זכאות להמשך ביטוח פנסיוני לאחר הפסקת הפרשות בשל מעביד

ביום 17.8.2010 חתמה הנתבעת עם מבטחים על הסכם המשכת ביטוח למבוטח שכיר המבטיח את המשך החברות של התובע בקרן הפנסיה (להלן: "הסכם מבטחים") והתחייבה להעביר למבטחים דמי גמולים כמפורט להלן: תגמולים (חלק העובד) - 7%; תגמולים (חלק המעסיק) - 7.5%; פיצויים - 6% (נספח ב' לתצהיר תובע).

לבסוף, ועל מנת להקטין את נזקיו ולמנוע פגיעה בזכויותיו הפנסיוניות, נאלץ להסכים לכך שהנתבעת תפריש את חלקה בתגמולים בשיעור 5% ותנכה משכרו 9.5% (7% תגמולי עובד ועוד חלק של 2.5% כהשלמת הפרשות מעסיק תגמולים מהשכר הקובע במבטחים) (להלן: "ההסדר").

עם קבלתו לעבודה ולאחר שהנתבעת הבהירה לו כי אין באפשרותה להפריש את שיעור ההפרשות הסוציאליות הקבועות בתקנון מבטחים, הציע התובע מיוזמתו כי את הפער בין תגמולי מעסיק לפי ההסכם האישי לבין תגמולי מעסיק לפי תקנון מבטחים, בשיעור 2.5%, ישלים הוא משכרו (בדומה להפרש בשיעור 2% בגין תגמולי עובד).

במסגרת סיכומיה עמדה הנתבעת על מצבים בהם הכירה הפסיקה בתוקף של ויתור על זכות מצדו של העובד, כאשר ככל שהעובד מודע לזכות עליה ויתר וככל שבעת הוויתור על הזכות היה פרוש בפניו כל המידע הרלבנטי, הוויתור אינו מנוגד לדין ובעל תוקף משפטי מחייב.

חוקיות ההסדר - הסכמת עובד להשלים משכרו חלק מחלק המעסיק בתשלומי הפנסיה כאמור, לטענת התובע הכרה בהסדר דוגמאת זה שהוסכם עימו תרוקן מתוכן את הזכויות הקוגנטיות המוקנות לעובדים מכח חוקים שונים, ותוביל ל'מידרון חלקלק' בו יוכלו מעסיקים לעשות שימוש בעמדת המיקוח החזקה שלהם ולכפות תנאי ביטוח פנסיוני לפיהם יישאו העובדים במלוא התשלומים הפנסיוניים.

שכרו המבוטח במבטחים באותה עת עמד על 251,524 ₪ (9,674 ₪ כפול 26 חודשים) במכפלת 1% הפרשה בגין שכר מבוטח זה. מכאן כי חובה של הנתבעת עומד על סך 2,515.24 ₪.

...

סוף דבר תביעת התובע מתקבלת בחלקה הקטן, כמפורט בסעיף 40 לפסק הדין.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 2,515.24 ₪ מיום המצאת פסק הדין לידה.

בנסיבות אלה, בשים לב לגובה התביעה, לסכום הנפסק בפסק הדין ולכך כי למעשה טענותיו המשפטיות של התובע לא התקבלו, לא מצאנו להשית הוצאות על הנתבעת בהליך.

על פי אישורים אלה, גונזלס החלה להפקיד מתלוש 6/17 (חצי שנה לאחר תחילת ההעסקה) לקופת הפנסיה של ולריה כ-320 ₪ בחודש (חלק מעביד) וסה"כ 4,300 ₪ עבור 13 חודשים.

פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לגמל במהלך שמירת ההיריון בהמשך לדיונינו לעיל, טענת התובעת שהיא הודיעה לנתבעות על הפסקת העבודה עקב שמירת היריון מקובלת עלינו.

תנאי לכך שהמעסיק יחויב בבצוע הפרשות הוא שהעובדת עצמה המשיכה בבצוע הפרשות על ידה, ובלשון סעיף 7א לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 – "ובילבד שהעובדת או העובד שילמו בעד התקופה האמורה את התשלומים החלים עליהם, אם חלים, להבטחת הזכויות האמורות". ולריה לא הוכיחה שהיא המשיכה את הרצף הבטוחי שלה בקופת הפנסיה ולכן היא אינה זכאית להפרשות מעסיק בתקופה זו. יובהר כי לא נתבעו פיצויים בגין אי תשלום פנסיה במהלך תקופת ההורות והלידה.

...

פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לגמל במהלך שמירת ההיריון בהמשך לדיונינו לעיל, טענת התובעת שהיא הודיעה לנתבעות על הפסקת העבודה עקב שמירת היריון מקובלת עלינו.

לפיכך, התביעה לפיצוי הפרשות גמל במהלך שמירת ההיריון נדחית.

סוף דבר בהתאם לאמור לעיל, על הנתבעות לשלם לולריה את הסכומים הבאים: על גונזלס לשלם 1,500 ₪ ועל מדעמ לשלם סך של 1,160 ₪ בגין פיצויי פיטורים.

מעיון בתלושי השכר (נספח א' לכתב התביעה המקורי) עולה, כי החל מחודש אוקטובר 2011 ניכה עודד משכר התובעת הפרשות פנסיוניות, כאשר עיון בדו"ח מחברת כלל מיום 19.2.19 (נספח ב' לתצהיר התובעת) מציג את התמונה הבאה: בתקופת הזכאות מחודש מאי עד דצמבר 2011, בחודש שכר ספטמבר 2012, בחודשי השכר אוקטובר עד דצמבר 2015 וכן החל מחודש מאי 2016 ועד למועד סיום העסקת התובעת ביום 31.12.18 – הנתבעים לא העבירו לקרן הפנסיה הפרשות עבור התובעת (חלק עובד ומעסיק), זאת הגם שבמשך כל התקופה האמורה הם המשיכו לנכות משכרה את חלקה בהפרשות וסכומים אלה כלל לא הגיעו ליעדם כנדרש.

העילה העיקרית לדידי התובעת היא, כי בסמוך לאחר הפעלת העסקים באמצעות הנתבעת, הפסיקו הנתבעים להעביר את הכספים שנוכו משכר התובעת לקרן הפנסיה כנדרש ושלשלו את הכספים לכיסם ואף הפסיקו להעביר את חלק המעסיק בהפרשות הפנסיוניות – היתנהלות פסולה המצדיקה הרמת מסך ההיתאגדות, כפי שגם עולה מהפסיקה אליה הפניתה התובעת לתמיכה בגירסתה.

" נפסק לא אחת, כי אי העברת כספים לקופת גמל חרף ביצוע נכויים משכרו של העובד לצורך הפרשה פנסיונית, מצדיקה הרמת מסך כנגד בעלי החברה, וכלשון בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 1147/02 יוליוס אדיב – החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ, מיום 19.1.03 (סע' 12 והאסמכתאות שם): "אלה הם דברים חמורים ביותר. לא זו בלבד שהמעביד מפר את חוזה העבודה שלו עם העובד (השווה עמ' 13 לפסק הדין של בית הדין האיזורי), אלא שהוא מגדיל עשות בכך שהוא ממשיך לנכות משכר העובדים עבור מבטחים ולא מעביר את הכספים לתעודתם. בכך המעביד לא רק פוגע בזכויותיהם של עובדיו אלא שהוא שולח ידו בכספי העובד ומבצע עבירה לפי חוק העונשין ועבירה לפי סעיף 26 לחוק הגנת השכר (דיון מא/115-3 ישיבת בני עקיבא אוהל משה - זגורי, פד"ע יג' 171, 181-180 ז'). בכך המעסיק נוהג כלפי עובדיו בחוסר תום לב מובהק ותוך הפרה בוטה של חובת האמון המוטלת עליו ביחסיו עמהם. זהו מקרה מובהק של מעשה תרמית של חברה כלפי נושיה - עובדיה המצדיק הרמת מסך ההיתאגדות כלפי בעלי המניות, גם אם אין מתקיימות עילות אחרות להרמת המסך. מכאן, שעילת התביעה של העובד כלפי החברה המעסיקה עומדת לו, במקרה זה, גם כלפי המשיב מס' 2." (ראו גם: ע"ע (ארצי) 185/08 אופיר סטרוגו סוכנות לביטוח (1990) בע"מ - דליה ברגר, מיום 14.10.09).

...

בכתב הגנתם (בסעיף 8) טענו הנתבעים, כי דין תביעות התובעת הנוגעות לתקופה הקודמת ליום 18.2.13 להידחות מחמת התיישנות.

סוף דבר על יסוד כל האמור, התביעה מתקבלת.

הנתבעים ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, את הסכומים הבאים: פיצוי חלף חלק התובעת בהפרשות לפנסיה, אשר נוכה משכרה בתקופה מחודש פברואר 2013 ועד למועד סיום העסקתה ולא הועבר ליעדו בסך 4,475.47 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית תקופת הזכאות, מיום 1.1.16, ועד למועד התשלום בפועל.

כמו-כן, הנתבעת תשלם לתובעת, בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, את הסכומים הבאים: השלמת פיצויי פיטורים בסך 6,970 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.1.19 ועד למועד התשלום בפועל.

המקור הנורמאטיבי לעניין התפטרות בדין מפוטר: סעיף 11(א) לחוק פיצוי הפיטורים קובע כדלקמן: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים". לצורך הוכחת זכאות לפצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, על העובד התובע להוכיח שלושה תנאים מצטברים: "ראשית, צריך שאכן תתקיים 'הרעה מוחשית בתנאי העבודה', שנית, כאשר מדובר בהרעה שבידי המעסיק לשנות, כך שלא תתקיים יותר, חובה על העובד העומד להתפטר בגינה, להעמיד את המעסיק על כוונתו, כך שתהא לו היזדמנות להפסיק ולתקן את ההרעה, ורק אם ימנע המעסיק מלעשות זאת יחול על ההתפטרות סעיף 11(א)... לתנאי זה נקבע חריג, לפיו כאשר ברור על פניו שאין בידי המעסיק לשנות ולתקן את ההרעה, אין לידרוש מהעובד שיתרה במעסיק... התנאי השלישי לזכאות על פי סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים הנו קשר ישיר בין ההתפטרות להרעה". ר' ע"ע 354/07 אחים אוזן חברה לבנייה פיתוח וייזום בע"מ - ולי טקין, מיום 27.1.10.

התובע לא ידע להסביר מה לא היה בסדר עם התלושים או הזכויות שבגינן התפטר, ועל פניו, ולאור עדותו, נראה כי גמר אומר בלבו להפסיק לעבוד ב-20/11/16, ורק בדיעבד (ובמכתב שנכתב לאחר הפסקת העבודה), נטען לראשונה כי יש חוסר בהפרשות לפנסיה.

יז. כאמור, חמד בהאא הגיש תביעה לפצויי פיטורים – בסך של של 82,896 ₪, ולחלופין - ובהתאם לצוו ההרחבה – השלמת הפרשה ל- 6% מהשכר, כשמשמעות הדבר - אף שלא הוגש פירוט על דרך החשבון - יתרה של 10,892 ש"ח. אלא שמהדו"חות שצורפו עולה כי החברה הפרישה בהתאם להסכם הקבוצי וצוי ההרחבה - מה גם שע"פ צו ההרחבה בענף המוסכים שהיה רלבאנטי באותה תקופה - הייתה לחברה האופציה לבטח את העובדים במסלול פנסיית יסוד, תוך העברת כספי הפיצויים לקופה כללית.

...

הסכום היחידי שמצאנו כי הוא זכאי לקבל הינו – השלמת פדיון חופשה, כאשר בעניינו של תובע זה מצאנו כי זכאי להפרשים הנתבעים על ידו ובסה"כ 1,233 ₪.

ולעניין הוצאות: אף שכאמור, מלכתחילה סבר בית הדין שראוי להגיע להבנות בתיק, במיוחד לאור התקופות הארוכות שעבדו התובעים, משבסופו של דבר קוים דיון מלא בעניינם של התובעים, כולל הליך של הוכחות וסיכומים – אין מנוס בחיובם בהוצאות.

כל תובע ישלם לנתבעת סך של 3,000 ₪ כהוצאות ושכ"ט עו"ד. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל – שלוש התביעות נדחות.

טענות הצדדים טענות התובעת במהלך שנת 2012 התגלתה אצל התובעת מחלת הסרטן, בכף הרגל, והחל מחודש יוני באותה שנה לא יכלה להמשיך בעבודתה אצל הנתבעים עקב מצבה הרפואי.

] הפסיקה קבעה כי מעסיק ועובד אינם יכולים להתנות ביניהם כי הכספים יועברו במישרין אל העובד, במקום אל קרן הפנסיה כנדרש בצו ההרחבה[footnoteRef:2].

בעיניין זה נפנה לסעיף 6 ה' לצוו ההרחבה הקובע, כדלקמן: "בכפוף לאמור בסעיף קטן ו' להלן, העובד יהיה זכאי לביטוח הפנסיוני ולבצוע ההפרשות על פי צו זה, כמפורט בסעיף ד' לעיל, מיד בתום 6 חודשים מתחילת העבודה (להלן – תקופת המתנה). עובד שיתקבל לעבודה כשהוא מבוטח בביטוח פנסיוני כלשהוא, יהיה זכאי לבצוע ההפרשות החל ביום הראשון לעבודתו בשיעורים שנקבעו בפיסקה (ד) לעיל; ההפרשות יבוצעו לאחר 3 חודשי עבודה או בתום שנת המס – המועד המוקדם מביניהם, רטרואקטיבית ליום תחילת עבודתו אצל המעסיק ולא תחול לגביו תקופת ההמתנה האמורה". בהתאם להוראות סעיף 6ה' לצוו ההרחבה הנ"ל, בררת המחדל היא צרופו של עובד להסדר ביטוח פנסיוני בחלוף ששה חודשי עבודה.

...

סוף דבר אשר על כן, על יסוד כל האמור לעיל, הנתבעים ישלמו לתובעת בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, סך של 118,623 ₪ (קרן), לפי הפירוט שלהלן: הנתבעים 1 ו-2 ישלמו סך של 13,974 ₪; הנתבעים 3 ו-4 ישלמו סך של 46,734 ₪; הנתבעים 5 ו-6 ישלמו סך של 20,964 ₪; הנתבעים 7 ו-8 ישלמו סך של 28,284 ₪; הנתבע 9 ישלם סך של 8,667 ₪ (8,040 ₪ + 402 ₪ + 225 ₪); על הסכומים הנ"ל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק למן מועד הגשת התביעה (30.1.18)[footnoteRef:37] ועד למועד התשלום המלא בפועל.

[37: בשים לב לשיהוי בהגשת התביעה מצאנו לחייב בפסיקת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ולא ממועד מוקדם יותר.

] על אף הפער בין סכום התביעה לסכום שנפסק בסופו של דבר, בהתחשב בכך כי התובעת נדרשה לייצוג משפטי על מנת לעמוד על זכויותיה ובהינתן עלויות ההליך מבחינתה, נוסף על הסכומים הנ"ל יישאו הנתבעים בהוצאות ושכ"ט עו"ד, בסך כולל של 23,000 ₪ אשר ישולמו גם הם בתוך 30 ימים, לפי החלוקה שלהלן: הנתבעים 1 ו-2 בסך 3,000 ₪; הנתבעים 3 ו-4 בסך 9,000 ₪; הנתבעים 5 ו-6 בסך 4,000 ₪; הנתבעים 7 ו-8 בסך 5,000 ₪; הנתבע 9 בסך 2,000 ₪; לא ישולמו הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד במועדם, יתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.