוקול.
...
יובהר כי אני סבורה שהתובעת פעלה בתום לב ועשתה כל שלאל ידה על מנת להשלים את התשלום למוסד לביטוח לאומי טרם מועד הלידה.
דברים אלה מביאים אותי למסקנה שלא הייתה בידי התובעת היכולת לשלם את חובה לנתבע טרם מועד הלידה ויש בכך כדי להוות נסיבה אובייקטיבית לאי תשלום דמי הביטוח טרם מועד הלידה.
סוף דבר התביעה מתקבלת.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2020 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בפס"ד איילת כהן נקבע כי תשלום דמי הלידה בגין הכנסות המבוטחת מעבודתה כעצמאית ביוזמת הנתבע "עצרה את מירוץ הזמן הקבוע בסעיף 296 לחוק בעבור גמלת דמי לידה לתובעת, ללא איבחנה בין סוגי ההכנסות השונות. לאבחנה בין סוגי ההכנסות ישנה רלוואנטיות כפי שציינו לבחינת "תקופת האכשרה" לעניין תנאי הזכאות לדמי הלידה ולכל היותר לעניין אופן ובסיס חישוב שיעור דמי הלידה, אולם לא לעניין סעיף השהוי.
סוף דבר: התביעה מתקבלת באופן שהחלטת הנתבע נשוא מכתבו מיום 17.9.2018 נדחית והנתבע ישלם לתובעת הפרישי דמי לידה בגין עבודתה כשכירה בהתאם לתביעתה האישית.
...
בנוסף, בעלה של התובעת הצהיר כי "ממש לאחרונה התקבל מהנתבע מסמך בו הנתבע מבקש שאנו נחזיר חלק מדמי הלידה ששולמו בגין הכנסותיה של אשתי כעצמאית, כי הנתבע טוען ששולם מעט בייתר. אם כן, מבחינת הנתבע עדיין הנושא לא סגור ולא סופי, ומדוע לא ישלם הנתבע את המגיע בגין השכר כשכירה?" (ס' 18 לתצהירו).
אנו סבורים כי בנסיבות הענין היה על הנתבע להיעתר לבקשת התובעת ולדון בתביעתה האישית לגופא.
סוף דבר: התביעה מתקבלת באופן שהחלטת הנתבע נשוא מכתבו מיום 17.9.2018 נדחית והנתבע ישלם לתובעת הפרשי דמי לידה בגין עבודתה כשכירה בהתאם לתביעתה האישית.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

האם התובעת, בעלת מניות, דירקטורית ומנכ"לית של חברת "מאפרו מהנדסים בע"מ" (להלן- החברה) אשר הועסקה כשכירה בחברה, זכאית לתשלום הפרישי דמי לידה, שכן דמי הלידה ששולמו לה חושבו שלא על פי שכרה הנכון? זו השאלה המונחת לפתחנו.
ואחרון, החל מחודש מרץ 2020, בשל מגיפת הקורונה מרבית העסקים היו סגורים לתקופות ארוכות, כך שאין זה סביר שההחלטה להכפיל (כימעט) את שכרה של התובעת נעשתה דוקא בתקופה זו. דיון והכרעה בסעיפים 40 (ב)(1), 49, 50(א), 53(א) ו-54 לחוק הביטוח הלאומי, נוסח משולב, התשנ"ה- 1995 נקבעו הוראות לעניין תנאי הזכאות לדמי לידה, שיעורם, חישובם וכן ההכנסה הן של עובדת שכירה והן של עובדת עצמאית ממנה יגזרו דמי הלידה.
הראשון, נוגע לתכלית תשלום דמי הלידה, שלפיה מדובר "כגימלת "מחליפת הכנסה" לשמירת רמת מחייתה של האישה ההרה העובדת כפי שהיתה לפני הלידה, לפרק הזמן מאז הפסיקה עבודתה עקב ההריון או הלידה ועד תום חופשת הלידה"; והשני הנוגע לצבירת תקופת האכשרה, שלפיה, "דמי הלידה אינם משולמים סתם כך למבוטחת, אלא למבוטחת שהיא "אחת מאלה: "עובדת או עובדת עצמאית""(דבע נז/0-199 סיגלית חייקין- המוסד לביטוח לאומי (מיום 17.11.1998).
...
בדומה לא מצאנו לתת משקל לעובדה כי התובעת ממשיכה ומשתכרת לפי שכרה החל מחודש אוקטובר 2020 (סע' 17 לכתב התביעה; סע' 1הע9 לתצהיר התובעת; סע' 13 לסיכומי התובעת), שכן עלינו לבחון האם באותה נקודת זמן שבו לשיטתה הועלה שכרה, במהלך תקופת הלידה או לפניה, היה טעם בהעלאה ונבעו מעבודתה ובשל שינוי בהיקף עבודתה.
לסיכום - אנו סבורים כי ההעלאה בשכרה של התובעת אינה משקפת שינוי אמיתי בעבודתה, והדבר לא הצדיק הגדלת שכר עבודתה, בחודש רביעי להריונה משכר יסוד של 14,000 ₪ (לא כולל שווי שימוש ברכב- 3,800 ₪, ושווי טלפון נייד בסך של 60 ₪) לשכר יסוד בסך של 25,000 ₪ (לא כולל שווי שימוש ברכב- 3,800 ₪, ושווי טלפון נייד בסך של 60 ₪).
אשר על כן, התביעה נדחית.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

בהחלטתו הנוספת של הנתבע, מיום 27.1.2022, נקבע כי לאור תביעתה של התובעת לתשלום הפרישי דמי לידה, חושבה מחדש הזכאות שלה לדמי לידה, ונימצא כי שולם לה סכום ביתר בסך של 6,990 ₪.
הכרעתנו שבנידון מבוססת על הנימוקים הבאים, כדלקמן – ראשית, ואשר לגימלת דמי הלידה כעצמאית, בפני עצמה – התובעת לא זכאית לדמי לידה בגין עבודתה כעובדת עצמאית, היות שהיא לא שילמה דמי ביטוח מהכנסתה כעובדת עצמאית, בעד 6 חודשים עובר ליום הקובע – יום הלידה.
...
טענות הצדדים – התובעת טוענת, כך: היא עומדת בתנאי הזכאות לקבלת דמי לידה כעצמאית; לאחר שקיבלה דמי לידה כעובדת עצמאית, באופן אוטומטי וללא הגשת תביעה לנתבע, הנתבע הוא זה שהנחה אותה להגיש תביעה לדמי לידה כעובדת שכירה, וכך היא עשתה; בשום שלב הנתבע לא הבהיר לה שהיא עלולה לאבד את דמי הלידה כעובדת עצמאית, ומה גם שמדובר בתביעה שאושרה אוטומטית לאחר הלידה; היה על הנתבע להזהיר אותה מפני הפגיעה האפשרית בזכויותיה; היא אינה מבקשת לקבל תשלום ביתר ו/או תשלומים במקביל בגין עבודתה כעצמאית וכשכירה, ואם היא היתה יודעת שזאת היתה התוצאה, היא היתה מוותרת על התביעה לדמי לידה כעובדת שכירה ולא היתה מגישה אותה; גם הועדה לבחינת חובות של הנתבע סברה כי החוב נוצר באחריות הנתבע.
מקובלת עלינו טענת הנתבע כי לא ניתן לראות בעבודת התובעת כרופאת שיניים עצמאית, מיום 30.9.2021 ועד ליום 2.1.2022, כהמשך כלשהו של עבודתה כעובדת שכירה במרכז הארצי לבחינות והערכה בחודשים 11-12/2020, 9 חודשים לפני כן. גם לא ניתן לראות בעבודתה של כרופאת שיניים עצמאית, כמצוין לעיל, כהמשך לעבודתה כעובדת שכירה במרפאתה של ד"ר יחזקאלי, בתקופה שבין יום 2.7.2021 ליום 30.11.2021.
אנו סבורים כי במצב שהחוב בוטל בחלקו, לא ניתן לומר כי התובעת קופחה בצורה כלשהי, ואף לא ניתן לקבוע כי התובעת כלל אינה צריכה לבצע החזר לנתבע, ומשעה שהיא קיבלה סכום שהיא אינה זכאית לו על פי הוראות הדין; שישית, מקובלת עלינו עמדת הנתבע, כי משעה ששולמה גמלה לתובעת שלא בהתאם להוראות הדין, הרי שעליו לגבות בחזרה את הסכום ששולם לה, ואין לו שיקול דעת לנהוג אחרת במקרה שכזה.
במקרה שלפנינו, החלטת הועדה הינה מנומקת, ונקבע בה, כך: "חוב בדמי לידה שנוצר עקב חישוב מחדש לאחר בירור מעמד. לאור בקשת הסניף מחליטה הועדה לאמץ את המלצתה ולבטל 30% מהסכום המקורי". לא מצאנו כי הועדה התעלמה מנתון כלשהו בהחלטתה שבנדון (לרבות ההכנסות הגבוהות של בן הזוג), או כי החלטתה בלתי סבירה עד כדי הצדקה לבטלה.
לסיכום – דין התביעה להידחות.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו