על"ח 54147-11-17 (החברה הרוכשת)
טענת החברה הרוכשת, לפיה נידרש ותק של 6 חודשים, נוגעת אך ורק לעובדת שהנה בהיריון בעת הבקשה לפטרה ולא לעובדת שנמצאת בטיפולי פוריות או נימצאת בתקופת לידה והורות;
בית המשפט של פירוק אומנם אישר את הסכם המכר, אך החלטתו לא נגעה במפורש לזכויות קוגנטיות מכוח חוק עבודת נשים, ומכאן שגם לא נבחנו השאלות המתעוררות מכוחו.
...
(6) לסיכום, טענה המערערת כי לא היה בסמכותה של הממונה לחייב אותה בהמשך העסקת ה"ה בן צור ושיף-שליים.
עמדת המדינה
המדינה טענה, כי דין 2 הערעורים להידחות, וזאת מן הנימוקים הבאים:
על"ח 30114-11-17 (הגב' שוורץ)
הממונה לא התעלמה מהוראות הסכם המכר, אלא התייחסה אליו מפורשות, וקבעה כי לשון 5.2 להסכם אינה חד משמעית, שכן זה הוא נוסחו:
"The Buyer undertakes to continue to employ employees if the company… "
מכאן עולה, שהחברה הרוכשת התחייבה, כך על פי לשון ההסכם, להעסיק עובדים ולא את כל העובדים (all employees).
יחד עם זאת, כמצוות חוק עבודת נשים, נעשתה פנייה לממונה על חוק עבודת נשים ביחס לכל אותן עובדות שחסו תחת הגנת החוק הנ"ל. אין בידי לקבל את טענת המערערת, לפיה החלטת הממונה להמשיך ולהעסיק את 2 העובדות נתקבלה בחוסר סמכות, ולהלן נימוקיי.
אחרית דבר
לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי החלטות הממונה בכל אחד מ-2 התיקים נגועה בחוסר סבירות, או כי אינה מידתית או כי התקבלה בניגוד לכללי מנהל תקין, באופן המצדיק את התערבותו של בית הדין.
שני הערעורים נדחים אפוא ובנסיבות העניין, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.
