זכאות לדמי מחלה לעובדי מדינה בעת שביתה

ההליף העקרי עניינו של ההליך בסירובם של המבקשים לשלם לעובדים המיוצגים על ידי המשיב דמי מחלה בזמן שביתה, חרף אישורים רפואיים שהציגו העובדים, למרות שאין מחלוקת בדבר העדרותם מהעבודה עקב מחלה וזאת חרף הוראות תקנון שירות המדינה אשר קובע כי עובדי שירות המדינה יהיו זכאים לדמי מחלה במהלך שביתה, ככל שנעדרו מהעבודה והציגו אישור רפואי על כך כדין.

...

בוד"ח הועדה לבחינת מעמדו של בית הדין לעבודה נכתב: "על יסוד הוראות אלה התפתחה בבית הדין לעבודה אווירה מיוחדת, אפשר אולי לומר תרבות מיוחדת של התדיינות, שונה מזאת המקובלת בבתי המשפט הכלליים. כפועל יוצא, בית הדין לעבודה נחשב נגיש וידידותי במיוחד, והצליח למצב עצמו, בעיני הצדדים ליחסי עבודה, כפורום ראוי ואמין לדיון בסכסוכי עבודה. יש לכך חשיבות רבה בהקשרים שונים, ובמיוחד לצורך הגנה על זכויות שהחוק מעניק לעובדים" (https://www.gov.il/BlobFolder/guide/labor_courts_committee_decisions/he/%D7%94%D7%95%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%94%20%D7%9C%D7%91%D7%93%D7%99%D7%A7%D7%AA%20%D7%91%D7%AA%D7%99%20%D7%94%D7%93%D7%99%D7%9F.pdf) – סעיף 191 בפרק הסיכום) אין, איפוא, כל בסיס לחשש כי זכותם של העובדים הרואים עצמם נפגעים מהחלטת המבקשים תפגע אם לא יתאפשר למשיב להביע עמדתו בסוגיה זו. בנוגע לטענת המשיב בנוגע לקיומה של הסכמה דיונית שבין הצדדים –בסעיף 1 להסכמה הדיונית נרשם כי "כל צד שומר על טענותיו" ומשכך לטעמנו רשאים היו המבקשים להגיש בקשתם זו. באשר לטענת המשיב כי ניתן לראות בו "חליף" – לטעמינו משוועד העובדים אינו אישיות משפטית לא ניתן לראות בו "כחליפו" של עובד בהתאם לסעיף 24 (א) (1) לחוק בית הדין ובוודאי בנסיבות בהם העובדים עצמם יכולים, ככל שראו עצמם נפגעים מהחלטת המדינה, להגיש תביעה ולהוכיח תביעתם.

לאור האמור, משוועד עובדים אינו אישיות משפטית הכשיר לתבוע ולהיתבע ומהנימוקים הנוספים שפורטו בהחלטה, אין לנו סמכות לדון בתובענה שהוגשה על ידו ומשכך אין מנוס מלהורות על מחיקת התביעה.

סוף דבר: בקשת המבקשים לסילוק על הסף – מתקבלת.

מסקנת נציבות שירות המדינה היתה כי זו התחלות המונית פיקטיבית ועל כן קבע מר חנן לזימי ביום 17.4.16 וביום 3.5.16 כי אין לשלם לתובעים בגין ימי המחלה בזמן השביתה וסכומים אלו נוכו ממשכורתם (תצהיר מר לזימי, סעיף 18).

בעיניי, יש לפרש בצורה רכה יותר את דרישת הקשר הסיבתי "מסיבת מחלה". בנגוד לעמדת המדינה, איני סבורה כי עמדותיו של אדם כלפי השביתה, שוללות ממנו בהכרח את דמי המחלה.

בעניינינו לא הרימו התובעים (למעט מר טל זהבי, באשר לאישור הרפואי הראשון), את הנטל להוכיח כי לא הגיעו לעבודתם בעת המחלה "מסיבת המחלה". הפעלת שיקול הדעת של המדינה בשיקלול נסיבות המקרה כאמור, משרובם המכריע של התובעים לא הודיעו בזמן אמת על מחלתם לממונה עליהם או לזו שמעליה, ממילא דינם כדין מי ששבתו, ולא זכאים היו לתשלום שכרם ותשלום בעד ימי המחלה, ובדין נוכה השכר בגין ימי השביתה.

...

גם עצם העובדה שתאריך המחלה הינו במועד "הנוח" כביכול לעובד – כגון בזמני חופשת הקיץ או קודם לחגים, או אפילו בשביתה, וכן ריבוי מחלות בקרב עובדי אותו מקום עבודה באותו זמן, כל אלו לכשעצמם אינם יכולים להביאנו למסקנה חד משמעית על אי נכונות אישורי המחלה.

צירוף הקביעות שלעיל יחד עם "הסימנים המחשידים", מהימנותם הפחותה של התובעים כעולה בעדויותיהם ומכלול הנסיבות, מביאים למסקנה המתבקשת כי החלטת המדינה התקבלה בתוך מתחם הסבירות.

סוף דבר התביעה נדחית ברובה.

צו-על-תנאי בעקבות הדיון המקדמי בעתירות, אשר היתקיים ביום 20.4.2020, ניתן צו-על-תנאי המכוון אל המדינה והמורה לה להתייצב וליתן טעם: מדוע לא ייקבע כי המצאות בבידוד מכוח צו הבידוד, על תיקוניו השונים, אינה מהוה, כשלעצמה, "מחלה", כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק דמי מחלה, ועל כן אין בה לבדה כדי להקים לעובד זכות לקבלת דמי מחלה על פי חוק דמי מחלה.

לא זו אף זו: מסופקני אם בכלל ניתן להוציא פוליסת ביטוח אשר מכסה "מחלה סטטיסטית" וארוע של בידוד שנכפה על אזרח בעת מגיפה על ידי אקט שילטוני.

עיקרון התוצאה היחסית קנה לו שביתה בפסיקתנו.

...

בהינתן אינטרס ההסתמכות של העובדים, ובשים לב לכך שהזכות לימי מחלה היא זכות המוקנית לעובד, וכל תשלום נעשה בכפוף לצבירת ימי המחלה של כל עובד ועובד ומתוך "הבנק" שלו, אף אני סבור כי יש להורות – בגדר עקרון התוצאה היחסית – כי הצו על תנאי יהפוך למוחלט ביום 30.9.2020, על מנת לאפשר לרשויות המוסמכות להעמיד דברים על מכונם.

הנשיאה א' חיות: אני מסכימה למסקנה שאליה הגיע חברי השופט א' שטיין בחוות דעתו ולפיה הימצאות בבידוד מכוח צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה), התש"ף-2020 (להלן: הצו), אינה מהווה "מחלה" כהגדרתה בחוק דמי מחלה, התשל"ו-1976 (להלן: החוק).

כמו כן מקובלות עלי הערותיו של חברי, השופט ע' פוגלמן, בכל הנוגע לתשתית הנורמטיבית אשר תומכת במסקנה זו. לצד זאת אבקש להוסיף מספר הערות קצרות.

אף מצאתי כי בגין התקופה שבה נעדר התובע מן העבודה בתקופת אי-הכושר, שולם לו שכר כדמי פגיעה ועל כן הוא אינו זכאי, גם בנוגע לאותה תקופה, לפצוי בגין פדיון ימי מחלה.

לענין זה הוא הגיש פלטים עם נתוני ימי המחלה שלו (ת/4), וטוען לחוסר של 25 ימי מחלה (מעבר לחוסר של 4 ימי מחלה בחודש 5.2015 עליו עמדתי לעיל), כאשר לטענתו הוא זכאי לפצוי בגין חוסר נטען זה. אף בהנחה שנוצלו ימי מחלה של התובע, או כי ימי מחלה נגרעו בטעות ממצבת ימי המחלה שלו, ואף אם אניח לצורך הדיון בלבד שיש לתובע עילה נגד המעסיקה בענין זה בדיני העבודה (שלא נטענה בכתב התביעה וממילא אינה בסמכותו העניינית של בית משפט השלום), הרי לאור כל האמור לעיל, עבור הימים שבהם התובע לא נעדר עקב התאונה, אין עילה לחייב את המדינה כנתבעת בעילת פלת"ד לפצותו בגין הפסד פדיון ימי מחלה; וגם עבור הימים שבהם הוא נעדר מהעבודה תחת הגדרה (ולו בדיעבד) של "תאונת עבודה", בגינם שולם לו שכרו כדמי פגיעה, התובע אינו זכאי לדמי מחלה, ואין לחייב את המדינה כנתבעת בעילת פלת"ד לפצותו בגין הפסד פדיון דמי מחלה.

אישתי הייתה סועדת איתי, הייתי בחודש הראשון מושבת, במצב מאוזן לא יכלתי לזוז כי זה פגיעה קשה בגב, אם היה נישבר הגב לא הייתי קם, הצואר אותו דבר, אישתי הורידה אותי מהמיטה, לקחה אותי לשירותים מקלחת, לא יכלתי ללבוש, להרים ידיים, גם האכילה אותי, הייתי מושבת אחרי טראומה כזאת, רכב שיצא טוטאלוס לא תצא שלם, אישתי ליוותה אותי לכל הטיפולים, עד היום אני לפעמים מושבת והיא סועדת אותי ועוזרת לי" (ע' 9 ש' 9-4).

...

הנתבעת תשלם לתובע סך של 9397 ₪.

כן תשלם הנתבעת לתובע בגין אגרה סך של 712 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום 8.11.2019 ועד לפרעון בפועל.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע שכר טרחת עורך דין בסך של 1429 ₪.

הוראות התקש"יר חלים על כלל עובדי המדינה, ומחייבים את המדינה לשלם לעובדים דמי מחלה, במהלך ימי השביתה, כאשר פיסקה 44.134 לתקשי"ר קובעת במפורש כי: "(א) עובדים שנעדרו מהעבודה בימי שביתה מסיבת מחלה והמציאו תעודת

כאמור, לשיטת התובעים – ברגע שהמציאו אישורי מחלה בהתאם לתקשי"ר – די בכך כדי לקבל דמי מחלה, כאשר חוזר הממונה אינו חוקי ואינו מחייב אותם כיוון שגורע מהזכויות שניתנו להם ע"פ התקשי"ר. מנגד, לשיטת הנתבעים - אכן ייתכן מצב בו עובד יהיה חולה במהלך ימי השביתה ויהיה זכאי לדמי מחלה, אך זאת רק אם התכוון מלכתחילה לעבוד בימי השביתה , וחתם על טופס הצהרה על כך שבכוונתו לעבוד, אך חלה.

...

לאור כל האמור לעיל ומשהתובעים דרור ושרון לא חתמו, כאמור על טופס ההצהרה אף שהיו בעבודה בסמוך להודעת השביתה ואף שקיבלו לידיהם את חוזר הממונה והדרישה לחתום על טופס ההצהרה – ולא הביעו את רצונם לעבוד בזמן השביתה בכל דרך שהיא - אין מקום לראותם כזכאים לדמי מחלה בגין ימי השביתה, למרות האישורים שהמציאו.

מכל מקום - התביעה בעניינם של תובעים 1 ו-2 נדחית.

סוף דבר: התביעה של תובעים 1 ו-2 נדחית.