זכאות לדמי מזונות לאור פתיחת תיק הוצל"פ לחייב

לפיכך, כיוון שפסה"ד למזונות ניתן בשנת 1997-8 , הרי שלא הייתה במועד זה כל משמעות לתושבותו או לאי תושבותו של התובע, ועל כן, כיוון שתחולת התיקון לחוק הייתה פרוספקטיבית- קיבלה האשה את דמי המזונות על סמך פסק הדין שניתן לטובתה לפני התיקון, ועל כן המוסד העביר את כספי המזונות לאשה כדין, וזכאי להפרע על תשלומים אלו מהתובע – החייב.

הנתבעת אף טענה כי בהתאם לחוק הוצאה לפועל, על המוסד לביטוח לאומי לאשר פתיחת תיק לגביית מזונות כאשר ההפרשים בין סכום פסק הדין לבין הסכום המשולם ע"י המוסד לביטוח לאומי היו צריכים להיכלל באישור זה. אמנם הנתבעת 2 פתחה נגד התובע ביוני 2010 בהליכי הוצאה לפועל, וכנגד זה בוטלה זכאותה לדמי מזונות מהמוסד לביטוח לאומי רטרואקטיבית מחודש מאי 2008 מאז שקבלה דמי מזונות מביטוח לאומי, ונוצר חוב על שם נתבעת 2 בסך 40,000 ₪.

בכל מקרה, משנקבע כי חיובו של התובע היה כדין (שהרי לא הייתה מניעה חוקית בזמן אמת לשלם לתובעת מזונות גם אם בעלה לא היה תושב)– ולאור טענת ההתיישנות, שהתקבלה – אין מקום להורות לנתבע להחזיר לתובע כספים שנוכו מגמלתו, ואף אין מקום לחייב את האשה לשלם לו ישירות תשלום כלשהו (וזאת אף מבלי להתייחס לספק הממשי המתעורר בשאלה האם בכלל יש סמכות עניינית לבית דין זה לחייב את הנתבעת לשלם לתובע).

...

וכך נאמר בעב"ל (ארצי) 31/98 אליהו סולן - המוסד לביטוח לאומי, פד"י לד (1) 481: "לסוגיית ההתיישנות בתובענות כנגד המוסד לביטוח לאומי יש היבטים סוציאליים-ציבוריים, כמפורט בדב"ע מט0-170/ הנ"ל. לסוגיה זו יש גם היבט מינהלי המתייחס ליכולתו של המוסד להתגונן בתובענה המוגשת נגדו לבית הדין באיחור. משום כך, ככל שחולף זמן רב יותר מיום מתן החלטת המוסד ועד הגשת התביעה, ניתן להניח שהקושי של המוסד להתגונן בתביעה הולך וגובר". לאור זאת , אין מנוס מלקבוע שקיימת התיישנות הן לפי דיני ההתיישנות ה"רגילים" וגם (ולכל הפחות) לפי סעיף 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל-1969.

למעלה מן הצורך, גם לגופם של דברים דין התביעה להידחות, כפי שיפורט בהמשך.

סוף דבר: מכל האמור לעיל - התביעה נדחית.

זכות הקדימה של דמי מזונות כלולה בסעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967.

מסעיף 12 לתצהירו של מר גילת עולה כי למינהל הגיעו מספר עיקולים שהטיל הטוען 5 על נכסי הטוען 1 בתיק ההוצל"פ שפתח הטוען 5 כנגד הטוען 1 (בין אם ההליך היה בלישכת ההוצל"פ באשקלון ובין את היה ההליך בלישכת ההוצל"פ בת"א).

מאחר וצוים אלו הם צוי המשך לצוו מיום 7.10.07, יש להיתחשב בעיקול זה, לאור זאת סכום העיקול שיש להיתחשב בו בתיק הוצל"פ 18-00308-07-1 הוא 453,572 ₪ נכון ליום 26.5.08; 4) ביום 9.12.1997 הוטל עיקול בתיק הוצל"פ 01-00769-92-6 הליך מס' 975531794 על נכס מקרקעין של החייב בגוש 4012 מיגרש 4.

מאחר וכך, יש לקבוע את סדר העדיפות לגבי יתרת הסכומים על פי סעיף 76(א3) לחוק ההוצל"פ הקובע כי: "על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(א1), נבע חוב פסוק ממזונות המגיעים לפי פסק דין למזונות, ייזקפו הכספים שהתקבלו עקב הליכים לפי חוק זה בתחילה לחשבון ההוצאות והאגרות לפי סעיף 9 שהוצאו בהליך שבעקבותיו נתקבלו הכספים, לאחר מכן לחשבון חוב המזונות, ולאחריו לחשבון החוב של הזוכה או הזוכים שנקטו בהליך שבעקבותיו התקבלו הכספים לפי הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(א1), בשינויים המחויבים, והיתרה – לפי הוראות סעיף קטן (א2)." לאור זאת, אם תישאר יתרה לאחר שהטוענת 4 תקבל את הכספים המגיעים לה בדין קדימה, זכאית הטוענת 3 לקבל את הכספים עליהם הטילה עיקול, דהיינו את הסך 453,572 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה ורבית מיום 26.5.08 ועד ליום התשלום בפועל.

...

על כן סבור אני שבאמצעות זכות העקיבה, עברו השעבודים מהמקרקעין לסכומי הפיצויים שנותרו לזכות התובע לאחר קיזוז החוב למבקשים.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, ניתן בזה צו גודר כדלקמן: 1) המבקשים קיזזו כדין את אשר קיזזו מסכום פיצויי הפינוי המוסכמים; 2) טענות הטוען 1 נדחות; 3) כנגד הטוען 2 ניתן צו גודר בעבר; 4) הטוענת 3 זכאית לקבל מתוך הכספים המופקדים בבית המשפט את הסך 453,572 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 26.5.08 ועד ליום התשלום בפועל, רק לאחר שהטוענת 4 תקבל את מלוא כספה בהתאם לזכות הקדימה שיש לה בכספים, כפי שאציין בצו הגודר בקשר לטוענת 4; 5) הטוענת 4 זכאית לקבל מתוך הכספים המופקדים בקופת בית המשפט את הסך 108,187.70 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם-1980 (להלן-"חוק הרשויות המקומיות") מיום 15.12.05 ועד ליום התשלום בפועל.

את הסך 343,653.90 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית לפי חוק הרשויות המקומיות מיום 21.2.10 ועד ליום התשלום בפועל זכאית הטוענת 4 לקבל רק לאחר שהטוענת 3 תקבל את הכספים שקבעתי שהיא זכאית לקבלם; 6) הודעת הפרטים של הטוען 5 נדחית, ככל שהיא מתייחסת לכספים המופקדים בקופת בית המשפט; 7) הטוען 1 ישלם לכל אחת מהטוענות 3 ו-4 כדלקמן: (1) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; (2) שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

עוד מציין הכנ"ר כי מדובר בחייב בן 61 אשר מהנתונים שהצטברו אצלו, עולה כי אין בבעלותו נכסים משמעותיים ולכאורה כושר הישתכרותו הנו המקור היחידי לפרעון החוב למל"ל, כאשר החייב טוען כי מישתכר מקצבאות מל"ל. בנסיבות העניין, בשים לב לאחוז הנכות הנמוך יחסית של החייב ולכך שלא נשלל כושר הישתכרותו וכן לעובדה כי לא הוכחו נסיבות אשר מנעו ממנו את תשלום דמי המזונות במועדם, סבור הכנ"ר, נוכח הזהירות שיש לנקוט עת מדובר בהפטר מחוב מזונות, כי דין בקשת החייב להדחות.

בית המשפט העליון העניק לחייב הפטר מלא מהחוב כלפי המוסד לביטוח לאומי, וזאת בעיקר נוכח נסיבותיו האישיות של החייב, תוך שהוא נותן דעתו לגילו של חוב המזונות, שכן תיק ההוצאה לפועל ניפתח לפני כ-30 שנה; גילו של הזכאי למזונות, אשר הנו בן 34; גילו של החייב אשר עמד על 62, מצבו הרפואי של החייב אשר מוכר על ידי המדינה כנכה 100%; ומצבו הכלכלי החמור, כאשר החייב מיתקיים מקיצבת נכות בלבד, בגובה של 2,497 ₪ (לאחר קזוז ביטוח בריאות), סכום הנמוך אף מקוו העוני לאדם בודד.

בעניינינו, לאור ההלכות החדשות של בית המשפט העליון כאמור לעיל ובכלל זאת בעיניין קצקה ועניין גמזו, הרי שבנסיבות העניין, וחרף השיקולים הראויים שהעלה המוסד לביטוח לאומי בתגובתו ועמדת הכנ"ר, מצאתי כי נסיבותיו האישיות הפרטניות של החייב ונסיבות הבקשה מצדיקות, באופן חריג, העתרות לבקשת ההפטר מחוב המזונות (ר' גם החלטותיי בפש"ר 1308-01-11 וקנין ואח' נ' הכנ"ר ואח' (פורסם בנבו, 7.6.16); פש"ר 25726-08-10 חדד ואח' נ' הכנ"ר (פורסם בנבו, 7.7.15)).

...

עוד מציין הכנ"ר כי מדובר בחייב בן 61 אשר מהנתונים שהצטברו אצלו, עולה כי אין בבעלותו נכסים משמעותיים ולכאורה כושר השתכרותו הינו המקור היחידי לפירעון החוב למל"ל, כאשר החייב טוען כי משתכר מקצבאות מל"ל. בנסיבות העניין, בשים לב לאחוז הנכות הנמוך יחסית של החייב ולכך שלא נשלל כושר השתכרותו וכן לעובדה כי לא הוכחו נסיבות אשר מנעו ממנו את תשלום דמי המזונות במועדם, סבור הכנ"ר, נוכח הזהירות שיש לנקוט עת מדובר בהפטר מחוב מזונות, כי דין בקשת החייב להידחות.

בנסיבות העניין נתן בית המשפט המחוזי את דעתו לכך כי הכנסת החייב עומד על כ-4,000 ₪, וכי סכום זה אינו צפוי להשתנות, נוכח גילו של החייב, שהינו כבן 62, והעובדה כי אין לו עוד נכסים למימוש שכן כולן מומשו על ידי הנושות עצמן; מצבו הבריאותי הרעוע של החייב; גילו של החוב, וגילה של ביתו הזכאית למזונות, שהינה כבת 44; מצבן הכלכלי השפיר באופן יחסי של הנושות והמסקנה כי הנושות גבו כבר בעבר סכומים ניכרים מהחייב.

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ועל רקע מגמות הפסיקה שהובאו בין היתר לעיל, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.

המבקשת פתחה תיק הוצל"פ לצורך גביית החוב, ללא תוצאות.

המבקשת סבורה כי מדובר בהברחת נכסים אסורה, וכי בשל כך יש להתיר את פתיחת ההליך לשם ביטול הענקה אסורה זו. במסגרת דיון בבקשה, טען המשיב 2 כי הסכם הגירושין אינו בגדר הענקה אסורה, וכי המשיב 2 קיבל תמורה ראויה בגין העברת זכויותיו בדירת המגורים לגרושתו, בדמות פטור מתשלום דמי מזונות לתקופה של 7 שנים.

כאשר החייב מיתנגד להסדרת חובותיו באמצעות הליך חידלות הפרעון, ניתן להניח כי אינו מעוניין בשיקומו הכלכלי באמצעות הליכי חידלות פרעון או שלובו מחדש במירקם החיים הכלכליים, המהוים 2 מתוך 3 מטרות ההליך הפוטנציאליות, לפי סעיף 1 לחוק.

המבקשת אינה רשאית איפוא לעורר טענה זו כיום, לאור ההסדר – בהיבט החוזי ומשום חוסר תום לב, ובהיבט השפוטי משום השתק עילה.

...

במקרה הנוכחי אין בידי לקבל את טענת המבקשת, כי יש להפריד בין הבקשה למתן צו פתיחת הליכים לבין הבקשה לביטול ההענקה.

לעניין זה, צודקת המבקשת כי מדובר בשלב מקדמי, ועל כן אין היא נדרשת להוכיח באופן מובהק כי דין הבקשה לביטול הענקה להתקבל.

אשר לתמורה שניתנה למשיב 2 ולשאלה האם זו שוות ערך לשווי מחצית הדירה, מדובר בשאלה שדורשת הערכה חשבונאית ושמאית, ולא ניתן לשלול על הסף כל מסקנה בשלב זה. לעניין זה, לא למותר לציין כי הפסיקה דנה בשאלת ביטול הענקה בין בני זוג, במסגרת הליך גירושין, וצידדה בביטול ההענקה במקרים המתאימים (ראו לדוג': ע"א 8760/14 ארז חבר, עו"ד נ' סלור [פורסם בנבו, 27.1.2016], ע"א 4619/15 אינסל נ' ינקוביץ [פורסם בנבו, 14.8.2017]).

תוצאת כל האמור היא כי סעיף הויתור על טענות, שעליו חתמה המבקשת במסגרת ההסדר מול המשיבה 3, מונע מהמבקשת לטעון כיום, במסגרת ההליך הנוכחי, כי המשיב 2 העניק למשיבה 3 את הדירה מתוך כוונה להבריח את הנכס מנושיו וכי יש לבטל הענקה זו. ממילא, אין כל טעם בניהול ההליך הנוכחי, והבקשה למתן צו פתיחת הליכים למשיב 2 נדחית בזאת.

מצאנו כי השאלה נבחנה ב-ב"ל (י-ם) 43459-04-12‏ ‏ א' ד' נ' המוסד לביטוח לאומי, 31.7.13 (השופטת יפה שטיין) (פסק הדין חלוט, לא הוגש עליו ערעור) שם נאמר: "יצוין כי האמור בסעיפים 9(ג) ו-9(ד) לחוק המזונות – אינם מסייעים לתובעת. ברור כי התובעת קודם פתחה בהליכי הוצל"פ ורק לאחר מכן הגישה בקשה לגביה באמצעות המוסד, לכן סעיף 9(ג) אינו רלבאנטי. עקב כך – גם סעיף ד' המתייחס לאפשרות שלא להפסיק את דמי המזונות האמורים בסעיף ג למי שפתח בהליכים לאחר הגשת בקשה למוסד - אינו רלבאנטי אף הוא לתובעת. מכל מקום, סמכות השר להתקין תקנות – אין בה די כדי להגמיש את החוק, אלא בהתאם לאמור בתקנות שיתקין. זאת ועוד: משהסמיך המחוקק את השר לקבוע תקנות – רק השר יכול לקבוע בתקנות את הסייגים המתבקשים. בעניינינו – אכן הותקנו התקנות ונקבעו סייגים מפורשים – אלא שהתובעת אינה עומדת בסייגים אלו (ואף אינה טוענת כי עומדת בסייגים אלו). ברור איפוא, כי בעצם סמכותו של השר להתקין תקנות אין כדי לאיין את האמור בחוק. לאור זאת - ומשהתובעת אינה עומדת בקריטריונים האמורים בחוק המזונות ובתקנות – אין בסיס לתביעתה לתשלום דמי מזונות, ממועד פתיחת תיק ההוצל"פ ועד למתן הודעה על סגירתו". גם אנחנו מגיעים למסקנה כי התובעת אינה זכאית לתשלום רטרואקטיבי של דמי מזונות מהנתבע, טרם היא סגרה את התיק בהוצל"פ. אין בכך כדי למנוע אפשרות לגבות הפרשים מן החייב בהתאם לסעיף 10 לחוק המזונות – לא רלוואנטי לענייננו.

...

אנו סבורים כי הדרישה (סגירת התיק הוצל"פ) נובעת מן הרצון למנוע מצב של תשלום יתר של המזונות והצורך של המוסד לביטוח לאומי לבדוק אם התקבלו בפועל מזונות על ידי הזוכה.

מצאנו כי השאלה נבחנה ב-ב"ל (י-ם) 43459-04-12‏ ‏ א' ד' נ' המוסד לביטוח לאומי, 31.7.13 (השופטת יפה שטיין) (פסק הדין חלוט, לא הוגש עליו ערעור) שם נאמר: "יצוין כי האמור בסעיפים 9(ג) ו-9(ד) לחוק המזונות – אינם מסייעים לתובעת. ברור כי התובעת קודם פתחה בהליכי הוצל"פ ורק לאחר מכן הגישה בקשה לגביה באמצעות המוסד, לכן סעיף 9(ג) אינו רלבנטי. עקב כך – גם סעיף ד' המתייחס לאפשרות שלא להפסיק את דמי המזונות האמורים בסעיף ג למי שפתח בהליכים לאחר הגשת בקשה למוסד - אינו רלבנטי אף הוא לתובעת. מכל מקום, סמכות השר להתקין תקנות – אין בה די כדי להגמיש את החוק, אלא בהתאם לאמור בתקנות שיתקין. זאת ועוד: משהסמיך המחוקק את השר לקבוע תקנות – רק השר יכול לקבוע בתקנות את הסייגים המתבקשים. בענייננו – אכן הותקנו התקנות ונקבעו סייגים מפורשים – אלא שהתובעת אינה עומדת בסייגים אלו (ואף אינה טוענת כי עומדת בסייגים אלו). ברור אפוא, כי בעצם סמכותו של השר להתקין תקנות אין כדי לאיין את האמור בחוק. לאור זאת - ומשהתובעת אינה עומדת בקריטריונים האמורים בחוק המזונות ובתקנות – אין בסיס לתביעתה לתשלום דמי מזונות, ממועד פתיחת תיק ההוצל"פ ועד למתן הודעה על סגירתו". גם אנחנו מגיעים למסקנה כי התובעת אינה זכאית לתשלום רטרואקטיבי של דמי מזונות מהנתבע, טרם היא סגרה את התיק בהוצל"פ. אין בכך כדי למנוע אפשרות לגבות הפרשים מן החייב בהתאם לסעיף 10 לחוק המזונות – לא רלוונטי לענייננו.

לסיכום נוכח כל האמור לעיל, אנו דוחים את תביעת התובעת.