רקע ותמצית טענות הצדדים
פסק דין זה עוסק בעתירת התובעת לחייב את הנתבע בתשלום חובות ארנונה כללית, שירותי שמירה, מים וביוב, עבור נכס ברחוב פינסקר 36 בעיר לוד (להלן: "הנכס").
"
יפים לעניין זה הדברים כפי שהובאו ברע"א 1809/07 עריית הרצליה נ' גיא לוי בע"מ (3.6.08), בזו הלשון:
"סעיף 3(א) לחוק הערר מסדיר את הטענות הנוגעות לתשלום הארנונה שההשגה בגינן הנה בסמכותו של מנהל הארנונה... סעיף 3(ג) מעניק לבית המשפט שיקול דעת להתיר טענה בעיניין "אינני מחזיק בנכס" בפני בית המשפט, וזאת אף אם לא הוגשה השגה במועד.
לא מצאתי כי בעיניינו של הנתבע היתקיימו חריגים לעקיפת המסלול הדיוני המפורש שקבע המחוקק לבחינת סיווג וגודל הנכס (ר' ע"א 6971/93 עריית רמת-גן נ' קרשין, פ"ד נ(5) 478, 481 (1997); רע"א 2425/99 עריית רעננה נ' י.ח. יזום והשקעות בע"מ, פ"ד נד(4) 481, 493 (2000)).
הוראות תקנה 4(א) לתקנות קובעת כי בקשת הנחה יש להגיש כשהיא חתומה על ידי המבקש שתומצא לרשות המקומית, לפי טופס 1 שבתוספת השנייה לרבות פרטים שנכללו בו לפי תקנה 19 וגזבר הערייה הוא הממונה על ביצוע מתן ההנחות מכוח הוראות תקנה 15 לתקנות.
היתנהלות הנתבע אל מול התובעת, במבוקשו לייצר לעצמו יתרון בזכויות דירות מוגנת, שומט טענותיו לעניין שהוי במהלכי התובעת, גם נוכח נספח ז' לתצהיר התובעת, שוכנעתי כי היתקיימו הליכי גבייה טרם הגשת התובענה ולא מצאתי ממש ביתרת טענות הנתבע הנדחות בזאת.
...
הנתבע טוען כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנותה, הואיל והחוב נשוא התובענה אינו תואם את עובדת העדר מגוריו בנכס מזה למעלה מ- 14 שנה.
סוף דבר
ראיות התובעת תומכות בסכום התובענה שנצבר בתקופת ההתיישנות.
התנהלות הנתבע אל מול התובעת, במבוקשו לייצר לעצמו יתרון בזכויות דירות מוגנת, שומט טענותיו לעניין שיהוי במהלכי התובעת, גם נוכח נספח ז' לתצהיר התובעת, שוכנעתי כי התקיימו הליכי גבייה טרם הגשת התובענה ולא מצאתי ממש ביתרת טענות הנתבע הנדחות בזאת.
הנתבע ישלם לתובעת סכום של 86,290.10 ₪.