זכאות לדמי אבטלה למורה שיצאה לשנת שבתון

(1א) תקופת הלידה וההורות החלקית של עובד לגביו הוראות פסקה (1), לא תעלה על חמישה עשר שבועות, בתוספת הארכות, אם היתקיימו לגביו גם כל אלה: (א) הוא עבד אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה פחות משנים עשר חודשים עד יציאתו לתקופת לידה והורות; (ב) אישתו עבדה שנים עשר חודשים לפחות אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה לפני יציאתה לתקופת לידה והורות, ולעניין אשה שהיא עובדת עצמאית – עסקה במשלח ידה שנים עשר חודשים לפחות לפני המועד שבו היתה יוצאת לתקופת לידה והורות, אילו היתה זכאית לתקופת לידה והורות;"

אף אם לשון הסעיף מורה , במבט ראשון , כי יש לבחון את הגורם להפסקת העבודה ("לרגל"="מהי הסיבה?"),הרי עיון מדוקדק יותר מלמד כי הסעיף אינו עומד על השאלה מה הגורם שהביא לכך שפלוני אינו עובד , אלא בוחן את מטרת "פרק הזמן" של העידר העבודה ("לרגל" ו"לצורך"= "מהי המטרה?") דהיינו התנאי לזכאות הוא כי בפרק הזמן בו אינו עובד הוא אינו עושה כן " (ש)לרגל תקופת הלידה וההורות ולצורך הטיפול בילדו". גם אם פלוני פוטר או התפטר מסיבות אחרות במהלך תקופת הלידה וההורות ואולם לרגל היות מועד הפיטורין/התפטרות חל במסגרת תקופת הלידה וההורות הוא בוחר שלא לעבוד (ולחלופין שלא לידרוש דמי אבטלה) אלא לטפל בילדו- הרי שעומד בתנאי רישת הסעיף.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת .

התובע עמד על חיוב הנתבע בהוצאות נוכח העובדה שנדרש להליך ארוך וממושך מאז הגיש תביעתו המקורית לנתבע ועד לסיום הליך זה. לא מצאנו מקום לפסוק לתובע הוצאות.

פרשנותו של הנתבע להוראות הסעיפים הרלבנטיים, אף שאינה מקובלת עלינו, הרי שהיא בגדר פרשנות אפשרית ולא מצאנו חוסר תום לב בהתנהלות הנתבע עת עמד על פרשנות זו. משכך , ישא כל צד בהוצאותיו.

בפסיקה התעוררה שאלה לגבי פרשנות המונח: "היום הקובע". בדב"ע מח/23 0- גורביץ – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 474, נדון מקרה של מורה שיצאה לחופשה ללא תשלום בשנת שבתון במסגרת קרן ההשתלמות של המורים, אשר במהלכה הרתה.

כמו כן חלפו כששה חודשים מאז סיום הזכאות לדמי האבטלה עד ללידה, כך שגם לפי הפרשנות המקילה של כב' השופטת ברק בפסק דין קליוץ', התובעת לא קיבלה דמי אבטלה "ערב חופשת הלידה". יתר על כן לא היה כל קשר בין הפסקת העבודה של התובעת לבין ההיריון (להבדיל מפסק דין טוויג) המאפשר הרחבת הפרשנות של סעיף 48 לחוק הביטוח הלאומי על מנת להגשים את תכליתו.

...

דרישה זו לפי סעיף 48 לחוק הביטוח הלאומי לא מתקיימת במקרה של התובעת, ולכן אין מנוס אלא לדחות את תביעתה לדמי לידה.

לסיכום נוכח האמור, בדין החליט הנתבע שבעניינה של התובעת לא קיים "מועד קובע" לזכאות לדמי לידה.

אנו דוחים את התביעה.

יאמר כבר עתה כי חמותה של התובעת היא מורה בכירה לספרות ורכזת הוראת הספרות באולפנא ובאתה שנת לימודים יצאה לשנת שבתון.

(36678+19131) בתצהירה (מה שלא עשתה בתביעתה) הפחיתה התובעת הישתכרותה בכלל התקופה -25,749 ₪ ו9,299 ש"ח בגין דמי אבטלה- בסך כולל של 35,048 ₪.

סה"כ אם כן זכאית לפצוי בשעור 50% מסך זה העולה כדי הסך של 9566 ₪ פיצוי לא ממוני לפי חוק עבודת נשים+ פיצוי בגין עגמת נפש וחוסר תום לב התובעת טענה לפצוי לא ממוני מכח חוק עבודת נשים וכן טענה לפצוי בגין עגמת נפש וחוסר תום לב. כאמור מעלה , סבורים אנו כי הנתבעת עשתה דין לעצמה ובאופן בוטה בחרה להיתעלם מהוראות הדין (כעולה מעדות עדותיה יונת ורותי- אף לא נערכו בירור משפטי או היתייעצות בענין זה) ולא לכלול חובותיה החוקיות כמעסיק במכלול שקולי שיבוצי מורים.

...

סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצוי ממוני כמפורט לעיל בסך של 20,896 ₪.

סבורנו כי הנתבעת עלתה בכך על התובעת.

עם זאת ובנסיבות הענין מצאנו לחייב את הנתבעת בהוצאות התובעת בסך של 5000 ₪.

והשני (29.1.12) ונכתב בכתב יד אחר מהראשון; שניהם אגב, לא נכתבו ע"י התובע) – בו עתר למתן צו המורה לנתבע ליתן לו מכתב פיטורין, ע"מ שיוכל לתבוע דמי אבטלה מהמל"ל. בהגנתו בהליך הראשון טען הנתבע כי התובע עזב מרצונו ללא הודעה מוקדמת ורק לאחר 12 יום היתקשר והודיע שאינו מוכן להמשיך לעבוד, רוצה ומתכוון לעבוד כעצמאי ובקש להסדיר העניינים ברוח טובה ואכן הושגו ביניהם הסכמות.

משהובא בפני האב"ד עם שובה משבתון – ניתנת ההכרעה.לצערנו, עקב עומס רב בהקלדות – התעכבה הקלדת ההכרעה עד עתה.

עוד יצויין כי עילת נסיעתו לחו"ל אינה רלוואנטית להכרעה, מחד ומאידך, ע"מ שישהה עובד בחופשה לא נידרש כי יצא דוקא לחו"ל. בהתאם, ומשעפ"י הפסיקה זכאי עובד לפדיון חופשה ל-4 שנים אחור (שנה שוטפת ו-3 שנים אחורנית) ומשטוען התובע בתצהירו ל-6 ימים לכל שנה כזו (נספח 12) – הרי ל-4 שנים אחרונות זכאי הוא ל-24 ימי חופשה ולפי השכר שקבענו לעיל (שכר חודש).

...

לצערנו, שוכנענו כי התובע קיבל והנתבע שילם סכומים (הגם שלא ממש הובהרו היקפם/נסיבותיהם ועיתויים) – שלא ניתן להם ביטוי בתלושי השכר (מה שהביא במהלך הדיון, לניסיון נ.צ. להביא הצדדים להסכמה).

כנציגי ציבור, לטעמנו, לא ראוי היה שההליך ישמע בבית המשפט – ומשנשמע, על שלטונות המס להדרש לעולה מראיות הצדדים.

בנסיבות אלה ולאחר ששקלנו הראיות מול התביעה והטענות שבהליך כמו גם ההכרעות שבפסק הדין – מצאנו שלא ליתן צו להוצאות.

התובעת חפצה בעבודה, משרד החינוך אישר לה לעבוד בכל עבודה וכל חטאה היה הרישום בנספח נ/1 "לגדל את הילד" – רישום אותו הסבירה כך במהלך עדותה: "אני יצאתי בשנת 2019 לשבתון, כחלק מהזכויות שלי כמורה... ביקשתי חל"ת במרץ 2020 מכיוון שרציתי לבקש חל"ת על התפקיד. הייתי סגנית מנהלת וגם תיפקדתי שנה מתוכם כמנהלת בפועל...היו לי שנים מאוד עמוסות וקשות ולחוצות ורציתי כבר לצאת לחל"ת, לעשות שינוי. באותה התקופה במרץ היו הרבה שבקשו, זה היה תקופת קורונה.. כולם ביקשו לצאת מתחת לאלונקות ולחיות. וזה לא היה קשור אלי, כי אני את השינוי מאוד רציתי כבר קצת קודם ואמרו לי שאם אני אבקש חל"ת ואבקש להאריך הארכת ניסיון, זה האופציה היחידה שהמשרד יאשר לי כי הוא סוג של מחויב לי. בכלל שאני מבקשת הארכת לידה..." (טעויות סופר תוקנו, ע' 3 ש' 8-18 לפ' 20.2.2023).

במכתב "הארכת חופשת לידה" מיום 3.9.2020 אשר צורף לכתב ההגנה המתוקן, נכתב: "בתשובה לבקשתך מיום 13.2.2020 ולאור הנסיבות המפורטות בה, בכפוף לחוק עבודת נשים בהריון, אנו מאשרים את בקשתך להאריך את חופשת הלידה מיום 1.9.2020 ועד ליום 31.8.2021.". לפי חוק הביטוח הלאומי, יולדת אשר מבקשת לצאת לחופשה ללא תשלום לצורך גידול ילדה אינה זכאית לדמי אבטלה.

...

בשולי הדברים מצאנו לנכון להתייחס לבקשת התובעת לקבל את טענותיה אשר נטענו בעל-פה כנגד מסמך אשר הנה חתומה עליו בכתב, אף שכאמור אין התייחסותנו משנה את תוצאת פסק הדין; כידוע, טענה בעל פה נגד מסמך בכתב אסורה בהתאם לסעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העות'מנית.

התובעת חזרה על כך גם בסיכומיה: "אמרו לי שאם אבקש חל"ת ואבקש להאריך הארכת ניסיון, זה האופציה היחידה שהמשרד יאשר לי כי הוא סוג של מחויב לי. בגלל שאני מבקשת הארכת לידה". לסיכום, התובעת יצאה לחל"ת מיוזמתה לתקופה 1.9.2019 – 31.8.2020, האריכה את התקופה מיוזמתה ובהסכמת המעסיק עד ליום 31.8.2021.

סוף דבר: התביעה נדחית.