זכאות לדמי אבטלה לאחר התפטרות מרצון

המוסד לביטוח לאומי דחה את הזכאות לקבלת דמי אבטלה לתקופה של 90 ימים ראשונים שלאחר סיום יחסי העבודה עקב התפטרות מרצון.

...

[23: "הזכות לפיצויי הלנת שכר, להבדיל משכר עבודה, תתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט-1969 (להלן – בית דין אזורי) תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, או תוך 60 ימים מהיום שקיבל העובד את השכר שבו קשור הפיצוי, הכל לפי המוקדם, אולם בית הדין האזורי רשאי להאריך את התקופה של 60 ימים לתקופה של 90 ימים."] סוף דבר אשר על כן, על הנתבע לשלם לתובע כלהלן: הפרשי שכר- 5,000 ₪ (ברוטו).

אנו דוחים את רכיבי התביעה – פיצוי בגין העדר שימוע, פיצוי בגין אי קבלת דמי אבטלה, פדיון הבראה, שכר עבודה לימים 17-24/8/16 ופיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד.

אנו דוחים את טענת הקיזוז של הנתבע.

במסגרת ישיבת 14.5.17 הסכימו הצדדים כי מדובר בסוגיה משפטית והוגשו סיכומים בכתב בשאלה האם, לאור נסיבות ההתפטרות של התובעת, זכאית היא לדמי אבטלה מהיום הראשון או בחלוף 90 יום.

להלן הוראות החוק הרלבנטיות: סעיף 166 (ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1955 קובע: "(ב) מי שהפסיק את עבודתו מרצונו, בלי שהיתה הצדקה לכך, לא יהיה זכאי לדמי אבטלה בעד 90 הימים הראשונים מיום הפסקת העבודה; השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע מה ייחשב כהצדקה לענין סעיף קטן זה." תקנה 8 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה), תשל"ג – 1972 קובעת: "לענין סעיף 127ח(א) לחוק יראו התפטרות ממקום העבודה מהסיבות האמורות בסעיפים 6 או 11(א) לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, כהצדקה להפסקת עבודה מרצונו של המבוטח." סעיף 6 לחוק פצויי פיטורים קובע: "התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן-משפחתו, ולאור המימצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות הענין היתה סיבה מספקת להתפטרות – רואים לענין פצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים." סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים קובע: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים." לטענת התובעת, על פי הפסיקה, הנסיבות המנויות בתקנה 8 אינן מהוות רשימה סגורה של מקרים בהם התפטרות תיחשב כמוצדקת לעניין סעיף 166 (ב') ודי כי יוכח שההתפטרות היתה מוצדקת.

...

על כן, לא מצאנו כי היתה הצדקה להפסקת עבודתה מרצון של התובעת.

סוף דבר, התביעה נדחית.

על כן, הודיעה התובעת על התפטרותה ומשהתבקשה לעבוד חודש נוסף, היתנתה זאת בקבלת מכתב פיטורים, על מנת לקבל דמי אבטלה.

התובעת הצהירה כי ביום 17.7.19, דהיינו לאחר שהוגשה התביעה, הועבר אל חשבונה סך של 7,844.97 ₪ כהשלמה לפיצויים וזאת בהתאם לפירוט שבמכתב מיום 17.7.19 (נספח יד לתצהירי התובעת), אולם לטענתה היה על הנתבעת להעביר אליה סכום גדול יותר, וזאת ללא כל קשר לסכום שהצטבר לזכותה בקופת הפיצויים, שכן, עם חתימת צו ההרחבה לפנסיית חובה, אומצו הוראות סעיף 14 לחוק פצויי פיטורים ועל כן הכספים שהופרשו לקופה באים במקום פצויי פיטורים.

הנתבעת צרפה התכתבות עם באת כחה בנוגע לדרישת התובעת בין היתר לתשלום דמי ההיסתגלות ובדוא"ל מיום 4.3.18 נישאלה באת כח הנתבעת בנוגע לזכאותה של התובעת לדמי היסתגלות: "האם אכן אנחנו מחויבים לזה כרגע כשהיא התפטרה מרצונה תוך 9 חודשים?" אלא שהדברים שכתב מר אודס אינם עולים בקנה אחד עם העובדות כפי שארעו.

...

איני נדרש לדון בשאלה מפני מה לא שובצה אותה מחליפה לעבוד במקום התובעת, שכן בסופו של דבר הצדדים הגיעו לסיכום ולפיו התובעת תמשיך לעבוד ותקבל תמורה.

על כן, דין תביעת התובעת ברכיב זה – להידחות.

סוף דבר דין התביעה להתקבל בחלקה.

לפי פסיקה זו יש לייחס משקל לא מבוטל לתחושתו הסובייקטיבית של העובד החולה אם הוא מגובה במסמכים רפואיים, ולאור זאת קיבל בית הדין האיזורי בתל אביב את התביעה וקבע כי התובע שם זכאי לדמי אבטלה מהיום הראשון לאחר התפטרותו.

המקור הנורמאטיבי: סעיף 166(ב) לחוק הביטוח הלאומי התשנ"ב-1991 (להלן: החוק) קובע: "מי שהפסיק את עבודתו מרצונו, בלי שהיתה הצדקה לכך, לא יהיה זכאי לדמי אבטלה בעד 90 הימים הראשונים מיום הפסקת העבודה; השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע מה ייחשב כהצדקה לעניין סעיף קטן זה." על פי תקנה 8 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה) התשל"ג – 1972 (להלן: התקנות) קובע כי: "לעניין סעיף 127ח(א) לחוק יראו התפטרות ממקום העבודה מהסיבות האמורות בסעיפים 6 או 11(א) לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, כהצדקה להפסקת עבודה מרצונו של המבוטח." סעיף 6 לחוק פצויי פיטורים קובע: "התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן-משפחתו, ולאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין הייתה סיבה מספקת להתפטרות – רואים לעניין פצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים." דיון והכרעה: כפי שעולה מהחוק ומהתקנות דלעיל, אכן יש לבדוק האם ההתפטרות הייתה מוצדקת ע"פ דיני העבודה, וכי ככל שע"פ אמות המידה של משפט העבודה תהיה זכאית להחשב במתפטרת בדין מפוטרת - תהיה זכאית לקבל דמי אבטלה , גם עבור 90 הימים הראשונים, כפי שעולה מתקנה 8 דלעיל.

...

בנסיבות אלו, השאלה היא האם עמדה בדרישות החוק לצורך קבלת דמי אבטלה, כשמחד, אין כל מסמך שאומר שאינה יכולה לעבוד כלל, ואף לא נתנה למעסיקה הזדמנות להציע לה עבודה אחרת בכפוף למגבלותיה, ומאידך, קיים מסמך מהאורטופד על מגבלותיה, בצירוף ולאור תחושתה הסובייקטיבית והקושי האמיתי (ששוכנעתי כי אכן היה כזה) לעבוד במקום העבודה הנוכחי.

סוף דבר: בנסיבות העניין, ולאור הנסיבות שתוארו לעיל – התביעה מתקבלת.

ואולם, בכתב ההגנה המתוקן שהוגש ביום 24.3.2021 התקבלה טענת התובעת כי צברה את תקופת האכשרה הנדרשת (ס' 6 לסיכומי התובעת; פתיח כתב ההגנה המתוקן מיום 24.3.2021); "...לאחר היתייעצות חוזרת בעיניינה של התובעת, מוסכם- כי התובעת צברה תקופת אכשרה הנדרשת ביחס לטופס התביעה לדמי אבטלה מיום 9.9.2020, אך יחד עם זאת הדחיה עומדת בעינה בהתאם להוראות סעיפים 163, 165 ו- 166 חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

טענות הנתבע היות והתובעת התפטרה מרצונה ובהיותה בתקופת חופשה ללא תשלום, אין זכאות לדמי אבטלה (ס' 1 לכתב ההגנה המתוקן).

...

בשולי הדברים מצאנו לנכון להתייחס לבקשת התובעת לקבל את טענותיה אשר נטענו בעל-פה כנגד מסמך אשר הנה חתומה עליו בכתב, אף שכאמור אין התייחסותנו משנה את תוצאת פסק הדין; כידוע, טענה בעל פה נגד מסמך בכתב אסורה בהתאם לסעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העות'מנית.

התובעת חזרה על כך גם בסיכומיה: "אמרו לי שאם אבקש חל"ת ואבקש להאריך הארכת ניסיון, זה האופציה היחידה שהמשרד יאשר לי כי הוא סוג של מחויב לי. בגלל שאני מבקשת הארכת לידה". לסיכום, התובעת יצאה לחל"ת מיוזמתה לתקופה 1.9.2019 – 31.8.2020, האריכה את התקופה מיוזמתה ובהסכמת המעסיק עד ליום 31.8.2021.

סוף דבר: התביעה נדחית.