זכאות לדמי לידה בהתאם לתושבות

טענות התובעת התובעת היא תושבת ישראל, או לחילופין אשת תושב ישראל ואזרח ישראל והיא זכאית לקבל דמי לידה ואישפוז.

התובעת אינה תושבת ישראל וזאת הואיל ונכון למועד הלידה היתה בידה אשרה מסוג ב/1 שאינה מקנה תושבות בהתאם לסעיף 2א(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי.

...

תחילה היתה התובעת בעלת אשרת תיירת מסוג ב/2, ולאחר שהגישה את כל המסמכים למשרד הפנים, שונה מעמדה לבעלת אשרת שהייה מסוג ב/1, משרד הפנים האריך פעם אחר פעם את אשרת השהייה עד שהתובעת קיבלה בסופו של דבר תעודת זהות.

לפיכך, המסקנה היא כי התובעת אינה בבחינת אשת מבוטח.

אשר על כן, התביעה נדחית.

10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע; לעניין סעיף קטן זה, "היום הקובע" – היום שבתום ששת השבועות שלאחר יום הלידה או היום שבו הפסיק לעבוד, לפי המאוחר" זכאות לדמי אבטלה סעיף 158, בפרק ז' (ביטוח אבטלה) לחוק קובע: בפרק זה - "מבוטח" – (1) תושב ישראל או תושב אירעי שמלאו לו 18 שנים וטרם הגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ב' בלוח א'1, והוא עובד הזכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו" סעיף 160 (א) לחוק קובע: "דמי אבטלה ישולמו למבוטח שהוא מובטל, אשר השלים את תקופת האכשרה כמוגדר

...

מכל האמור לעיל הוכיחה התובעת כי בינה לבית החברה התקיימו יחסי עובד ומעביד בין החברה לתובעת, אך לא בשכר ששולם לתובעת, ועל כן מקובל עליי כי יש לשלם לה דמי אבטלה ודמי לידה בהתאם לשכרה הקודם, כפי שקיבלה בעת שעבדה במועצת בנימין.

סוף דבר: התביעה מתקבלת באופן חלקי כמפורט מטה: לאור האמור לעיל מקובל עליי כי בין התובעת לחברה התקיימו יחסי עובד ומעביד, וכי לא ניתן לראות בעבודתה בחברה אך כ"עזרה משפחתית".

בנסיבות העניין, ומשהתביעה מתקבלת אך באופן חלקי , כל צד יישא בהוצאותיו.

עוד טענה התובעת כי לאחר בירור התושבות על ידי הנתבע שילמה היא כספים בגין תקופת הביטוח הנדרשת ועל כן היה על הנתבע להכיר בתקופת האכשרה ולשלם את דמי הלידה עקב ביצוע תשלום דמי הביטוח על ידה באופן רטרואקטיבי.

          "היום הקובע" - היום שבו הפסיקה המבוטחת לעבוד בהיותה בהריון שנסתיים בלידה שלגביה מוגשת התביעה לדמי לידה; ולענין מבוטחת שזכאית לדמי היסתגלות מיוחדים ולא עבדה בהיותה בהריון כאמור – היום האחרון שבעדו השתלמו לה דמי היסתגלות מיוחדים בהיותה בהריון;           "יום הלידה המשוער" - היום שנקבע כיום הלידה המשוער, באישור רפואי שניתן בהתאם לתקנות שהתקין השר.

...

האמור מחזק את המסקנה כי התובעת לא הוכיחה שהתביעה הראשונה הוגשה על ידה ביום 9.1.2019, הן לאור היעדר אסמכתאות מתאימות והן לאור המפורט לעיל.

על יסוד כלל האמור לעיל, תביעת התובעת לתשלום דמי לידה עבור שתי הלידות - נדחית.

אולם, משמדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי – מצאנו שלא לחייבה בהוצאות.

הכרעה סעיף 40(ב) לחוק קובע כי "מבוטחת" לדמי לידה היא עובדת או עובדת עצמאית שמלאו לה 18 שנים והיא מועסקת בישראל, או שלא בישראל אם היה ומעבידה אם תושבי ישראל וחוזה העובדה נקשר בישראל, וכן "אישה שמלאו לה 18 שנים והיא נימצאת בהכשרה מקצועית". סעיף 50(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש], התשנ"ה-1995, קובע זכאות של "מבוטחת ששולמו בעדה דמי ביטוח משכרה כעובדת או ששילמה דמי ביטוח מהכנסתה כעובדת עצמאית", בהתאם למספר החודשים שבעדם שולמו דמי הביטוח מתוך פרקי זמן שקדמו ל"יום הקובע".

...

סוף דבר התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

סעיף 40(ב)(1) קובע כי מבוטחת "למענק אישפוז, למענק לידה ולקצבת לידה" היא "עובדת או עובדת עצמאית שמלאו לה 18 שנים והיא מועסקת בישראל ואם היא ומעבידה הם תושבי ישראל וחוזה העבודה נקשר בישראל, אף אם היא עובדת מחוץ לישראל". מסעיף זה, החל על גברים מכוח סעיף 49 לעיל, אנו לומדים שגם גברים המועסקים נחשבים מבוטחים לצורך קצבת לידה.

בהתאם לכך, לא מצאנו מקור נורמאטיבי לחרוג מההסדר המפורש שקבע המחוקק לפיו רק נשים זכאיות לדמי לידה עבור תקופת הכשרה.

...

סעיף 40(ב)(2) הוא זה שעומד במחלוקת לפנינו משהזכאות, לפי לשון הסעיף, אינה חלה על התובע בהיותו גבר ולא "אשה". מן הכלל אל הפרט לאחר בחינת טענות הצדדים הגענו למסקנה כי דין התביעה להידחות.

דבר זה נאמר בבירור בעב"ל (ארצי) 19745-05-15 המוסד לביטוח לאומי – אלמוני (31.3.16): "משכך הם הדברים, משמעותם הינם השוואת תנאי הזכאות על פי אותו פרק בחוק הביטוח הלאומי של התא המשפחתי החד מיני לתא המשפחתי המסורתי, ולא העדפתו של התא המשפחתי החד מיני. לגבי התא המשפחתי המסורתי, משמדובר בהריון אחד ולידה אחת קמה זכאות אחת... סיכומו של דבר, למשיב ובן זוגו הגיע תשלום מענק אשפוז אחד, מענק לידה אחד מוגדל משמדובר בלידת תאומית ודמי לידה רק לאחד מהם, ללא חפיפת זכאות של דמי לידה ביחס לאותה תקופה לגבי שניהם". זכאותה של האישה דווקא, הנמצאת בהכשרה מקצועית, לדמי לידה מובנת לאור הקשיים הייחודיים שהיא נדרשת להתמודד עמם בעקבות ההיריון והלידה.

בהתאם לכך, לא מצאנו מקור נורמטיבי לחרוג מההסדר המפורש שקבע המחוקק לפיו רק נשים זכאיות לדמי לידה עבור תקופת הכשרה.

סוף דבר התביעה נדחית.