זכאות לדמי אבטלה בתביעה חוזרת מחודשת

פתח דבר מונחת לפנינו תביעת התובע המוסבת כנגד החלטת הנתבע (להלן: המוסד) מיום 7.9.2015, במסגרתה נוכו 5 'ימי אמתנה' מתשלום גמלת דמי האבטלה לה נמצא התובע זכאי בחודש 8/15.

כך במקרה של התובע מדובר בזכאות לדמי אבטלה במצב דברים בו לא נותקו יחסי עובד-מעסיק ולתקופה קצובה וקצרה החוזרת על עצמה מידי שנה.

אמנם נכון הוא שמן הבחינה 'הטכנית' נידרש התובע לחדש את תביעתו לדמי אבטלה בסוף חודש יולי 2015 או בתחילת חודש אוגוסט 2015.

...

אלא שדעתנו היא שפרשנות תכליתית של סעיף 172 לחוק צריכה להוביל למסקנה, כי בנסיבות אלה ומבחינה מהותית מדובר באותה תקופה שבגינה כבר נוכו לתובע 5 ימי אמתנה, ועל כן התכלית של הנעתו לשוב למעגל העבודה כבר הושגה.

סוף דבר – על יסוד כל האמור התביעה מתקבלת והרינו קובעים, כי החלטת פקיד התביעות מיום 7.9.2015 אינה כדין וכי אין לנכות 5 ימי אמתנה מגמלת האבטלה של התובע בחודש אוגוסט 2015.

חפוש העבודה כולל פניה לשירות התעסוקה, הירשמות כדורש עבודה וקבלת עבודה מתאימה ככל שהיא מוצעת לו. ככל ששרות התעסוקה אינו מציע לעובד עבודה מתאימה וקמה לו זכאות לדמי אבטלה יש להפחית את דמי האבטלה גם אם אלה לא נתבעו מאת המוסד לביטוח לאומי מסכום הפצוי בגין נזק ממון.

זאת "להבדיל משקילה מחודשת ואמיתית של הצורך בהכללתו ברשימת המפוטרים" (סעיף 20).

לא מצאנו כל תימוכין לטענת בוגר, כי אי הישתלבותו החוזרת בשוק העבודה נעוצה 'בדרישות השלום' של מקורות או מי מטעמה.

סוף דבר – [א] תביעתו של בוגר כנגד מקורות מתקבלת והרינו מחייבים את מקורות לשלם לבוגר, בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק הדין, פיצוי ממוני בגין פיטורים שלא כדין בסכום השווה ל – 7 משכורות חודשיות בסך 84,602 ₪ (12,086 ₪ * 7) בהפחתת דמי האבטלה ששולמו לבוגר בסך 40,563 ₪, כלומר בסך של 44,039 ₪.

...

[ב] תביעתו של בוגר כנגד גוטמן נדחית.

הוצאות משפט אשר להוצאות המשפט – בתביעת בוגר כנגד מקורות החלטנו שלא לעשות צו להוצאות על אף שפסקנו לזכות בוגר פיצוי בגין אופן פיטוריו.

תביעת בוגר נגד גוטמן והתביעה שכנגד – לאחר ששקלנו את כלל נסיבות העניין הרינו פוסקים לגוטמן הוצאות ושכר טרחה, בשני ההליכים, בסכום כולל של 15,000 ₪.

התשתית העובדתית וטענות הצדדים התשתית העובדתית – לפי הסכמת הצדדים, העובדות המוסכמות הן כדלקמן: התובעת הועסקה על ידי עמותת מרכז קהילתי קריית ביאליק של רשת המתנ"סים של עריית קריית ביאליק במתכונת של 11 חודשי עבודה בשנה (בחודש אוגוסט בכל שנה שהתה בחל"ת); התובעת הגישה לנתבע ביום 5.8.2019 תביעה לדמי אבטלה לפי התאריך הקובע של יום ה-1.8.2019, שבה היא עתרה לתשלום דמי אבטלה לתקופת החל"ת שמיום 1.8.2019 ועד ליום 31.8.2019; התביעה אושרה על ידי הנתבע, והנתבע חישב את דמי האבטלה המגיעים לתובעת על יסוד שכרה הממוצע בששת החודשים שקדמו לתקופת האבטלה (חודשים 2-7/2019) ; הנתבע הודיע לתובעת במכתב מיום 27.8.2019 כי מאקסימום ימי האבטלה לתשלום העומדים לרשותה בשנת הזכאות המתחילה ביום 1.8.2019 ומסתיימת ביום 31.7.2020 הנם 175 ימים; התובעת שבה לעבודתה ביום 1.9.2019, וביום 15.3.2020 היא הוצאה על ידי המעסיק לחופשה נוספת ללא תשלום בשל משבר מגפת הקורונה; התובעת הגישה לנתבע ביום 20.3.2020 תביעה נוספת לתשלום דמי אבטלה; הנתבע הודיע לתובעת במכתב מיום 18.3.2020, כי מאחר שנקבעה לה תקופת אבטלה המתחילה ביום 1.8.2019 ומסתיימת ביום 31.7.2020, היא פטורה במהלך שנה זו מהגשת תביעה חוזרת לדמי אבטלה; ח. התובעת פוטרה ביום 1.6.2020; מכוח חוק הביטוח הלאומי (נגיף הקורונה החדש – הוראת שעה – תיקון מס' 216) (הוראות מיוחדות לעניין ביטוח אבטלה), תש"ף-2020 (להלן: "תיקון 216"), כמו גם חוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), תש"ף-2020, הוארכה שנת האבטלה של התובעת עד ליום 16.8.2020, ולאחר מכן עד ליום 30.6.2021; זכאות התובעת לדמי אבטלה חודשה החל מיום 16.3.2020, ומאז ועד ליום 30.6.2021 השתלמו לה על ידי הנתבע דמי אבטלה לחודשים מלאים, על יסוד שכרה הממוצע בחודשים 2-7/2019; התובעת פנתה לנתבע בחודש 5/2020 וביקשה לחשב מחדש את דמי האבטלה שלהם היא זכאית החל מחודש 3/2020, על יסוד הכנסתה בחודשים 9/2019 עד 2/2020, מאחר שלטענתה הקף עבודתה עלה, וגם שכרה עלה בהתאם; התובעת נענתה על ידי הנתבע במכתב מיום 3.6.2020, שבגינו הוגשה התביעה, כי מאחר שהיא נימצאת בשנת אבטלה קיימת, לא ניתן לערוך חישוב חדש לפי חודשי העבודה שקדמו ליציאתה לחל"ת. המחלוקת הקיימת בין הצדדים עניינה בשאלה משפטית: האם ניתן לחשב מחדש דמי אבטלה במהלך שנת אבטלה, קרי – ליצור תאריך קובע חדש במהלך שנת האבטלה.

...

אשר לטענתה הנוספת של התובעת, כי לייחוס סכומים שהתקבלו לאחר שהמבוטח כבר שהה בדמי אבטלה, לגבי התקופה שלפני הזכאות לתשלום דמי אבטלה, הרי שגם טענה זו דינה להידחות.

ולבסוף, ואשר לטענה אחרת של התובעת, כי לא ייתכן שמבוטח שמצא עבודה בשכר גבוה יותר, יפגע בגובה דמי האבטלה המשולמים לו, בעוד שיתר האזרחים זוכים להטבות שונות עקב משבר הקורונה, הרי שגם כאן, אנו דוחים את הטענה, בשל הנימוקים הבאים: - ראשית, לתובעת שולמו דמי אבטלה במשך 17 חודשים, בעוד שתקופת הזכאות המקורית שלה היא בת 175 יום.

לסיכום לסיכום – לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

המערער חזר ופנה למוסד ולאחר פניות וחוזרות התקבלה לבסוף תשובה לפיה כאשר הוא סיים לחתום אבטלה בסוף חודש 2/2020, התיק שלו ניסגר וכי היה על המערער להגיש תביעה מחודשת.

בתגובתו לערר טען המשיב שהמערער סיים את ימי הזכאות שלו לדמי אבטלה ביום 24.2.20 ומאז חדל להתייצב בטענה שלא מחפש עבודה באמצעות לישכת התעסוקה, וכעבור שנה, לאחר ששמע שניתן לקבל דמי אבטלה על כל שנת הקורונה, פנה ללשכה בבקשה לאשר רישום ממרץ 2020.

...

בסופו של דבר, על המערער לשכנע בקיומה של הצדקה לאישור רישום רטרואקטיבי, ולא מוטל על המשיב להוכיח שלא מתקיימת הצדקה כזו.

סוף דבר הערעור נדחה.

בבקשה צוין כי נגד המערער הוגשו 11 תביעות חוב בסך העולה על 1.4 מיליון ש"ח, וכי למעט פגור חלקי בתשלום אחד, הוא עומד בצו התשלומים.

המערער מצידו היתנגד לבקשה בציינו כי בחודש ינואר 2020 הוא פוטר מעבודתו, כי הוא לא זכאי לדמי אבטלה וכי נוכח עברו הפלילי טרם הצליח למצוא מקום עבודה חדש.

בנסיבות אלה נקבע כי עדיף להחזיר את המושכות לידי הנושים על מנת שיוכלו לחדש את הליכי הגבייה הפרטניים נגד המערער לפי מיטב הבנתם וידיעתם.

בשל טענות אלה ושלל טענות נוספות בלתי רלוואנטיות, ביניהן טענות חוזרות ונישנות המבוססות על כתבה שפורסמה בשלהי שנת 2020 בעתון על אודות שופט בית המשפט המחוזי, טען המערער כי יש לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולהכריז עליו פושט רגל או לקבוע הסדר תשלומים בעיניינו.

...

בית המשפט הורה למנהלת המיוחדת להתייחס לטענות המערער במסגרת הודעת עדכון מטעמה, ובהמשך גם נעתר לבקשה שהגישה להארכת מועד להגשת ההודעה.

הגם שדי באמור לעיל כדי להביא למסקנה כי דין הערעור להידחות, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהמערער עצמו עתר לביטול ההליך בענייננו.

תהיינה הסיבות שעמדו ביסוד בקשתו אשר תהיינה, משעה שבית המשפט נעתר לבקשה, לא יכולה להישמע כל טרוניה מצדו.

התוצאה היא כי הערעור נדחה בלא צורך בתשובה.