זכאות לדמי לידה לאחר הפלה בשבוע ה-22

אני סבור כי כניסתך הינה בהריון, או כניסתך להריון בסמוך לתחילת עבודתך, והסתרה זאת ממני עד לשבוע ה-14 הייתה בלתי הוגנת מצדך כלפי מקום העבודה.

הכרעת הדין הפן הנורמאטיבי נפסק כי "אין חולק כי קיימת בשוק העבודה תופעה של הפליית נשים בכלל והפליית נשים על רקע הריון והורות בפרט. בהנתן תופעה זו, המחוקק קבע הוראות מיוחדות שתכליתן למגר ההפליה ולהגן על נשים מפני תוצאותיה - חוק עבודת נשים וחוק השויון. הגנה זו באה לידי ביטוי, בין היתר, באיסור על פיטוריה של עובדת בהיותה הרה ככל שהשלימה תקופת עבודה בת שישה חודשים, באיסור לפטר את העובדת במשך שישים יום לאחר חופשת הלידה, ובקביעת כללים שונים לעניין נטל הראייה להוכחת התביעה, כאמור בסעיף 9 לחוק השויון. גם בפסיקתו של בית דין זה ביישום הוראות חוקים אלה באה לידי ביטוי החשיבות של הגנה על זכותן של נשים לשויון ולמניעת הפלייתן בכלל ועל רקע הריון בפרט [ראו בהרחבה בעיניין זה ע"ע (ארצי) 16117-07-10 ישראלה חסון ברקוביץ – M3 ישראל בע"מ [פורסם בנבו] (19.12.2013) והאסמכתאות שם]. יחד עם זאת, יש להזהר מיצירת מצב שבו כל פיטורים של עובדת בהריון, ייחשבו כפיטורים שלא כדין, המטילים חובה על המעסיק לשלם לעובדת פיצוי כספי. בנגוד לנטען על ידי העובדת, לא קיימת חזקה בדבר קשר בין הפיטורים לבין ההריון. ככל שמדובר בפיטורי עובדת שלא נידרש היתר לפיטוריה על פי הוראות חוק עבודת נשים, על בית הדין לבחון בכל מקרה לגופו, על יסוד מכלול הראיות והעדויות, אם היתקיימו התנאים להעברת נטל הראיה למעסיק על פי סעיף 9 לחוק השויון ואם מדובר בפיטורים הנגועים בהפליה על רקע ההריון, לרבות במקרה בו ההריון היה אחד השיקולים לפיטורים ו"הכתים" את הפיטורים, או שמדובר בפיטורים משיקולים עינייניים, בתום לב וללא כל קשר להריון.

התובעת נתלתה בכך שבחודשי הקיץ אין פעילות ולכן לא נידרש שובה אולם בחקירתו של מר שירה עולה כי לא מדובר בחוסר פעילות אלה "יחסית אין פעילות...זה לא מה שאני אומר, אמרתי שזאת תקופה שאין בה עבודה לא אמרתי שלא היה טעם שהיא תחזור בחודשי הקיץ. בואי נבין שניה, היא אמרה עד בערך יומיים קודם שהיא חוזרת בחודש מרץ, אותה גברת אומנסקי הייתה אז בהריון. בחודשים מרץ עד יוני יש תורנויות כיוון ששעות המכירות בין 9 בבוקר ל-9 בערב. אף בן אדם לא יכול לשבת מ-9 בבוקר ל-9 בערב. היא אמרה שהיא חוזרת במרץ אמרנו יופי, זה תואם איתה, סידרנו את התורנויות כך שתמר אומנסקי לא תצטרך בהריון אחרי הפלה כבר לשבת בתורנויות לילה. אז יומיים קודם היא אומרת שהיא לא חוזרת ומאריכה. עכשיו אני חייב להגיד משהו כי זה הכל נראה לי כמו תרגיל. הבחורה עבדה 8 חודשים מתוך זה סה"כ. מלכתחילה שהיא הודיעה לי שהיא בהריון אני זימנתי אותה אליי לפטר אותה והיא אמרה לי אני בהריון יכלתי לפטר אותה ואמרתי זה לא יפה, אם אני אפטר אותה עכשיו היא גם לא תקבל, אני יכלתי לפטר בתקופה של ארבעה חודשים עפ"י חוק אם היא עבדה סה"כ ארבעה חודשים..... החלטתי להיות נחמד כי זאת לא הייתה תקופה קריטית והשארתי אותה כדי שהיא תקבל את דמי הלידה, אני לא אמרתי את זה בתצהיר אני מסביר לך ולבית המשפט מה שהיה ואז היא הייתה אמורה לחזור במרץ והיא האריכה אני התעצבנתי וכתבתי מייל לא תקין אני מודה" (עמ' 20 ש' 7-28).

...

הנתבעת תשלם פדיון 5 ימי חופשה בסך 1041 ש"ח. התביעה בגין דמי הבראה נדחית.

התביעה בגין הפרשי שכר נדחית.

כמו כן נוכח האמור לעיל מתקבלת טענת הנתבעת לקיזוז של 7ימי הודעה מוקדמת בסך 1458 ש"ח. סך הכל תשלם הנתבעת לתובעת סך של 14,583 ש"ח. לאחר ששקלנו את שאלת ההוצאות ושכ"ט עו"ד נוכח נסיבות ההליך מצאנו כי הנתבעת תשלם שכ"ט ב"כ התובעת בסך 2800 ₪ .

] הריונה של התובעת הופסק בהיותה בשבוע 21 להריון, משכך לתובעת לא קמה זכאות לקבלת דמי לידה[footnoteRef:10].

] טענות הצדדים התובעת טוענת כי היא זכאית לסעדים מכוח חוק עבודת נשים וחוק שויון הזדמנויות, וזאת בשל אפלייתה מחמת היריונהּ, ותבעה את הסעדים הבאים: פיצויים סטאטוטוריים בגין הפרת חוק שויון הזדמנויות, תשלום עבור שכר שהתובעת היתה אמורה לקבל עד לתאריך הלידה המשוער, הפסדי שכר בגין 60 ימים לאחר ההפלה, הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים.

...

כמו כן, הוכח כי הנתבעת לא ערכה לתובעת הליך שימוע כדין, ועוד מצאנו כי התובעת זכאית לחלק מהסעדים לזכויות הסוציאליות להן עותרת.

לאור האמור לעיל, אנו מקבלים את התביעה בחלקה, ומחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 56,497 ₪ נומינלי, כמפורט להלן: פיצוי בעד נזקים בלתי ממוניים ומכוח חוק שוויון הזדמנויות בסך של 35,000 ₪.

בנוסף, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪, לתשלום בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיה, שאחרת יישאו סכומים אלה בהפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין, ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובעת.

] יצוין כי בעקבות מכתב התשובה החליטה התובעת שלא לחזור לעבודה ביום ראשון ה-22.11.2015, להמשיך ולהוציא אישורי מחלה וכן לפנות לייעוץ משפטי.

בימים אלו משרדנו שוקד על הכנת כתב תביעה ופניה לערכאות משפטיות לצורך מיצוי זכויותיה בגין פיטוריה הפסולים של מרשתי על ידך 'דה פאקטו', בפועל, כבר מלפני כשבוע, במהלך החודש השביעי להריונה ובזמן שהותה בחופשת מחלה וכן בגין התנהלותך והתעמרותך בה לאורך תקופת הריונה.

בנסיבות אלה, התובעת אינה זכאית לפצוי בגין הפסד שכר לתקופה שמיום 16.11.2015 ועד למועד הלידה, לפצוי בגין אובדן זכויות ואי הפרשה לפנסיה לתקופה שמיום 16.11.2015 ועד לתום 60 ימים ממועד הלידה, לפצוי בגין הפסד דמי לידה, לפצוי בגין 60 ימים לאחר מועד הלידה שבהם אסור לפטרה, לתמורת הודעה מוקדמת, לפצויי פיטורים, לפדיון ימי חופשה, לדמי הבראה ולדמי חגים ולפצוי בגין נזק לא ממוני.

] רביעית, התובעת יידעה את הנתבעת על כך שעברה הפלה מספר שבועות לאחר תחילת עבודתה.

...

] נבהיר כי משקבענו שהתובעת נטשה את העבודה וקיבלה אישורי מחלה ללא סיבה רפואית אמיתית, אנו סבורים שהנתבעת פעלה כדין עת קיזזה את רכיב ההודעה המוקדמת.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסכום של 2,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪.

דיון והכרעה סעיף 39 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 בפרק בחוק העוסק ב"ביטוח אימהות", וקובע בין היתר את זכותה של כל יולדת למענק לידה וקיצבת לידה, מגדיר "לידה" כך: "לידה" – לידת ולד חי או לידה אחרי עשרים ושניים שבועות של היריון ; משכך, על מנת להכריע בשאלת זכאותה של התובעת למענק לידה, עלינו לבחון האם הייתה התובעת אחרי השבוע ה- 22 במועד ביצוע ההפלה.

האם יש משמעות לעובדה שהתובעת היתה "קרובה" אל קו הגבול שקבע המחוקק לצורך זכאות לדמי לידה? האם ניתן ונכון לקבוע כי בנסיבות כמו אלה שלפנינו, שבהם ברור כי אם היתה ההפלה מבוצעת במועד המקורי, שבוע מאוחר יותר, או אפילו רק יומיים מאוחר יותר, היתה קמה לתובעת זכאות, כדי לחייב הפעלת שיקול דעת והענקת הזכות לתובעת? לצערנו, התשובה לשאלות אלה הנה בשלילה.

...

לטענת הנתבע, לשון החוק ברורה, חד-משמעית, ויש לפעול על פיה, ולקבוע כי דין התביעה להידחות.

וממש בעת האחרונה, שב והבהיר בית-הדין הארצי (ע"ע 26530-04-19 ידיעות אחרונות נ' אביטל (27.2.20, כב' סגן הנשיאה אילן איטח)) כי: "גבולות ושיעורים נדרשים על מנת לקדם ערכי ודאות משפטית, ובכפוף לכך שהקריטריון שנבחר להצבת הגבול הוא כשלעצמו ענייני וסביר. אמנם, מעת שנקבע הגבול למועדים ושיעורים הרי שתוכנו עשוי להיות בעל שולי אקראיות, ובמיוחד במצבי הגבול הסמוכים לסטנדרט שנקבע. אולם, וזה העיקר, שולי אקראיות אלה אינם שומטים את הקרקע בנחיצות קו גבול ברור ובהיר, ומובן זה הם מהווים הכרח בל יגונה". יישום הלכה זו על המקרה שלפנינו מוביל למסקנה ברורה שאף אם התובעת היתה קרובה לקו גבול הזכאות, הרי שהיא לא חצתה אותו.

לסיכום לאור האמור לעיל דין התביעה להידחות.

עם זאת, וכמקובל בתיקים מסוג זה, אף שהתביעה נדחית איננו עושים צו להוצאות.

על גבי טופס התביעה ציינה, בין היתר, את הדברים הבאים: "חשבתי שהוראת הקבע שאני משלמת לביטוח לאומי מכסה את דמי הביטוח שלי לצורך זכאות לדמי לידה. הסיבה שלא שיניתי את דמי ביטוח לאומי כי הייתי בשמירת הריון". תביעתה של התובעת להענקה מטעמי צדק נדחתה בהחלטת הנתבע מיום 11.6.13 בזו הלשון: "בהסתמך על סעיף 387 לחוק הביטוח לאומי ותקנות בדבר מתן הענקה מטעמי צדק נדחית בקשתך, הובהר כי אינך עונה לאף תנאי מן התנאים המפורטים בתקנה 3, לתקנות הענקה מטעמי צדק ומשכך לא נבחנה כלל תקנה 4..." (כתב תביעה מפורט, נספח א).

בדב"ע (ארצי) נו/ 0-292 אסתר רחמים - המוסד לביטוח לאומי (19.8.1997) נפסק מפי כב' השופט פליטמן (כתוארו דאז): " ... לא בכדי נאמר בחוק 'שילמה' בלשון עבר, שכן תכלית אותה הוראה הנה למנוע שימוש לרעה בעצם הביטוח מכח החוק, כך שאדם לא יקיים שנים חובותיו ובבוא הארוע המזכה לגמלה - ישלים את כל החסר לזכאות לרבות קביעת מצב מזכה או מעמד מזכה." הלכה היא כי תשלום דמי ביטוח צריך להעשות לפני היום הקובע ולא אחריו.

הייתי עסוקה עם זה. ומה לגבי שאר הימים בשבוע? מכיוון שכל ההיריון הזה לווה בלחץ של היחידה להיריון בסיכון וכל הזמן מרחף סביב הדבר הזה סיכון שזה לא יסתיים בלידה.

ולכן הייתי א' מאוד מאוד עסוקה, טרודה, זה בכלל לא עמד לנגד עיניי, אני מזכירה ששנתיים קודם אני מנסה להכנס להיריון והייתה לי גם הפלה".

...

על גבי טופס התביעה ציינה, בין היתר, את הדברים הבאים: "חשבתי שהוראת הקבע שאני משלמת לביטוח לאומי מכסה את דמי הביטוח שלי לצורך זכאות לדמי לידה. הסיבה שלא שיניתי את דמי ביטוח לאומי כי הייתי בשמירת הריון". תביעתה של התובעת להענקה מטעמי צדק נדחתה בהחלטת הנתבע מיום 11.6.13 בזו הלשון: "בהסתמך על סעיף 387 לחוק הביטוח לאומי ותקנות בדבר מתן הענקה מטעמי צדק נדחית בקשתך, הובהר כי אינך עונה לאף תנאי מן התנאים המפורטים בתקנה 3, לתקנות הענקה מטעמי צדק ומשכך לא נבחנה כלל תקנה 4..." (כתב תביעה מפורט, נספח א).

דיון והכרעה לאחר שקילת טענות הצדדים, מצאתי כי דין התביעה להידחות, ואפרט.

וראו בהקשר דומה גם עניין לוי גרין, והאסמכתאות המוזכרות שם. לאור כל האמור, הערעור נדחה.