עמדת המדינה כפי שהוגשה ביום 20.12.2017, היתה במישור העקרוני, לפיה מהנתונים העולים מכתבי הטענות, התובעת הועסקה בחברות כ"א אשר הסדר הפנסיה התקציבית אינו חל לגביהן וכמו כן, בוטחה בפנסיה צוברת ב"מועד הקובע" בתקופת העסקתה במועצה – נסיבות אשר יש בהן כדי ללמד על כך שאינה זכאית לפנסיה תקציבית.
'עובד קיים' – עובד כהגדרתו לעיל, המועסק במועד הקובע על ידי רשות מקומית, וזכויותיו הפנסיוניות מבוטחות במועד הקובע בהסדר פנסיה צוברת, וכן עובד אשר במועד הקובע טרם השלים שנת עבודה אחת ברשות המקומית ולא היה מבוטח בהסדר פנסיה צוברת.
...
הוצאות ההליך
למעט פיצוי בסך של 25,000 ₪, קבענו לעיל כי תביעתה של התובעת, אשר עמדה על סך העולה על 500,000 ₪, דינה להידחות.
במצב דברים זה, בו מתקבלת התביעה בחלק אשר קטן מ-5% ממנה, וכאשר המועצה נאלצה להתגונן בהליך מורכב, הכרוך בהוצאות מרובות, תוך שהחלק הארי של התביעה על סך של כ-490,000 ₪, נדחה, יש להשית על התובעת הוצאות בהתאם.
לפיכך, אנו מחייבים את התובעת לשלם למועצה סך של 15,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.
סוף דבר
אנו קובעים כי על המועצה לשלם לתובעת סך של 10,000 ₪ (הפיצוי שקבענו בסך של 25,000 ₪ בקיזוז סך של 15,000 ₪ שכ"ט עו"ד) וזאת בתוך 30 יום מן המועד שבו יומצא למועצה פסק הדין.
