זכאות לדמי לידה לעובדת שכירה בעסק משפחתי

כמו כן לטענתה היא עובדת כשכירה וזאת מיום 1/8/14 ועד היום בעסק של בעלה, מר רפי עבדייב, סטודיו למקצועות יופי שנקרא "סטודיו ארט נייל" (להלן גם "הסטודיו"), וזאת בנוסף לעסק שבבעלותו בתחום האלומיניום.

התובעת טוענת כי עבדה בסטודיו כשכירה, הונפקו לה תלושי שכר, משולם לה שכר מדי חודש על ידי מעסיקה הנטען – בעלה רפי (להלן "המעסיק" או "רפי") ושולמו עבורה לנתבע דמי ביטוח כשכירה ועל כן היא זכאית לדמי הלידה.

העדר פקוח ושליטה סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי[נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 קובע: "עובד - לרבות בן מישפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו, יחס של עובד ומעביד, ובילבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר, ובעבודה שאלולא עשה אותה היא היתה נעשית בידי עובד".ו כפי שכבר קבענו, לא היה הבדל בהתנהלות התובעת כעצמאית וכשכירה.

...

המסקנה הינה כי היות ומדובר בעסק של התובעת, ובשל היעדרותה עקב חופשת הלידה, היה הסטודיו סגור לתקופת חופשת הלידה.

עוד הוסיף, כי "בדר"כ יש הסתכלות שונה בין מעסיק שצריך להפקיד לפנסיה לאדם זר לבין מעסיק שצריך להפקיד לפנסיה לאדם שהוא קרוב. הוא יודע שאותו קרוב לא יתבע אותו ובדר"כ לא מפקיד לפנסיה. אצל אדם זר הם מפחדים מתביעה". הנה כי כן, ההתייחסות לתובעת לא חרגה מכלל זה ומחזקת אף היא את המסקנה כי לא התקיימו יחסי עובד מעסיק בין התובעת ובעלה רפי.

אשר על כן, התביעה נדחית.

העדה אישרה שהיא מכירה את התובעת כעשר שנים, ללא קשר לכך שהתובעת עבדה או לא עבדה כשכירה בעסק המשפחתי.

הזכאות לדמי לידה מוסדרת בסעיף 50 (א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב): "מבוטחת ששולמו בעדה דמי ביטוח משכרה כעובדת או ששילמה דמי ביטוח מהכנסתה כעובדת עצמאית (בסעיף זה – דמי ביטוח), תהיה זכאית לדמי לידה –

...

נקבע עוד כי אי הקפדה על חוקי המגן, העדר חוזה עבודה , העדר רישום ימי חופשה ואי תשלום דמי הבראה, אין בהם כדי להוביל למסקנה כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים ועל בית הדין לבחון את מכלול הנסיבות על מנת לקבוע האם יש לראות בבן המשפחה כעובד או לא. לענייננו – בתלושי השכר נרשם שמועד תחילת העבודה – ינואר 2010.

סיכומו של דבר, התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה ולא הוכיחה כי עבדה בפועל בעסק של אביה, במסגרת יחסי עובד ומעסיק.

לאור כל האמור, התביעה נדחית.

בסעיף 11 לפסק הדין נקבע: "אנו מקבלים את גרסת התובעת כי מדובר ביחסי עובד-מעביד ולא בעזרה משפחתית בלבד...". בסעיף 12 לפסק הדין נקבע: "... קובעים אנו, כי היתקיימו יחסי עובד מעביד בין התובעת לבין בעלה ועל הנתבע לשלם לתובעת דמי לידה כחוק". [1: ב"ל (עבודה חיפה) 1490-01 אזולאי ליגל - המוסד לביטוח לאומי, מתאריך 02.10.2003.

עילת התביעה בגינה ניתן פסק הדין בשנת 2003 הייתה דחיית תביעת התובעת לתשלום דמי לידה מכח פרק ג (ביטוח אמהות) לחוק הביטוח הלאומי בעוד שעילת התביעה שלפנינו היא דחיית תביעת התובעת לדמי אבטלה מכוח פרק ז (ביטוח אבטלה) לחוק ותנאי הזכאות בו לרבות הגדרת מבוטח.

לאחר ששמענו את טיעוני ב"כ הנתבע לא השתכנענו כי יש בסיס לטענות ונפנה לדברי ב"כ הנתבע בדיון: "לשאלת בית הדין - מעבר לנושא של חשבון הבנק מה שהשתנה עוד לעניין של הכנסות בעסק, כשבית הדין שואל כיצד זה רלוואנטי, אני משיב – אם למשל בודקים בתביעה לדמי לידה את התביעה ומגיעים למסקנה שהתובעת לא הייתה שכירה אולי הייתה שותפה, מבחינת הכנסות העסק והשכר של התובעת יש הלימה, לא ידחו את התביעה.

...

באשר לטענת הנתבע לשינוי נסיבות מאז פסק הדין משנת 2003 נציין כי לא מצאנו ממש בטענות אלה.

ככל והנתבע היה מביא ראיות על שינוי נסיבות מהותי בתנאי העסקת התובעת מאז פסק הדין משנת 2003 ייתכן והיינו לוקחים זאת בחשבון במסגרת פסיקתנו אך משאין כך הדבר איננו מקבלים טענות הנתבע בהקשר זה. נציין, כי איננו סבורים שיש בהתייחסות של הנתבע לכך שמחזור העסק השתנה לאורך השנים או בטענות שהתובעת צברה זכויות סוציאליות כדי ללמד על שינוי נסיבות מהותי בכל הנוגע למעמדה של התובעת כעובדת בעסקו של בעלה במועדים הרלבנטיים לתביעה שלפנינו.

על כן ומכוח הכלל של מעשה בית דין אנו קובעים כי התקיימו יחסי עבודה בין התובעת לבעלה ועל כן על הנתבע לשלם לתובעת דמי אבטלה ככל שמתקיימים כל יתר התנאים הקבועים בחוק.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

אושרה זכאות לדמי לידה בגין עבודה אצל מעסיקה זו. ביום 2.6.2020 דחה הנתבע את בקשת התובעת להיתחשב גם בהכנסתה אשר לטענתה נתקבלה מעבודתה כמנהלת חשבונות ב"גבריאל לה פרוטה", שבבעלות גיסה, מר גבי ספיאשוילי, בתקופה שמיום 1.3.2019 ועד 16.1.2020 (להלן – תקופת העסקה).

טענות התובעת: התובעת טענה כי בתקופת העסקה היא הועסקה, כעובדת שכירה, בעסק לממכר ירקות ופירות אשר בבעלות גיסה, אחי בעלה, מר גבי ספיאשוילי.

המתוה המשפטי: סעיף 40(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע כי מבוטחת לדמי לידה היא אחת מאלה: (1) עובדת או עובדת עצמאית שמלאו לה 18 שנים והיא מועסקת בישראל, ואם היא ומעבידה הם תושבי ישראל וחוזה העבודה נקשר בישראל, אף אם היא עובדת מחוץ לישראל; עובד מוגדר בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי כדלקמן: "עובד" – לרבות בן מישפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחסי עבודה, ובילבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאלולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד; לענין זה, "בן מישפחה" – אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות; מיום 15.7.2014 תיקון מס' 158 ס"ח תשע"ד מס' 2459 מיום 15.7.2014 עמ' 602 (ה"ח 535) "עובד" – לרבות בן מישפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד יחסי עבודה, ובילבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאלולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד; לענין זה, "בן מישפחה" – אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות; בעניינינו, התובעת היא גסתו של המעסיק הנטען על ידה, גבי, ועל כן היא לא נופלת בהגדרה של בן מישפחה שבהגדרת עובד ולא חל עליה החריג של "אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחסי עבודה". בנסיבות אלה על התובעת איפוא הנטל להוכיח קיום יחסי עובד מעסיק בינה לבין גבי.

התובעת לא המציאה תלושי שכר שלה לתקופת העסקתה לאחר סיום חופשת הלידה אך בעדותה היא הסבירה כי החלה לעבוד אצל גבי כאשר העסק היה בחיתוליו והם למדו הכל תוך כדי עשיה ואכן בתלוש שכר של חודש מרץ 2022, אותו הציגה התובעת במהלך עדותה ממכשיר הטלפון הנייד שלה, כבר צוינו 17 ימי חופש וגם ימי מחלה וגם הפרשות לפנסיה (עמ' 11 ש' 21 – 34 לפרוטוקול).

...

סוף דבר: מכל המקובץ עד כה ומכל הראיות בתיק עולה כי כפות המאזניים נוטות לטובת גרסת התובעת, לפיה בתקופת העסקה התקיימו יחסי עובד מעסיק בינה לבין גיסה, גבי.

על כן התביעה מתקבלת.

טענת הדחיה של הנתבע מיום 2.6.2020 (נספח א' לכתב התביעה) – נדחית.

התובעת לא הייתה מבוטחת כשכירה ואין לראות בה זכאית לדמי הלידה.

בעב"ל (ארצי) 26582-06-15 ימית אתר נ' המוסד לביטוח לאומי (19.4.17), סיכם בית הדין הארצי את ההלכה בדבר שאלת קיומם של יחסי עבודה בין קרובי מישפחה לעניין זכויותיהם מול המוסד לביטוח לאומי : "בעיניין מדלסי [עב"ל (ארצי) 59047-10-13 רחל מדלסי – המוסד לביטוח לאומי (20.1.2015)], שבו נדונה תביעה לדמי אבטלה, אולם האמור בו יפה גם לעניין התביעה לדמי לידה, סקר בית הדין את ההיבטים והשיקולים הרלוואנטיים לסיווג בן מישפחה כ"עובד", כמפורט להלן: "..., ניתן להבין את ההגמשה שהגמיש המחוקק בתיחום גבולות ההגדרה של המונח "עובד" שבחוק משהוא "ביקש להקל במשהו עם 'העובד' בעסק המשפחתי", בהגדירו את המושג "עובד" שבסעיף 1 הימנו "לרבות בן מישפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד ובילבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאלולא עשה אותה הוא, הייתה נעשית בידי עובד.

...

לסיכום מצאנו כי התובעת ביצעה עבור המעסיק תפקיד משמעותי ונדרש, בשל סגרי הקורונה והריחוק החברתי שהשפיע על המשק ובחינת השפעתו על המעסיק, מחליף הובא לה רק לאחר שלושה חודשים מיציאתה לחופשת לידה ולאור גידול במכירות נשאר המחליף לעבוד גם לאחר ששבה התובעת מחופשת לידה.

התובעת עבדה באופן סדיר, שולם לה שכר באופן סדיר בשל ביצוע עבודתה בפועל בתלושי שכר והעברות בנקאיות תואמות, כך שמצאנו מהמקובץ לעיל כי התובעת הוכיחה את הגרעין המהותי של יחסי העבודה שהוא ביצוע עבודה תמורת שכר ועל כן הרימה את הנטל להוכיח כי היא עומדת בהגדרת "עובד" בהתאם לחוק בנסיבות הענין.

על יסוד כלל המפורט לעיל – התביעה מתקבלת.