זכאות להבטחת הכנסה בגין שימוש ברכב להסעת נכה

נציין, כי בחודש 1.9.2020 החל התובע לקבל קצבת נכות כללית, ועל כן ממועד זה הוא ממילא אינו זכאי לקיצבת הבטחת הכנסה.

כן העידה כי התובע עושה שימוש ברכבה לצורך קניות ולעיתים מסיע אותה לעבודה כשהיא מאחרת ואז משתמש ברכב שכן אחרת "איך הוא יגיע הביתה?". עיקר טענות התובע: התובע כבן 63 גרוש מגב' לויט "מאז שנת 2001/2003" ומזה שנים רבות משתלמת לו קצבת הבטחת הכנסה כיחיד.

...

נציין, כי בדיון שבפנינו התובע שינה את גרסתו כפי שנמסרה בעבר לגבי מערכת היחסים ביניהם, ואולם אנו סבורים כי גרסתו הראשונה היתה אותנטית והגרסה בפנינו היתה מגמתית.

] באמור לעיל יש כדי לבסס את טענת הנתבע על ניהול משק בית משותף בין התובע לגרושתו במועדים הרלבנטיים לתביעה, ולכן דין התביעה להידחות.

סוף דבר לאור המפורט- התביעה נדחית.

המחלוקת בהליך זה נסובה על שווי הרכב שבבעלות התובעת ועל קיומם של התנאים הקבועים בתקנות הבטחת הכנסה בדבר שימוש ברכב עקב צרכים רפואיים.

] ביום 21.11.2021 שלל הנתבע את תביעת התובעת להשלמת הכנסה לנוכח שוויו של רכב מס' 5570937 שבבעלותה העולה על השווי הקבוע בתקנות[footnoteRef:3].

(2) התובע, או בן משפחתו של התובע, זקוקים לרכב לצורך טפול רפואי הניתן מחוץ לביתם, לפי תכנית טפול שנקבעה מראש או לפחות 6 פעמים בחודש בפרק זמן העולה על 90 ימים רצופים, והכל לפי כללים ותנאים שקבע השר; לענין זה, "בן משפחתו" - מי שהתובע מסיע אותו לטפול רפואי, כאמור בפיסקה זו והוא בן זוגו, בנו, בתו, או הורהו של התובע או שהוא אחיו של התובע המתגורר עמו, ובילבד שלבן משפחתו כאמור, אין רכב נוסף; (3) התובע, בן זוגו, או ילדו הוא נכה ברגליו ומשתלם לו מאוצר המדינה, תשלום לאחזקת הרכב, ולגבי מי שאין משתלם לו תשלום כאמור - אם רופא מוסמך כמשמעותו לפי הוראות סעיף 208 של חוק הביטוח קבע כי הוא זקוק להסעה בשל היותו נכה כאמור, לפי כללים, בתנאים ולפרק זמן שקבע השר; (3א) תובע שהוא מורשה נהיגה של נכה לפי הסכם בדבר גמלת ניידות שנערך לפי סעיף 9 לחוק הביטוח; (4) לילדו של התובע משתלמת קצבה לפי הוראות סימן ו' לפרק ט' שבחוק הביטוח; (5) רישיון הרכב הופקד אצל הרשות המוסמכת להוציא אותו רישיון, וכל עוד הרישיון מופקד מיתקיים אחד מאלה: (א) התובע אינו מסוגל לעבוד בעבודה כלשהיא בגלל מחלה, ובילבד שהתקופה שבה יראו את הרכב כנכס שלא מופקת ממנו הכנסה כאמור בסעיף קטן (ב), לא תעלה על שישה חודשים מהיום שהגיש את התביעה לגימלה; (ב) הרכב הוא טרקטור כאמור בתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, ובילבד שהטרקטור אינו בשימוש, ולתובע משק חקלאי שאינו פעיל.

] בשנת 2021 תוקן סעיף 9א(ב) לחוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 57) שניכנס לתוקף ביום 1.1.2022 ולפי שווי הרכב השולל גמלת הבטחת הכנסה למבוטח שהוא בעל שני רכב או יותר או למבוטח המקבל קצבת אזרח ותיק יעמוד על 60,000 ₪ וכדלקמן: "תובע שהוא בעל שני כלי רכב או יותר או שהוא בעל רכב ששוויו עולה על סכום שקבע השר, ואם הוא תובע שחל עליו סעיף 5(א)(1) – רכב ששוויו עולה על סכום של 60,000 שקלים חדשים, לא יהיה זכאי לגימלה לפי חוק זה; הסכומים האמורים יעודכנו באופן ובמועד שיקבע השר". לטענת הנתבע בהתבסס על מחירון לוי יצחק שווי הרכב שבבעלות התובעת עלה בחודש ינואר 2022 על 60,000 ₪.

...

לפיכך, דין הטענות בנוגע לשווי הרכב להידחות.

אשר על כן, התובעת אינה עומדת בתנאים המצטברים הנדרשים לצורך החלת החריג בסעיף סעיף 9א(ג)(2) לחוק ועם כל ההבנה למצבה הקשה של התובע, אין מנוס מדחיית התביעה.

התובע הנו אדם קשה יום, אשר סובל מנכות רפואית של 100% עקב תחלואיו הרבים, ויש לאפשר לו לקבל גמלת השלמת הכנסה.

בחודש פברואר 2016 החליט הנתבע לשלול הזכאות להבטחת הכנסה, החל מינואר 2016, עקב הכנסות העולות על הסכום המאקסימאלי המזכה בגימלה.

(2) התובע, או בן משפחתו של התובע, זקוקים לרכב לצורך טפול רפואי הניתן מחוץ לביתם, לפי תכנית טפול שנקבעה מראש או לפחות 6 פעמים בחודש בפרק זמן העולה על 90 ימים רצופים, והכל לפי כללים ותנאים שקבע השר; לענין זה, "בן משפחתו" - מי שהתובע מסיע אותו לטפול רפואי, כאמור בפיסקה זו והוא בן זוגו, בנו, בתו או הורהו של התובע, או שהוא אחיו של התובע המתגורר עמו, ובילבד שלבן משפחתו כאמור, אין רכב נוסף".

כפי שנאמר בפסק דין עב"ל 761/06 המוסד לביטוח לאומי – חליל אבו אעיש (כב' השופטת – כתוארה אז - ורדה וירט לבנה): "ביישום המבחנים המצוינים בפסק הדין בעיניין זהבה עמר, עלינו לתת את הדעת למגמה הבאה לידי ביטוי בחקיקה, לצמצם את תחולתו של הכלל השולל זכאות לגימלת הבטחת הכנסה ממי שעושה שימוש קבוע ברכב, וזאת על ידי קביעת חריגים נוספים לכלל.

...

נוכח זאת, אנו סבורים כי קיימת הצדקה לשימוש ברכב לצרכים רפואיים ולכן, אין להביא את אותו רכב (הרכב החדש) בחשבון לצורך "הכנסה מנכס" בהתאם להוראות חוק הבטחת הכנסה.

לסיכום נוכח האמור, התביעה לגמלת הבטחת הכנסה מתקבלת.

לדבריה כל אימת שטל היה בארץ הרכב היה בשימושו, והוא עזר לה בהסעות בהתאם לצורך.

עוד היא טוענת לעניין מצבה הכלכלי הקשה בהיותה מטופלת בארבעה ילדים ונעדרת מעגלי תמיכה משפחתית (למעט אימא שלה, הזכאית לקיצבת נכות).

לטעמי, על אף האופן בו נוסח התיקון לחוק, פסק דינו של בית המשפט העליון בבג"צ 10662/04 צריך שישמש נר לרגלי הנתבע בבואו לשלול זכאות לגימלת הבטחת הכנסה בגין שימוש ברכב, באותם מקרים ובנסיבות בהן שלילת הזכאות (חלף היתחשבות בשימוש ברכב כ"הכנסה") חותרת תחת תכלית החקיקה - להבטיח קיום מינימאלי בכבוד, כגון באותם מקרים שבהם המשתמש איננו נוהג ברכב מנהג בעלים ושבהם שווי השמוש שנעשה ברכב, נופל באופן משמעותי משווי הגימלה.

...

לנוכח חוסר הבהירות ביחס לשימוש ברכב בתקופות בהן טל שהה בארץ (תקופות משמעותיות לגביהם הנתבע השתכנע כי טל לא התגורר עם התובעת ולא מן הנמנע שבעצמו עשה שימוש ברכב ונהג בו מנהג בעלים) אני סבורה כי בענייננו מדובר במקרה ביניים, שבו לא היה לתובעת "נכס" שהוא רכב מנועי אלא שהייתה לה זכות וטובת הנאה בנכס שהוא רכב מנועי.

בנסיבות העניין ובשים לב לגובה גמלת הבטחת הכנסה שעמדה לתובעת (בסך כ 3,300 ₪ בחודש, ולהסדר החלופי אליו הגיעו התובעת וטל) אני סבורה כי עלה בידי התובעת להוכיח כי שווי השימוש החלקי ברכב, נפל באופן משמעותי משווי הגמלה לה הייתה זכאית, ולפיכך לא היה מקום לשלול את זכאותה לגמלה.

בשים לב לתוצאות ההליך הנתבע ישלם לתובעת השתתפות בהוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ה תשרי תשפ"א, (13 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

עניינה של התביעה שבפנינו בדחיית תביעתו של התובע להשלמת הכנסה לקיצבת זקנה שהוגשה ביום 26.10.2014 וזאת לנוכח היותו של התובע הבעלים של רכב ששוויו עולה על הסכום הקבוע בתקנה 10ב לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב -1982 (להלן – התקנות) כמו גם היותו בעל זכות לדמי מפתח בדירה ברח' החלוץ 9 ב' בחיפה (להלן –הדירה).

לשלמות התמונה יצוין כי בתחילה נדחתה התביעה מהטעם שהכנסות התובע ואישתו לשעבר עולות על ההכנסה המותרת שנקבע בחוק לצורך תשלום השלמת הכנסה.

תמצית טענות הצדדים לטענת התובע, אין להיתחשב בשווי הרכב לצורך בחינת זכאותו להשלמת הכנסה וזאת לנוכח היותו נכה ברגליו וסובל מבעית ניידות כאמור בסעיף 9א(ג)(3) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א – 1980 (להלן – חוק הבטחת הכנסה) וזאת למרות שהוא אינו זכאי לגימלת ניידות מפאת גילו.

(2) התובע, או בן משפחתו של התובע, זקוקים לרכב לצורך טפול רפואי הניתן מחוץ לביתם, לפי תכנית טפול שנקבעה מראש או לפחות 6 פעמים בחודש בפרק זמן העולה על 90 ימים רצופים, והכל לפי כללים ותנאים שקבע השר; לענין זה, "בן משפחתו" - מי שהתובע מסיע אותו לטפול רפואי, כאמור בפיסקה זו והוא בן זוגו, בנו, בתו, או הורהו של התובע או שהוא אחיו של התובע המתגורר עמו, ובילבד שלבן משפחתו כאמור, אין רכב נוסף; (3) התובע, בן זוגו, או ילדו הוא נכה ברגליו ומשתלם לו מאוצר המדינה, תשלום לאחזקת הרכב, ולגבי מי שאין משתלם לו תשלום כאמור - אם רופא מוסמך כמשמעותו לפי הוראות סעיף 208 של חוק הביטוח קבע כי הוא זקוק להסעה בשל היותו נכה כאמור, לפי כללים, בתנאים ולפרק זמן שקבע השר; (3א) תובע שהוא מורשה נהיגה של נכה לפי הסכם בדבר גמלת ניידות שנערך לפי סעיף 9 לחוק הביטוח; (4) לילדו של התובע משתלמת קצבה לפי הוראות סימן ו' לפרק ט' שבחוק הביטוח; (5) רישיון הרכב הופקד אצל הרשות המוסמכת להוציא אותו רישיון, וכל עוד הרישיון מופקד מיתקיים אחד מאלה: (א) התובע אינו מסוגל לעבוד בעבודה כלשהיא בגלל מחלה, ובילבד שהתקופה שבה יראו את הרכב כנכס שלא מופקת ממנו הכנסה כאמור בסעיף קטן (ב), לא תעלה על שישה חודשים מהיום שהגיש את התביעה לגימלה; (ב) הרכב הוא טרקטור כאמור בתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, ובילבד שהטרקטור אינו בשימוש, ולתובע משק חקלאי שאינו פעיל.

הראציונאל שביסוד שלילת הגימלה ממי שבבעלותו או בשימושו רכב אינו בהכרח השווי הכספי של הנכס אלא העלות הגבוהה וההוצאות הכספיות הכרוכות באחזקת רכב המעידות על כך שמי שעומד בהוצאות אלה אינו זקוק לגימלת הבטחת הכנסה, שאחרת החוק היה מתייחס לבעלי הרכב בלבד (בג"צ 10662/04 סלאח חסן ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד סה (1)782).

...

לפיכך, אנו קובעים כי יש להעמיד את שווי הרכב בהתאם לשווי שנקבע במחירון לוי יצחק בתקופה הרלוונטית ואשר שולל את הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה בהתאם לסעיף 10ב לתקנות.

על יסוד כל האמור לעיל – התביעה נדחית.