זכאות לדמי לידה בתקופת חופשת לידה של בן זוג

ביום 13.6.17 ילדה התובעת בת ויצאה לחופשת לידה.

לטענת הנתבע, ביום 24.9.17 הוחלט לראות בתובעת עצמאית, שכן הנתבע סבר כי בין התובעת לבין בעלה לא היתקיימו יחסי עובד ומעסיק ועל כן אין היא זכאית לדמי לידה כשכירה.

עולה מהאמור שבני הזוג העדיפו בהחלטה מושכלת, להעביר את עיקר ההכנסות דרך שכרה של התובעת "לצורך זכאויות סוציאליות שונות...ובהתאמה זכאות לקצבאות שונות". עיון בתלושי השכר מלמד כי התובעת לא מימשה ולו יום מחלה או חופש אחד בכל שנות עבודתה בחברה.

לבסוף, בזמן חופשת הלידה החליף אותה טרום מתמחה בשכר ממוצע בסך 800 ₪ לחודש, כך שאו שכלל לא נדרשה לה החלפה בתקופת חופשה הלידה או שהדבר מעיד על שכרה המופרז.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, אנו מקבלות את התביעה וקובעות כי הנתבע לא הציג כל הצדקה להפחתת דמי הלידה של התובעת ביחס לשכרה המדווח.

...

נקדים ונציין, כי לא מצאנו כי טענות הנתבע הוכחו דיין ולטעמנו אין בהן כדי לבסס את החלטת פקיד התביעות.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, אנו מקבלות את התביעה וקובעות כי הנתבע לא הציג כל הצדקה להפחתת דמי הלידה של התובעת ביחס לשכרה המדווח.

בשולי הדברים נעיר, כי לא מצאנו אבחנה של ממש לענייננו בשינויים שחלו בשכר התובעת החל מחודש 1/17 והסברה של התובעת בדבר שינויים שנבעו מחילופי רואי חשבון, תוך ששכרה נותר דומה, מתקבלת על דעתנו וממילא נתמכת בתלושי השכר.

רק בחודש אוגוסט 2018, עת בעלה של התובעת היה בקשר עם רואה חשבון לצורך עריכת דו"ח שנתי להכנסות בני הזוג לשנת 2017, נחשפה למכתבו של הנתבע מיום 17.8.2017 באתר הנתבע ואז התברר לה כי הנתבע שילם לה דמי לידה רק עבור הכנסתה כעובדת עצמאית ולא שילם לה דמי לידה בגין הכנסתה כשכירה.

שם נקבע כי החל מיום 22.3.2010, לאחר תיקון מספר 46 לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954, חודד כי תכליתם של דמי הלידה בתקופה בה הם משולמים היא "תשלום למבוטחת שיעבדה, ואשר לרגל ההיריון או הלידה נכרת מקור הכנסתה ואין היא עובדת יותר או עוסקת במשלח ידה... למבוטחת שכזאת משולמים דמי הלידה כתחליף הכנסה לשמירת רמת חייה בתקופת חופשת הלידה". (ראו גם המובאות שם).

בנוסף, במהלך הדיון ביום 18.3.2019 טען הנתבע כי אי ידיעת החוק אינה מקנה זכות שלא לפי החוק ונראה שכוונתו היתה לכך שמשהגישה התובעת תביעתה האישית לאחר המועד הקבוע בסעיף 296 האמור – אין היא זכאית לדמי לידה בגין הכנסותיה כעובדת שכירה.

...

בנוסף, בעלה של התובעת הצהיר כי "ממש לאחרונה התקבל מהנתבע מסמך בו הנתבע מבקש שאנו נחזיר חלק מדמי הלידה ששולמו בגין הכנסותיה של אשתי כעצמאית, כי הנתבע טוען ששולם מעט בייתר. אם כן, מבחינת הנתבע עדיין הנושא לא סגור ולא סופי, ומדוע לא ישלם הנתבע את המגיע בגין השכר כשכירה?" (ס' 18 לתצהירו).

אנו סבורים כי בנסיבות הענין היה על הנתבע להיעתר לבקשת התובעת ולדון בתביעתה האישית לגופא.

סוף דבר: התביעה מתקבלת באופן שהחלטת הנתבע נשוא מכתבו מיום 17.9.2018 נדחית והנתבע ישלם לתובעת הפרשי דמי לידה בגין עבודתה כשכירה בהתאם לתביעתה האישית.

נקודת המוצא במקרים כגון אלה מונחית על פי העיקרים שנקבעו בהלכה הפסוקה זה מכבר, כפי שנאמר בעיניין כץ:ב "כאשר הצדדים הם קרובי מישפחה, יש לבחון בקפידת-יתר את טיב היחסים שנוצרו:ו יחסים וולונטריים, התנדבותיים, או קשר חוזי להסדרת מערכת זכויות וחובות, ויש לתת את הדעת, בין היתר, לסימני היכר כגון מסגרת שעות העובדה, שכר ריאלי או 'סמלי' וכדו' ". הגם, שבאותו עניין המדובר היה במי שבא בגדר ההגדרה שבסעיף 1 לחוק, הרי שאותם מבחנים אומצו גם כלפי בני מישפחה אחרים, כל אימת שעולה החשש שמא המדובר הוא ב"מערכת יחסי עבודה מדומים על רקע של קרבה משפחתית", או ביחסי עבודה וולונטריים שבין בני מישפחה - לרבות בני זוג - שאינם מתיישבים עם המבחנים המקובלים ביחסי עובד-מעביד בדיני העבודה.

יחד עם זאת, יש לבחון כאמור את מערכת היחסים בקפידה, בהתאם למכלול הראיות, ובהתאם להכריע בשאלה אם התובעת עונה להגדרת "עובד", וכתוצאה מכך, האם צברה תקופת אכשרה לצורך זכאות לתשלום דמי לידה, והאם היא עומדת ביתר תנאי הזכאות המנויים בחוק בתביעה לשמירת היריון.

האם התובעת הוחלפה בתקופת העדרותה? - בתקופת שמירת ההיריון וחופשת הלידה של התובעת, מר דני ביצע חלק מתפקידה.

טרם יציאתה לחופשת לידה התובעת העידה כי לא יצאה לבדיקות שגרתיות במהלך העבודה וכשנזקקה לבדיקת דם ביצעה אותה בבוקר לפני תחילת העבודה (ראו ע' 10 ש' 20-29 לפרוטוקול), כך שלפני יציאתה לשמירת היריון התובעת לא נעדרה מעבודתה לצורכי בדיקות רפואיות בגין היריונה.

...

מכל מקום, לא מצאנו בהיעדר העסקה המושתתת על חוזה עבודה כמו גם על אי תשלום זכויות סוציאליות שונות כדי לאיין את העסקתה של התובעת בחברה ולסווגה כסיוע משפחתי.

לפיכך, יש לדחות את התביעה לשמירת היריון בהתאם לסעיף 59 לחוק, מאחר שלידת התובעת אירעה ביום 1.7.17 ובכך לא צברה 30 ימים רצופים.

סיכום לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת באופן שאנו קובעים כי התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין התובעת לחברה בתקופה שבמחלוקת, כך שהתובעת הייתה בגדר "עובדת". שכרה החודשי של התובעת בתקופה זו עמד ע"ס של 12,000 ₪ ברוטו - הוא השכר המופיע בתלושי השכר שהוגשו.

עוד טוען המוסד כי על תכלית חופשת הלידה - המעניקה חשיבות מכרעת לטפול בילד הנולד - ניתן ללמוד גם מהוראות החוק המסדירות את הזכאות לדמי לידה לאב בסעיף 49(ב) לחוק, הקובע כי דמי הלידה ישתלמו בעד "פרק הזמן שלרגל תקופת הלידה וההורות ולצורך הטיפול בילדו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו...". מכאן שגם כשמדובר בתשלום דמי לידה לגבר, ולא לבת זוגו, קבע המחוקק כי מטרת גמלת ההורות היא לרגל הלידה ולצורך הטיפול בילד, תוך דגש על טובת הילד להבדיל מטעמים כלכליים.

תכלית נוספת היא מתן אפשרות ליולדת להיתאושש מהלידה מבלי שתינזק כספית בגין אי אפשרותה לעבוד בתקופה זו (עב"ל (ארצי) 543/09 פלונית - המוסד לביטוח לאומי (4.5.11), להלן: עניין פלונית) - ובשל כך גם לאם נושאת מכוח חוק ההסכמים לנשיאת עוברים נתונה זכות לדמי לידה (להתייחסות עקיפה לכך ראו את סעיף 6(ה) לחוק עבודת נשים, הקובע כי אם נושאת זכאית לקצר את תקופת הלידה וההורות למינימום של שלושה שבועות) וכך גם במצב של לידה שקטה.

מבלי צורך להרחיב בקשר לכך שכן עצם הזכאות אינה במחלוקת, אינני סבורה כי המחוקק נקט בלשון "עובדת" ו"מבוטחת" בסעיפים הנוגעים לדמי לידה מתוך כוונת מכוון להוציא מגדר הזכאות אבות יחידים ובני זוג מאותו מין, וסביר יותר שהשתמש במונחים אלה שכן נשים הן שיולדות ובעת חקיקת החוק טרם עמדו על הפרק דרכים נוספות להולדה, לרבות תוך סיוע באם פונדקאית.

מפרוטוקולים נוספים של ועדת המשנה עולה שהשיח העקרי סב סביב השאלה אם לחייב עובדת להקדים את יציאתה לחופשת לידה טרם מועד הלידה המשוער, מתוך הנחה שהדבר נידרש לבריאותה ובריאות העובר, או שמא להשאיר זאת לבחירתה (ונציין כי שרידים לגישה זו נותרו עד היום בסעיף 56(2) לחוק הביטוח הלאומי, המאפשר למוסד לשלול את הזכות לדמי לידה ככל שהמבוטחת עבדה בששת השבועות שטרם הלידה על אף שרופא שהסמיך המוסד אסר עליה לעשות כן; ובסעיף 6(ו) לחוק עבודת נשים המסמיך את שר העבודה לנקוב בתקנות עבודות מסוימות שבהן תהא תקופת הלידה וההורות שלפני יום הלידה המשוער פרק זמן שייקבע בתקנות, כל עוד לא יעלה על שבעה שבועות).

...

בית הדין הבהיר כי "בעוד שאישה שילדה יכולה לבחור להתחיל את תקופת הלידה וההורות טרם הלידה ואף תקבל דמי הלידה, בגין התקופה שקדמה ללידה, הרי שתקופת ההורות והלידה של אם מיועדת לפי חוק עבודת נשים היא ביום קבלת הילד למשמורת ולא לפני כן, וכך אף הזכויות לדמי לידה בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי". אשר לטענת המערער לפיה כגבר שהוא הורה יחיד נכפה עליו לבצע את הליך הפונדקאות בחו"ל ולא בארץ, ולפיכך נזקק להפסיק לעבוד לפני הלידה לצורך ההכנות - ציין בית הדין כי הגם שמדובר בטענה שובת לב היא נדחית, מאחר שעל פי חוק תשלום דמי לידה להורים מיועדים ייעשה רק ממועד קבלת הילד למשמורת.

סוף דבר - ככל שתישמע דעתי, הערעור יתקבל.

ואולם, בנסיבות העניין לא שוכנעתי הן מהנימוקים שפורטו בחוות דעתה של חברתי והן בהיעדר כל תשתית עובדתית על מאפייני מבוטחים בעלי הסדר פרטני וצרכיהם, כי בעניינו של המערער, יש לסטות מההסדר הרגיל.

סוף דבר על דעת כל חברי המותב, הערעור מתקבל כמפורט בסעיף 65 לחוות דעתה של השופטת סיגל דוידוב-מוטולה.

] בשים לב להסכמת הצדדים על תשלום שכר שעתי ללא קשר למספר שעות העבודה, ובהיתחשב בכך כי השכר שהופקד לחשבון בני הזוג תאם ככלל את גירסתה של התובעת וגובה בהתכתבויות בין הצדדים בזמן אמת, לא מצאנו ליתן לפיכך למחדל זה בעריכת התלושים משקל משמעותי.

התרשמנו כי מר גרניצקי שהיה מובטל במהלך חופשת הלידה של התובעת החליף את התובעת בעבודתה, ואין בכך כל פגם.

אמנם, התובעת, מתוקף אחריותה, המשיכה במהלך חופשת הלידה להתכתב עם מר ברדפיס, והיא זו שערכה את תחשיב שכר העבודה שהגיע למר גרניצקי בתקופה זו, אולם משלא הוכח כי עבדה בפועל, אין בכך כדי לאיין את זכותה לדמי לידה - טענה אשר ממילא נדחתה על ידינו בשל שינוי חזית.

למרות הסתירה בעיניין זה, שלא ברור מה המניע שלה, התובעת ממילא לא יכלה לעבוד אצל המעסיק בשעות הבוקר שכן מדובר בניקיון מיתחמי לימודים, שמתפנים רק בשעות אחה"צ. אמנם הייתה סתירה בין התובעת לבן זוגה לגבי מועד תחילת עבודתו בחופשת הלידה, האם מיד אחרי שיצאה לחופשת לידה או כמה ימים לאחר מכן ומה משך התקופה בה עבד בתקופת חופשת הלידה.

...

הנתבע הפנה את תשומת לב בית הדין להעברות בנקאיות שבוצעו על ידי התובעת או בן זוגה לצדדי ג' וביקש ללמוד מהן כי מדובר לכאורה בהעברות חזרה למעסיק, אולם לא מצאנו כל תימוכין לכך.

לא קיבלנו הסבר המיישב את הסתירה בגרסאות בעניין זה, אולם בשים לב לחלוף הזמן בין המועד הרלוונטי לעדויות ולעובדה כי אין מדובר בעניין מהותי לא מצאנו בכך מכשלה לקבלת התביעה.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל ומשהורם נטל ההוכחה הרובץ על כתפי התובעת, התביעה מתקבלת ודמי הלידה שהגיעו לתובעת בגין הלידה מיום 21.5.17 יחושבו על יסוד שכר העבודה המפורט בתלושי המשכורת שהוצגו לנתבע.