דיון והכרעה
סעיף החוק הקובע את תקופת האכשרה הנדרשת לבחינת זכאות לדמי אבטלה הוא סעיף 161 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 (להלן – החוק), הקובע כך:
(א) לעניין סימן זה, תקופת האכשרה לגבי תקופת אבטלה פלונית היא 12 חודשים קלנדריים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה, בעד אחד או יותר מהימים בחודש, בתוך 18 החודשים בתכוף לתאריך הקובע.
דמי האבטלה הנם הפתרון המיידי שנותן הבטחון הסוצאלי למובטל, וככזה ממושו סמוך להפסקת תשלום שכר, אם בעקבות פיטורים או התפטרות ואם בעקבות יציאה לחל"ת, הוא תנאי בל יעבור.
...
בית הדין הארצי עמד על הקושי לכאורה בהגשת תביעה לדמי אבטלה עוד לפני שיחסי העבודה נותקו, ולמרות זאת הגיע למסקנה המתוארת לעיל:
"הדואליות הקיימת במצב שבו החל"ת אינו מנתק את יחסי העבודה אלא רק משעה אותם יחד עם האפשרות שהעובד יהפוך לדורש עבודה ולכאורה יהיה זמין לקבל הצעות עבודה, מעוררת את השאלה אם במצב שכזה נכון לדחות את קבלת דמי האבטלה למועד סיום החל"ת שבו תיווצר ודאות שיחסי העבודה הגיעו לידי סיום. שכן על פניו, מתעורר קושי אמיתי להיענות להצעות עבודה עם תאריך סיום ידוע מראש או בנסיבות בהן מדובר בעבודה זמנית שאינה קצובה בזמן. על כך ניתן להשיב כי ישנן עבודות זמניות שהדרישה להן מתחדשת מעת לעת שיכול שיתאימו למובטלים הנמצאים בחל"ת. כך או כך, עלינו לבחון בשלב זה של הדיון, האם קיימת חשיבות בהגשת התביעה לדמי אבטלה באופן מיידי לאחר יציאת העובד ממעגל העבודה ובכלל זה גם במקרה של חל"ת. "
לשאלה שהוצגה, השיב בית הדין הארצי כך (ההדגשה הוספה – ד.ו.):
"המחוקק ייחד חשיבות להפעלת ביטוח האבטלה באופן מידי כלומר על ידי הגשת התביעה לדמי אבטלה בסמוך לסיום יחסי העבודה והפסקת תשלום השכר. זאת באמצעות הדרישה המפורשת לתקופת אכשרה, אשר אינה קיימת במקרה של עובד שאיננו מקבל שכר. לשם כך נעמוד על התפיסות שהדריכו את המחוקק ביצירת הסדר זה. תפיסות אלה נשענות על הנחות יסוד בנוגע לשוק העבודה ולהשתלבותם של עובדים בו ובמיוחד על השפעתה של תקופת אבטלה ממושכת על יכולתו של המבוטח לשוב ולהשתלב בשוק העבודה.
לאור כל הנימוקים שהובאו לעיל, אין מנוס מדחיית התביעה.
