זכאות לדמי אבטלה לאחר תקופת אכשרה

הראשון הוא מיהו מבוטח ומהי תקופת האכשרה שלאחריה יהיה מבוטח שהוא מובטל זכאי לקבל דמי אבטלה.

...

לסיכום פרק זה, העקרונות בבסיס ענף ביטוח אבטלה הם מתן רשת ביטחון זמנית שמאפשרת קיום מינימלי לאדם הנפלט ממעגל התעסוקה תוך חינוכו, עידודו ופיקוח על פעולותיו במטרה להשיבו מהר ככל האפשר למעגל העבודה.

לנוכח כל האמור לעיל, משלא נפל פגם בקביעת מועד הזכאות ל- 1.3.18, דין התביעה להידחות.

בפניי ערעור לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה התשי"ט-1959 (להלן: "החוק"), על החלטת ועדת ערר שליד לישכת התעסוקה בלישכת כפר סבא רעננה (להלן: "ועדת הערר") אשר החליטה לדחות ביום 27.3.23 את ערר המערערת לאישור התייצבות רטרואקטיבית החל מיום 31.3.21 ועד ליום 31.12.21 ועדת הערר בראשות יו"ר הועדה עו"ד ענת הני ברק, קבעה כדלקמן: "בפנינו דו"ע בת 54 בסטאטוס לא תובע. דו"ע מבקשת רטרו מיום 31.3.21 עד ליום 31.12.21. דו"ע נרשמה ביום 20.7.20 תקופת הקורונה וקבלה דמי אבטלה עד לחודש מרץ 2021. לשכות שירות התעסוקה ניפתחו כבר ביום 28.2.21 לקהל הרחב. ביום 28.4.21 מופיע כי היא לא זכאית יותר לדמי אבטלה. דו"ע הגיעה ללשכה לאחר שניהלה הליך מול ביטוח לאמי על חודשיים שהמעסיק לא דיווח עליה, שגרם לכך שלא הייתה לה תקופת אכשרה. דו"ע זכתה בהליך מול ביטוח לאומי ואותם חודשיים הוכרו לה. מנגד דו"ע לא הגיעה ללשכה עד ליום 23.1.2023 ובקשה אז לקבל דמי אבטלה רטרו וטוענת שלא ידעה כי היה עליה להתייצב מאחר ובתקופת הקורונה לא היה צריך להתייצב. תקופת הקורונה היא תקופה חריגה. אכן בתקופה זו לא היה צריך להתייצב ואולם המשק החל להיפתח לאט לאט ולשכת שירות התעסוקה ניפתחה ביום 28.2.2021. דו"ע לא הייתה כאן לאורך שנה. דו"ע הגיעה רק ביום 23.1.2023. שירות התעסוקה כלל לא ידע שהיא מובטלת המחפשת עבודה. מי שמחפש עבודה מתייצב בשירות התעסוקה. מי שלא מתייצב לא מאפשר לשירות התעסוקה להציע לו עבודה. מטרת שירות התעסוקה להחזיר למעגל התעסוקה. הזכות לדמי אבטלה מתגבשת רק אם דו"ע מתייצב בלישכה. שירות התעסוקה לא נועד להיות אמצעי לקבל דמי אבטלה, אלא כדי להציע עבודה לדו"ע. הטענה של דורשת עבודה שלא ידעה אינה יכולה לעמוד לה, במיוחד שנזכרה להגיע רק ביום 23.1.2023. העירעור נדחה". טענות הצדדים לטענת המערערת מדובר במקרה בו נעשה לה עוול כבד ומשמעותי, צירוף יוצא דופן של מחדלים ונסיבות חריגות שהביאו לפגיעה קשה בזכותה של המערערת לדמי אבטלה, על אף שפעלה בהתאם להנחיות שניתנו לה. המערערת בת 54, בוגרת תואר אקדמי ראשון במינהל עסקים ותואר שני בעבודה סוציאלית קלינית.

...

בפניי ערעור לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה התשי"ט-1959 (להלן: "החוק"), על החלטת ועדת ערר שליד לשכת התעסוקה בלשכת כפר סבא רעננה (להלן: "ועדת הערר") אשר החליטה לדחות ביום 27.3.23 את ערר המערערת לאישור התייצבות רטרואקטיבית החל מיום 31.3.21 ועד ליום 31.12.21 ועדת הערר בראשות יו"ר הוועדה עו"ד ענת הני ברק, קבעה כדלקמן: "בפנינו דו"ע בת 54 בסטטוס לא תובע. דו"ע מבקשת רטרו מיום 31.3.21 עד ליום 31.12.21. דו"ע נרשמה ביום 20.7.20 תקופת הקורונה וקבלה דמי אבטלה עד לחודש מרץ 2021. לשכות שירות התעסוקה נפתחו כבר ביום 28.2.21 לקהל הרחב. ביום 28.4.21 מופיע כי היא לא זכאית יותר לדמי אבטלה. דו"ע הגיעה ללשכה לאחר שניהלה הליך מול ביטוח לאמי על חודשיים שהמעסיק לא דיווח עליה, שגרם לכך שלא הייתה לה תקופת אכשרה. דו"ע זכתה בהליך מול ביטוח לאומי ואותם חודשיים הוכרו לה. מנגד דו"ע לא הגיעה ללשכה עד ליום 23.1.2023 ובקשה אז לקבל דמי אבטלה רטרו וטוענת שלא ידעה כי היה עליה להתייצב מאחר ובתקופת הקורונה לא היה צריך להתייצב. תקופת הקורונה היא תקופה חריגה. אכן בתקופה זו לא היה צריך להתייצב ואולם המשק החל להפתח לאט לאט ולשכת שירות התעסוקה נפתחה ביום 28.2.2021. דו"ע לא הייתה כאן לאורך שנה. דו"ע הגיעה רק ביום 23.1.2023. שירות התעסוקה כלל לא ידע שהיא מובטלת המחפשת עבודה. מי שמחפש עבודה מתייצב בשירות התעסוקה. מי שלא מתייצב לא מאפשר לשירות התעסוקה להציע לו עבודה. מטרת שירות התעסוקה להחזיר למעגל התעסוקה. הזכות לדמי אבטלה מתגבשת רק אם דו"ע מתייצב בלשכה. שירות התעסוקה לא נועד להיות אמצעי לקבל דמי אבטלה, אלא כדי להציע עבודה לדו"ע. הטענה של דורשת עבודה שלא ידעה אינה יכולה לעמוד לה, במיוחד שנזכרה להגיע רק ביום 23.1.2023. הערעור נדחה". טענות הצדדים לטענת המערערת מדובר במקרה בו נעשה לה עוול כבד ומשמעותי, צירוף יוצא דופן של מחדלים ונסיבות חריגות שהביאו לפגיעה קשה בזכותה של המערערת לדמי אבטלה, על אף שפעלה בהתאם להנחיות שניתנו לה. המערערת בת 54, בוגרת תואר אקדמי ראשון במינהל עסקים ותואר שני בעבודה סוציאלית קלינית.

כמו כן מקובלת עלי עמדת המשיב לפיה היה על המערערת ליצור קשר עם שרות התעסוקה, או עם אחת הלשכות או לקרוא באתר האינטרנט מה עליה לעשות וכך הייתה יודעת שעליה להתייצב.

בנסיבות מיוחדות אלה אני סבור, שאין מקום לדחות באופן גורף את ערעור המערערת ו/או לאשר למערערת את מלוא התקופה המבוקשת ואיזון נכון של הדברים יהיה לאשר למערערת מחצית מהתקופה.

סוף דבר: הערעור מתקבל בחלקו.

העירעור שלפנינו נוגע למספר שאלות ובהן: מהו היום הקובע לענין הזכאות לדמי אבטלה לעובדת השוהה בחופשה ללא תשלום (להלן גם – חל"ת) על פי הסדר דיוני שנעשה בינה לבין מעסיקה במסגרת תביעה שהגישה המשיבה לביטול פיטוריה: האם המועד בו ניתן פסק הדין שאישר את פיטוריה שנתיים לאחר הגשת התביעה או שמא המועד בו יצאה לחל"ת. בכלל זה מתעוררות השאלות הנוגעות למיהו מובטל ומהי תקופת אכשרה.

...

מוסיפה דעת המיעוט ומדגישה שלטעמה לו פנה העובד ב"זמן אמת" לתבוע דמי אבטלה "הייתה תביעתו בוודאי נדחית, ובדין הייתה נדחית". נזכיר כי במקרה שלפנינו, בגמר מיצוי החופשה השנתית לא שולמו למשיבה תשלומים כלשהם.

סוף דבר – עם כל ההבנה למצב אליו נקלעה המשיבה אין מנוס מקבלת הערעור.

סוף דבר על דעת כל חברי המותב הערעור מתקבל.

מכאן שחייל משוחרר שהחל בעבודה במקום עבודה המזכה במענק לעבודה מועדפת, לאחר תום שנה מיום שיחרור, לא יהיה זכאי לאותו מענק מאחר ולא השלים תקופת אכשרה לצורך דמי אבטלה (לענין זה רלוואנטי עב"ל 63/99 חיים מיטל - המוסד לא פורסם, דב"ע נז/02-154 המוסד - חגי צוקר לא פורסם, דב"ע נו/ 02-261 עינן בן דוד - המוסד לא פורסם, 20026/96 עופר גזר - המוסד לא פורסם).

...

אם לתובע שהתחיל לעבוד 11 ימים לאחר תום השנה תוכר התקופה כמייצרת זכאות למענק "עבודה מועדפת" לפנים משורת הדין, אזי דבר זה פותח פתח לשאלות ותביעות נוספות כדוגמת: מדוע לא לתת את המענק גם לחייל שהתחיל לעבוד בעבודה מועדפת אחרי 15 ימים או 20 ימים או 30 יום אפילו? הרי אין לדבר סוף.

למעשה, בחינת האמור בפסיקה ובדברי החוק, בהקשר של תכליתו וכן בחינת עניינו של התובע מובילה למסקנה כי בהקשר זה הדרך בה פעל האחרון לא פגעה בתכלית החוק ולכן, קיווה ביה"ד כי הנתבע יוכל לאשר את תביעת התובע, כפי שניתן להתרשם מההחלטה שנתן בסיום הדיון המוקדם, אלא שלמרבה הצער, משהודיע הנתבע כי אינו יכול לעשות כן, הגענו לכלל מסקנה כי החוק לא מאפשר לנו להסתפק רק בעובדה שהדרך בה פעל התובע לא פגעה, לכאורה, בתכלית החוק, שהרי כפי שהדבר עולה מציטוטי סעיפי החוק הרלוונטיים, אשר מצאו ביטוי בטענות ב"כ הנתבע (סעיף 4 דלעיל) וכן ב"מסגרת הנורמטיבית" (סעיף 6 דלעיל), החוק פוטר חייל משוחרר רק בשנתו הראשונה לאחר השחרור מתקופת אכשרה לצורך זכאות לדמי אבטלה.

בחרנו להביא את טענות באת כח הנתבע בצורה מפורטת הואיל ומצאנו שבשלהן וחרף רצוננו לעזור לתובע, לא נוכל לעשות כן וזאת בדיוק מהטעמים שפורטו על בסעיף 4 לפסק דין זה ובשל לשונו החד משמעית של החוק.

סוף דבר - לנוכח האמור לעיל ובלב כבד לא נותר לנו אלא להורות על דחיית התביעה.

לשיטתו לצורך בחינת תקופת האכשרה בהתאם לסעיף 161 לחוק, יש לבחון את חודשים מרץ עד יולי 2016, ואת חודשים ינואר 2014 עד מרץ 2015, שכן לדידו אין למנות את 12 החודשים בהם נתן שירותים כעצמאי בתקופה זו. עוד טוען התובע כי מאחר ועבד כשכיר במשך 12 חודשים מתוך תקופה זו יש לראות בו כזכאי לדמי אבטלה.

מסגרת נורמאטיבית סעיף 158 לחוק מגדיר מיהו מבוטח מיוחד[footnoteRef:1]: [1: כל ההדגשות בפסק הדין הוספו – כ.פ.] "מבוטח מיוחד" – מי שהיה זכאי לדמי אבטלה לפי הוראות פרק זה, אילמלא החל לעסוק במשלח יד כעובד עצמאי, בשנה שבתכוף לאחר התאריך הקובע; לעניין זה, יראו את המועד שבו השלים המבוטח את כל אלה, כמועד שבו החל לעסוק במשלח היד כאמור (בפרק זה – מועד פתיחת העסק) – (1)   מסר הודעה לרשות המסים בישראל בדבר התחלת עסוקו במשלח יד כאמור, בהתאם להוראות סעיף 134 לפקודת מס הכנסה, ולפי סעיף 52 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975; (2)  נרשם כעצמאי במוסד, לפי סעיף 379; "לישכת שירות התעסוקה" ו"שירות התעסוקה" - כמשמעותם בחוק שירות התעסוקה; "דמי אבטלה" - גמלה המשתלמת לזכאי לפי פרק זה; "עובד" - למעט חבר אגודה שיתופית שהיא קבוץ או מושב שיתופי, שרואים אותו כעובד לפי הוראות סעיף 3; "תאריך קובע" - ה-1 בחודש שבו התחילה תקופת האבטלה, ובילבד שחלפו 12 חודשים לפחות מה-1 בחודש שבו התחילה תקופת האבטלה הקודמת, ולגבי מבוטח מיוחד ימנו את 12 החודשים האמורים, בלי למנות בהם תקופה של 24 חודשים, לכל היותר, בין מועד פתיחת העסק לבין מועד סגירתו.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלנו את מכלול הראיות ואת העדות שהוצגה לפנינו הגענו לכלל מסקנה כי התובע אינו זכאי לדמי אבטלה ומשכך אין מנוס מדחיית התביעה.

הגענו לכלל מסקנה כי הטענה בדבר התייצבות התובע בלשכת התעסוקה כדורש עבודה בחודש אוגוסט 2016 לא הוכחה.

מהטעמים האמורים אין מנוס מדחיית התביעה.