זכאות לדמי פגיעה לעובד עצמאי שלא דיווח

ויודגש, כי עקרונית, כאשר חל גידול בהכנסותיו של עובד עצמאי ואין הוא מגיש בקשה לתיקון המקדמות, הוא ממשיך לשלם מקדמות בסכום נמוך יותר מאשר היה משלם אילו אושרה בקשתו לתיקון הסכומים במהלך השנה השוטפת.

מעבר לכך שהתובע לא הוכיח כאמור כי דיווח קודם לתאונה על הגידול בהכנסותיו ובהתאם דאג לעדכן את המקדמות אשר אמורות לשמש בסיס לחישוב הגימלאות להן הוא זכאי (תקנה 2 לתקנות), הרי שבסיס הכנסות התובע בשנת 2016 אינן יכולות, כשלעצמן, להוות בשום אופן בסיס לחישוב הגמלאות להן זכאי התובע (דמי הפגיעה וגמלת הנכות), וזאת כפי שיובהר להלן.

התובע נפגע ביום 7.2.2018 בסעיף 98 לחוק נקבע כאמור, כי הבסיס לחישוב השכר הרגיל לגבי עובד עצמאי, לעניין סעיף 97 לחוק, הנו הכנסתו ששמשה יסוד לחישוב דמי הביטוח בעד רבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לראשונה דמי פגיעה.

...

דין טענה זו של המערער להידחות, הואיל ובעניין מחמוד סאמר נדונו נסיבות בהן נכותו של המבוטח נקבעה על ידי ועדה רפואית באופן רטרואקטיבי למועד מוקדם בכשש שנים ממועד הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי, וכאשר הגיש את השומה הסופית לשנת 1994 (עליה הוא מבקש להסתמך) לא היתה לו אפשרות לדעת שועדה רפואית שתתכנס שש שנים לאחר מכן תקבע את נכותו לתקופה רטרואקטיבית.

סבורים אנו, איפוא, כי נסיבותיו של התובע לפנינו דומות לאלו שנדונו בעניינו של סעיד זועבי.

לסיכום לנוכח המפורט לעיל, הרינו קובעים כי יש להחיל על התובע את תקנה 11 לתקנות.

] "האחת, כי את הכנסתו של העצמאי יש לחשב בהתאם לשומה שנתית שנקבעה על ידי פקיד השומה, היינו הכנסה בנכוי הוצאות מוכרות. השניה, כי אין יסוד לטענת התובע כאילו יש לקרוא את תקנה 11 במנותק מסעיף 345 לחוק." עוד הפנה בית הדין לנפסק בענין שוטון[footnoteRef:3] שם נפסק כי במקום בו לא חלה תקנה 11 לתקנות, משמעות הדבר היא שיש לחשב את דמי הפגיעה למבוטח העצמאי "בהתאם להוראות סעיפים 97 ו-98 לחוק הביטוח הלאומי, על פי הכנסתו ברבע השנה שקדם למועד בו הוא זכאי לדמי פגיעה. הכנסה זו מחושבת על פי הוראת סעיף 345(ב)(1) לחוק על פי השומה הסופית לשנת 2013, היא השנה בה ארעה הפגיעה". כאשר בעיניינו של המערער מדובר בשומה סופית לשנת 2011, כפי שנעשה על ידי המוסד.

] "חישוב השכר הרגיל של העובדת העצמאית על פי ההכנסה ששמשה יסוד לחישוב דמי הביטוח בעד רבע השנה שקדם לתאריך הקובע – חייב להיעשות על בסיס ההכנסה השנתית ראשית – כך מחייב החוק לענין חישוב דמי הביטוח..." כן מפנה המוסד לענין סודרי[footnoteRef:5] שם נקבע כי מקדמות ששילם מבוטח למס הכנסה אינן בגדר דיווח למס הכנסה על גידול בהכנסות שיש לקחתן בחשבון לחישוב הזכאות לגימלה, אלא מדובר בלא יותר מאשר דיווח על עליה במחזור כאשר שאלת ניכוי ההוצאות מהדווח טרם ידועה, ועל כן אין במקדמות למס הכנסה ללמד על הכנסתו החייבת של המבוטח בדמי ביטוח ואין לקחת את המקדמות בחשבון בחישוב הזכאות לגימלה.

...

מסקנה זו גם מתיישבת עם האמור בסעיף 20 לפסק הדין, אליו התובע הפנה, ובו נקבע כי הנתבע 'לא רשאי להתעלם מההכנסות בחודשים אלה.

הכרעה לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות וכי פסק דינו של בית הדין האזורי ראוי להתאשר מטעמיו בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות סדרי הדין.

סוף דבר – הערעור נדחה.

10/2014-12/2014 ברכאל 3,925 4,300 01/2015-06/2015 ברכאל 4,364 4,300 החל מ-1.4.2015 – 4,650 07/2015-05/2017 ללא דיווח 06/2017-06/2018 מזרחי 4,417 5,000 החל מ-1.12.2017 – 5,300 ניתן לראות כי במהלך חייו של התובע אין רצף תעסוקתי.

לטענתו, במקביל לתקופות עבודתו כשכיר עבד כעצמאי מבלי לדיווח על כך לרשויות.

הפסד שכר בעבר מדו"ח רציפות הביטוח ומסיכום דמי הפגיעה בהם זוכה התובע עולה כי שלושה ימים לאחר התאונה שב לעבודתו והתמיד בה במשך שישה חודשים (בתקופה שבין החודשים 01/2015-06/2015).

סיכום נוכח המפורט לעיל התובע זכאי לפצוי שלהלן: רכיב נזק סכום בש"ח נזק לא ממוני 14,460 הפסד הישתכרות לעבר 10,000 גריעה מכושר ההישתכרות 47,663 הפסד תנאים סוצאליים 7,208 עזרת הזולת 7,000 הוצאות רפואיות 3,000 נכויים (33,408) סה"כ 55,923 על כן הנתבעת תישא בפצוי התובע בסך (מעוגל) של 56,000 ₪.

...

תביעת התובע נדחית בראש זה. הוצאות רפואיות וכלליות התובע לא הוכיח כי הוציא הוצאות רפואיות או אחרות בעבר ולא הראה כי קיימות הוצאות רפואיות עתידיות בגין תרופות ושירותים רפואיים אשר אינו זכאי לקבלן מקופת החולים.

מעבר לסכום זה תשלם הנתבעת שכר טרחת עו"ד בשיעור 13% מהסכום בתוספת מע"מ. כן, תישא הנתבעת בהחזר האגרה ששילם התובע.

קודם לכן לא עבד התובע כלל לא כשכיר ולא כעצמאי אלא דווח כתלמיד ישיבה.

בהמשך להכרה כאמור אושרה זכאותו של התובע לדמי פגיעה בהתאם לפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן – החוק).

טענות התובע התובע הגיש תביעה נגד החלטת הנתבע בדבר חישוב דמי הפגיעה שקבל (ללא ייצוג של עורך דין), בה טען: "עבדתי כעצמאי חודש אחד ושולם (כך במקור) דמי מקדמות. נפגעתי בתאונת עבודה הב"ל (המוסד לביטוח לאומי) חישב דמי פגיעה לפי חישוב שכר של אותו חודש לחלק ל-90 יום. שכר נמוך ממה ששולם בפועל כדמי הביטוח". טענות הנתבע הנתבע הגיש כתב הגנה וטען כי קביעתו אשר לבסיס השכר נעשתה כדין.

התובע החל לעבוד כעצמאי ביום 1.1.22, כאשר לפני כן לא עבד כלל אלא דווח כתלמיד ישיבה, ונפגע ביום 26.1.22 בתאונה שהוכרה על ידי הנתבע כתאונת עבודה.

...

אשר לחישוב בסיס השכר בהתאם לאפשרות השנייה שלפיה יש לקחת בחשבון את הכנסותיו של התובע בחודשים נובמבר-דצמבר 2021 וכן הכנסתו בחודש ינואר 2022 וזאת עד למועד הפגיעה ביום 26.1.22, הרי שזו מקובלת עלינו חלקית.

אין בידינו לקבל את החישוב שערך הנתבע לעניין חישוב בסיס השכר עד ליום הפגיעה (קרי 47,181/30=1,572 ₪, 1,572*26=40,890 ₪).

לסיכום התביעה מתקבלת.

הנתבע גם לא הסביר במה שונה מיסמך זה שהוגש יום לפני מועד דיון ההוכחות ממסמך פלט מחשב שצורף לתיק המוצגים ("מסך"713") שהוגש ביום 27.12.22 (נ/4) בו מופיעים אותם תאריכים (מיום 25.8.17 למשך 14 ימים). כאמור, האפשרות כי התובע עבד ביום 31.8.17 ו-1.9.17 חרף דיווח שירות מילואים בתאריכים אלה עלתה במסגרת בירור תביעת התובע לדמי פגיעה, מבלי שהועלתה שוב בכתב ההגנה והתובע לא נידרש להביא ראיות בעיניין זה.

התובע תיאר והדגים בחקירתו הנגדית את היתרחשות הארוע התאונתי באופן הבא: "אז עבדנו שעות, לא אכלנו כל כך ושתינו כל כך. היה המון לחץ להספיק להקים את כל הארוע. ומכל ההעמסה של הכלובים האלה והפירוק שעשו ארבעה אנשים שבעצם צריך הרבה יותר אנשים, בזמן שפרקתי ציוד אז התכופפתי לתוך הכלוב להוציא קייס... הרמתי את הקייס לתוך הכלוב ובעצם היינו ממש מתכופפים בשביל זה. והיו גם קייסים משהו שהיינו צריכים להוריד שיהיו אחד על השני ובעצם לידפוק אותם עצמאית ששני אנשים צריכים ועשיתי את זה אדם אחד. בפועל הזה הרגשתי משהו פיתאום בגב. לקחתי כמה זמן כדי להיתאושש ואז הצלחתי באזשהי צורה לעבוד כחחלגמ אבל כאבים עזים בגב... יורד על ברכיו מרים עם גב ישר ובכוח הרגליים מה שנקרא הארבע ראשי... היה ישר. היו הרבה התכופפויות. גם היו דברים שהיה צריך להוציא מתוך הכלוב הזה. בלי יכולת להוציא אותם ישר. זאת אומרת צריך ממש להכנס לכלוב ולמשוך אותם החוצה (עמוד 7, שורות החל משורה 13 עד עמוד 8 שורה 4; ההדגשות הוספו). לפני תאור והדגמה של מנגנון הפגיעה התובע הסביר כי "אני יכול לתאר. אני יכול לכופף את הבירכיים אני לא יכול להתכופף" (עמוד 7, שורות 25-26).

בית הדין סבור כי נסיבות עניינו של התובע נופלים לגדר המקרים המצדיקים הכרה בארוע התאונתי לעניין הזכאות לדמי פגיעה, בשים לב לפגיעה בגבו כתוצאה מהרמת ציוד כבד כפי שהוכח בראיות שהוגשו, הזקקותו לטפול רפואי בסמוך לאחר מכן, ובהיתחשב בסמיכות הזמנים בין הארוע התאונתי לבין תקופת האי כושר הארוכה שנגרמה לתובע מיד לאחר מכן.

...

בנסיבות אלה, ובבחינת מכלול הראיות שהובאו לפנינו, מצאנו שלא לתת משקל מכריע לאי הבאת נציג חברת ג'וי לעדות, בנסיבות בהן עדותו לא היתה מקדמת את בירור שאלת עצם קרות האירוע התאונתי (בשונה מקידום בירור השאלה אם התובע עבד במועד זה כפרילנס עבור החברה).

על יסוד הראיות שהובאו לפנינו אנו קובעים כי, לא עלה בידי הנתבע לסתור את טענת התובע לפיה הוא עבד בתאריך 31.8.17 עד שעות הבוקר של 1.9.17 באירוע חתונה שהתקיים באניה.

בשים לב לכך שהתובע נדרש להוכיח את האירוע התאונתי תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו, הנתבע ישלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 6,000 ₪.