זכאות לדמי אבטלה ופגיעה בעבודה: הגדרת "עובד

התובע, אשר אינו מיוצג, מיאן לעשות כן. במסגרת כתבי בית-הדין וההודעות שהגיש התובע, הועלו טענות שונות אשר בחלקן חורגות מהסוגיה שעומדת לדיון בהליך דנן (כך לדוגמא ביחס לטענה בדבר גביית יתר של דמי ביטוח, הטענות בנוגע להכרה באוטם שריר הלב כתאונת עבודה והטענה בדבר אי קבלת גמלת הבטחת הכנסה).

מן הכלל אל הפרט לטענת התובע יש לבחון את זכאותו לדמי אבטלה בהתאם להגדרת "מבוטח מיוחד" הקבוע בסעיף 158 לחוק, וזאת מאחר שהפך משכיר למחוסר עבודה, לאחר מכן לעובד עצמאי ולבסוף למחוסר עבודה בשנית.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלנו את מכלול הראיות ואת העדות שהוצגה לפנינו הגענו לכלל מסקנה כי התובע אינו זכאי לדמי אבטלה ומשכך אין מנוס מדחיית התביעה.

הגענו לכלל מסקנה כי הטענה בדבר התייצבות התובע בלשכת התעסוקה כדורש עבודה בחודש אוגוסט 2016 לא הוכחה.

מהטעמים האמורים אין מנוס מדחיית התביעה.

התשתית המשפטית סעיף 75(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק) מגדיר מיהו "מבוטח" לפי פרק ה' לחוק, העוסק בביטוח נפגעי עבודה, וקובע כך: "(1) עובד, למעט שוטר כמשמעו בחוק המישטרה, סוהר כמשמעותו בחוק שירות בתי הסור ועובד שירותי הביטחון כמשמעותו בסעיף 63א לחוק שירות המדינה;

היה ויתברר כי בן המשפחה לא ביצע עבודה בפועל וכי הדיווח נועד להשגת גמלה, לא תקום הזכאות לדמי אבטלה.

...

כללו של דבר: מהראיות והעדויות שהוצגו לפנינו שוכנענו כי לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין התובעת לבנה וכי עבודתה במהלך החודשים יוני ויולי 2017 בעסק הייתה בבחינת "עזרה משפחתית" לבן בתקופה שבה רעייתו ילדה.

בנסיבות אלה, הגענו למסקנה שיש לדחות את התביעה ושלא ניתן להכיר בפגיעה של התובעת כפגיעה בעבודה בהיעדר יחסי עובד ומעסיק בינה לבנה.

סוף דבר התביעה נדחית.

נטען כי לא היתקיימו יחסי עובד ומעסיק בינו לרעייתו ולכן אינו עונה על הגדרת "מבוטח". הנתבע הוסיף כי לא נבדקו תנאי הזכאות להכרה בפגיעת התובע כפגיעה בעבודה מכיוון שהוא לא היה מבוטח בביטוח נפגעי עבודה במועד קרות הארוע.

היה ויתברר כי בן המשפחה לא ביצע עבודה בפועל וכי הדיווח נועד להשגת גמלה, לא תקום הזכאות לדמי אבטלה.

נוכח הקביעה אליה הגעתי ומשהנתבע הצהיר שתנאי הזכאות לדמי פגיעה בגין תאונת העבודה הנטענת לא נבחנו, טרם מתן החלטה על מינוי מומחה רפואי יוחזר עניינו של התובע לנתבע לצורך בחינת תנאי הזכאות.

...

לסיכום: שוכנעתי כי לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין התובע ורעייתו בעת עבודתו של בקפיטריה בחודש 12/2016 ושמעמדו באותה תקופה היה של "עובד עצמאי". עקב טעות כנה מצד התובע ורעייתו בהבנת מעמדו האמיתי הוא נרשם כ"עובד שכיר" ולא כ"עובד עצמאי".

משרישומו של התובע כ"עובד שכיר" נעשה במועד, שוכנעתי שיש לראותו כמי שעשה את המוטל עליו כדי להירשם כדין בהתאם לסעיף 77(א) לחוק ולכן יש לראותו כ"מבוטח" לפי סעיף 75(א)(2) לחוק.

סוף דבר מעמדו של התובע בחודש 12/2016 היה של "עובד עצמאי", והוא עבד באותה תקופה בקפיטריה שבניהולה של רעייתו.

התשתית המשפטית סעיף 75(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק) מגדיר מיהו "מבוטח" לפי פרק ה' לחוק, העוסק בביטוח נפגעי עבודה, וקובע כך: "(1) עובד, למעט שוטר כמשמעו בחוק המישטרה, סוהר כמשמעותו בחוק שירות בתי הסוהר ועובד שירותי הביטחון כמשמעותו בסעיף 63א לחוק שירות המדינה;

היה ויתברר כי בן המשפחה לא ביצע עבודה בפועל וכי הדיווח נועד להשגת גמלה, לא תקום הזכאות לדמי אבטלה.

...

לפיכך, לא מצאנו שיש בעובדה שמעמדו של התובע בנתבע היה של "לא עובד ולא עצמאי" עד למועד הדיווח השנתי לשנת 2017 שהוגש בחודש מאי 2018, כדי להצביע על כך שלא התקיימו יחסי עבודה בין התובע לחברה.

בנסיבות אלה, שוכנענו שהתקיימו יחסי עובד ומעסיק בין התובע לחברה שבבעלות האח.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

בתאריך 1/9/20 הונפק/נימסר לתובעת מכתב שכותרתו "יציאה לחל"ת בהסכמה בעקבות משבר הקורונה". בתאריך 4/2021 שוב הונפקו לתובעת תלושי שכר מתובעת 2 לאחר שמהתאריך הנ"ל, חזרה, לטענתה לתפקידה שם. השאלה שבמחלוקת היא האם התובעת הנה בעלת שליטה בעקיפין בתובעת 2 - שהנה חברת מעטים, שאם התשובה לשאלה זו תהיה חיובית הרי שהיא, אכן, בהתאם לסעיף 6ב לחוק הביטוח הלאומי וכפי שקבע הנתבע, אינה זכאית לדמי אבטלה.

בשנת 2011 עת עבדה התובעת בחברה השלישית (ובטרם עברה לעבוד בתובעת 2) אירעה לה תאונת עבודה אשר הוכרה על ידי הנתבע ככזו.

סעיף 335(ה) לחוק הביטוח הלאומי הרלוואנטי לעניינינו קובע כך: "מבוטח לפי פסקה (1) להגדרת מבוטח שבסעיף 158 למעט בעל שליטה בחברת מעטים ישתלמו בעדו דמי ביטוח אבטלה". מכאן היתן ללמוד כי בעל שליטה ב"חברת מעטים", אינו זכאי לדמי אבטלה על פי חוק הביטוח הלאומי.

בעב"ל (ארצי) 51264-10-13 תיתי - המוסד לביטוח לאומי, (ניתן ביום 14.7.16 - להלן - עניין תיתי), דן בית הדין הארצי לעבודה בתכלית הוראת סעיף 6ב לחוק הביטוח הלאומי, והחרגת ביטוח האבטלה מבעל שליטה בחברת מעטים וקבע כך: "עולה איפוא מן הדברים כי על מנת להכריע בשאלת ה'שליטה" בחברת מעטים, לצורך קביעת הזכאות לדמי אבטלה, יש לערוך בחינה מהותית הנוגעת למידת ההשפעה של מי שנטען לגביו כי הוא "בעל שליטה", המתרכזת באותם פרמטרים או תנאים חלופיים שנקבעו בסעיף 32 לפקודת מס הכנסה (שליטה בזכויות ההצבעה, בהון המניות, בזכות לקבל רווחים או בזכות למנות מנהל כפי שנקבע בסעיף הנ"ל).

...

לא מצאנו בעובדה שרק בכתב ההגנה העלה הנתבע את הטענה להיותה של התובעת בעלת שליטה בעקיפין בחברת מעטים, כדי להצדיק את קבלת התביעה שכן כפי שפרטנו לעיל, השתכנענו כי התובעת היתה דומיננטית מאוד בניהול התובעת 2 ובקבלת החלטות בעסקיה של בעלה וכן, כפי שציינו בסעיף "מהלך הדיון" - לתובעת היתה הזדמנות להתמודד עם הטענה הנ"ל שהועלתה בכתב ההגנה וזאת הן במסגרת תצהיריה ותצהירי העדים מטעמה, הן במסגרת חקירתה הנגדית וחקירתם הנגדית של עדיה, הן במסגרת סיכומיה והן במסגרת סיכומי התשובה שהגישה.

בניגוד לאשר נקבע בתיק בל. 15416-07-20 טלי רוזנבלום - המל"ל אליו הפנתה התובעת בסיכומיה, לא מצאנו את גרסתה של התובעת כאן:"עקיבה ורציפה לאורך כל הדרך" כפי שמצא המותב בראשותו של כבוד השופט טל גולן בעניינה של טל רוזנבלום ולא האמנו לתובעת כאן כאילו לא היתה לה מעורבות בקבלת החלטות הקשורות לתובעת 2/לעסקיה של בעלה.

סוף דבר - לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטעם שמצאנו בטענות הנתבע וחרף טענות התובעת הרינו קובעים כי דין התביעה להידחות מאחר והשתכנענו כי התובעת היתה בעלת שליטה בעקיפין בתובעת 2 שהינה בחברת מעטים.