זכאות לדמי לידה לעובדות במשרה חלקית

עוד נקבעו ביחס לסעיף האמור הדברים הבאים: "סעיף זה אינו קובע כי עובדת שיעבדה בזמן חופשת הלידה מאבדת את זכותה לדמי לידה, בדומה לעובד העובד עבודה סדירה בשכר בימי חופשתו. ומאבד את זכותו לדמי חופשה (סעיף 12לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951). על-פי סעיף 103(1) הנ"ל, רשאי המוסד לשלול את הזכות לדמי לידה של עובדת אשר עבדה בתקופת חופשת הלידה. לא נאמר בחוק אם צריך שהעבודה תהיה סדירה או בלתי סדירה או שתהיה כרוכה בתשלום שכר אם לאו, "אך יש להניח שרק לאיסור עבודה בשכר התכוון המחוקק" (ע' בר-ניב [8]:ו חוק הביטוח הלאומי, בע' 52).

העובדה שהתובעת ביקשה להכשיר את דודתה גב' שמש לשמש מחליפתה, הגם שהכשרה זו לא עלתה יפה ובפועל לא צלחה, מעידה אף היא על כך שהתובעת לא יכולה הייתה לבצע את מלוא מטלותיה באופן רגיל, שיגרתי ומלא בתקופת שמירת ההיריון וחופשת הלידה.

מהטעמים המפורטים לעיל ולאור הקף העבודה החלקי שהוכח בפנינו מצאנו לקבוע כי אין הצדקה לשלול לתובעת את דמי הלידה באופן מלא וגורף ויש מקום לשלילה של 50% בלבד (ר' להשוואה ב"ל (ב"ש) 18478-05-10 בן אבו נ' המוסד לביטוח לאומי (31.8.11)).

...

התובעת הצהירה בסעיף 14 לתצהירה כי "אינני עובדת רגילה שמגיעה לעבודה, הולכת הביתה ומשאירה את כל ענייני העבודה מאחוריי. אני קשורה לעבודתי, חיה ונושמת אותה, אנחנו מדברים על ענייני עבודה גם בארוחות משפחתיות, בערב, הרבה אחרי שעות העבודה, ולפעמים גם בשעות הלילה אם יש צורך. משכך ומטבע הדברים בתקופה בה הייתי בשמירת הריון ובחופשת לידה המשכתי להתעניין בנעשה בחברה, המשכתי לעזור בפעולות שונות עבור העסק מביתי והכל במטרה לשמר את מקום העבודה". דבריה של התובעת מקובלים עלינו ומצאנו אותם מהימנים.

מהטעמים המפורטים לעיל ולאור היקף העבודה החלקי שהוכח בפנינו מצאנו לקבוע כי אין הצדקה לשלול לתובעת את דמי הלידה באופן מלא וגורף ויש מקום לשלילה של 50% בלבד (ר' להשוואה ב"ל (ב"ש) 18478-05-10 בן אבו נ' המוסד לביטוח לאומי (31.8.11)).

על כן – התביעה מתקבלת בחלקה.

משהוברר לתובעת כי אינה רצויה בבית הספר, בחרה להמשיך את תקופת ההורות ולידה ביתרת שנת הלמודים, אף לאחר סיום תקופת הזכאות לדמי לידה.

כיוון שתקופת הניסיון של התובעת כיועצת נמשכה פחות משנתיים במשרה חלקית, עד יציאתה לתקופת הורות ולידה, ונוכח העובדה שבתקופה זו קיבלה הערכה בינונית בחלקה מהמנהלת, סברה המפקחת שיש להאריך את תקופת הניסיון בשנה נוספת.

...

על אף האמור, לא מצאנו לנכון לפסוק לתובעת פיצוי בגין ראש נזק זה. כיוון שסופו של דבר התובעת מצאה עבודה בשנת הלימודים תשע"ג, היא שמרה על רצף של הכנסות.

יחד עם זאת, לאחר שעיינו בנתוני שכרה של התובעת, מצאנו כי סכום התביעה ברכיב נזק זה עומד ביחס ישר לגובה הנזק שנגרם.

סוף דבר התביעה התקבלה בחלקה, ובהתאם לאמור לעיל.

בתקופת חופשת הלידה, הועסק סטודנט במשרה חלקית ובשכר שעתי, במקום התובעת.

לטענת הנתבע, ביום 24.9.17 הוחלט לראות בתובעת עצמאית, שכן הנתבע סבר כי בין התובעת לבין בעלה לא היתקיימו יחסי עובד ומעסיק ועל כן אין היא זכאית לדמי לידה כשכירה.

תלושי השכר הונפקו כולם בסמוך ללידה, עובדות המעידות על היותם תלושי למראית עין בלבד.

...

נקדים ונציין, כי לא מצאנו כי טענות הנתבע הוכחו דיין ולטעמנו אין בהן כדי לבסס את החלטת פקיד התביעות.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, אנו מקבלות את התביעה וקובעות כי הנתבע לא הציג כל הצדקה להפחתת דמי הלידה של התובעת ביחס לשכרה המדווח.

בשולי הדברים נעיר, כי לא מצאנו אבחנה של ממש לענייננו בשינויים שחלו בשכר התובעת החל מחודש 1/17 והסברה של התובעת בדבר שינויים שנבעו מחילופי רואי חשבון, תוך ששכרה נותר דומה, מתקבלת על דעתנו וממילא נתמכת בתלושי השכר.

העובדות המערערת ילידת 1987, גרפיקאית במקצועה.

בפרוטוקול הועדה לעררים בסעיף 3 פירט ב"כ התובעת את הדברים שנאמרו ואף הציג את שכרה ואת דמי הלידה וטען כי אינה יכולה לעבוד במשרה הגבוהה יותר משעור המשרה החלקי בו עובדת.

כמו כן, בפני הועדה עמדו טופסי מעסיק ודמי לידה ואישור זכאות לדמי לידה והדבר אף מצוין בסעיף 5 לפרוטוקול.

...

הוועדה מיום 02/06/15 סברה כי "אין באחוזי הנכות שנקבעו לתובעת כל מניעה שתמשיך בעבודתה הנוכחית או בעבודה דומה ולכן קובעת הוועדה שאין לראותה כמי שאיבדה כושרה להשתכר בשיעור 50%. הערר נדחה". עוד צוין שם כי הוועדה עיינה במכתבו של ד"ר אגר מיום 06/12/14, אולם לא הומצאו המסמכים לפיה קבע שאינה מסוגלת לעבוד מעל 3 וחצי שעות לתקופה שמ-04/12/14 עד 31/01/15.

לאחר סקירת כל אלה מגיעה הוועדה למסקנה כי אחוזי הנכות שנקבעו לתובעת ומכלול לקויותיה "אינם מונעים ממנה לעסוק במקצועה במשרה מלאה". קביעה זו היא קביעה מקצועית בה לא יתערב בית הדין אם לא נפלה טעות משפטית.

הערעור נדחה.

ביום 15.11.20 אושרה תביעתה של המערערת לדמי לידה חלקיים, רק באשר להעסקתה כסייעת בגן הילדים.

כמו כן, המערערת לא הסבירה כיצד עבדה במקביל כסייעת בגן ילדים כאשר לטענת בן זוגה עבדה במשרה מלאה כל יום מ-08:00 עד 16:00 או 17:00 (אם כי יצוין שהעיד כי כך היה "רוב הזמן"), וכן לא נתנה הסבר המניח את הדעת כיצד הספיקה לעבוד עד השעה הנטענת בראשון לציון ולהספיק לאסוף את בתה מהגן ב-16:30 ברמת גן. טענות הצדדים בעירעור לטענת המערערת, שגה בית הדין האיזורי עת קיבל את קביעת המוסד לפיה לא היתקיימו יחסי עובד-מעסיק בינה לבין בן הזוג ועל כן היא אינה זכאית לדמי לידה ודמי אבטלה על פי החוק.

לטעמנו בכך היתעלם בית הדין מהעובדה כי תקופת החל"ת החלה בתקופת סגר בגין מגיפת הקורונה, ובאופן טבעי פעילות העסק פחתה ובאופן משמעותי בתקופה זו ועימה הקשר עם הלקוחות.

...

בנסיבות העניין אף לא מצאנו כי יש ליתן משקל משמעותי לכך שלא נשכר עובד חלופי לתקופת חופשת הלידה לצורך מילוי מטלותיה של המערערת, וסביר היה בנסיבות העניין - כאשר דובר בחופשת לידה בת כחצי שנה ובעסק משפחתי בתחילת דרכו הפועל מבית הוריה של המערערת - כי בן הזוג ייקח על עצמו (כפי שהעיד כי עשה) לבצע את מטלותיה של המערערת בתקופת חופשת הלידה.

סיכום לנוכח כל האמור לעיל, שוכנענו כי התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין המערערת לבין בן הזוג במקום העבודה "דוד לומברוזו - שמאות רכב וסקרים" בחודשים שבמחלוקת.

סוף דבר - הערעור מתקבל כמפורט לעיל.