זכאות לדמי אבטלה בעבודה מועדפת בהתאם למענק עבודה מיוחדת

הנתבע יודיע, בתוך 30 יום מיום שיקבל את התלושים, האם בנסיבותיו המיוחדות של תיק זה ובהנתן כי מדובר ב"חוסר" של 11 יום בלבד, וכן בהנתן שאר הנתונים שפירט התובע, חייל ששירת את מדינתו, שירות צבאי מלא של שלוש שנים, בכתב תביעתו, ניתן לאשר את תביעתו וליתן לו את מענק העבודה המועדפת, כפי שביה"ד מקוה ומצפה שיודיע.

להלן טענות ב"כ הנתבע: סעיף 174 לחוק, שעניינו "מענק למי שעבד בעבודה מועדפת" קובע את התנאים לזכאות כדלקמן: "... (ב) מי שמתקיימים בו כל אלה זכאי למענק כאמור בסעיף קטן (ג); אילו היתקיים בו האמור בסעיף 163(א) הוא היה זכאי לדמי אבטלה; לענין זה, יראו חייל כזכאי לדמי אבטלה, אף אם לא השלים את תקופת האכשרה כאמור בסעיף 161.(2) הוא עבד ששה חודשים לפחות, מתוך שנתיים מיום שיחרורו משירות סדיר על פי חוק שירות ביטחון למעט שירות צבאי לפי התחייבות לשירות קבע בעבודה מועדפת והוכיח להנחת דעתו של פקיד התביעות כי עבד כאמור בעבודה מועדפת; במניין השנתיים האמורות לא יובאו בחשבון ימים שבהם שירת המבוטח בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות המילואים, התש"ח - 2008". לענין הגדרת "מיהו מובטל" סעיף 163(א) לחוק קובע כי: "(א) רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלישכת התעסוקה מחוסר עבודה לפי תנאים שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה, והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו. ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה כאמור". לענין "מי זכאי לדמי אבטלה" סעיף 160 לחוק קובע כי: "(א) דמי אבטלה ישולמו למבוטח שהוא מובטל, אשר השלים את תקופת האכשרה כמוגדר בסעיף 161 ומלאו לו 20 שנים (בפרק זה זכאי), וטרם הגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו בחלק ב' בלוח א' 1". לענין "תקופת אכשרה", סעיף 161 לחוק קובע כי "(א) לענין סימן זה, תקופת האכשרה לגבי תקופת אבטלה פלונית היא 12 חודשים קלנדריים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה, בעד אחד או יותר מהימים בחודש, בתוך 18 החודשים בתכוף לתאריך הקובע". ביחס "לחייל" קובע סעיף 158 (2) לחוק "הגדרות" כי: "בפרק זה - "מבוטח" - .

...

אם לתובע שהתחיל לעבוד 11 ימים לאחר תום השנה תוכר התקופה כמייצרת זכאות למענק "עבודה מועדפת" לפנים משורת הדין, אזי דבר זה פותח פתח לשאלות ותביעות נוספות כדוגמת: מדוע לא לתת את המענק גם לחייל שהתחיל לעבוד בעבודה מועדפת אחרי 15 ימים או 20 ימים או 30 יום אפילו? הרי אין לדבר סוף.

למעשה, בחינת האמור בפסיקה ובדברי החוק, בהקשר של תכליתו וכן בחינת עניינו של התובע מובילה למסקנה כי בהקשר זה הדרך בה פעל האחרון לא פגעה בתכלית החוק ולכן, קיווה ביה"ד כי הנתבע יוכל לאשר את תביעת התובע, כפי שניתן להתרשם מההחלטה שנתן בסיום הדיון המוקדם, אלא שלמרבה הצער, משהודיע הנתבע כי אינו יכול לעשות כן, הגענו לכלל מסקנה כי החוק לא מאפשר לנו להסתפק רק בעובדה שהדרך בה פעל התובע לא פגעה, לכאורה, בתכלית החוק, שהרי כפי שהדבר עולה מציטוטי סעיפי החוק הרלוונטיים, אשר מצאו ביטוי בטענות ב"כ הנתבע (סעיף 4 דלעיל) וכן ב"מסגרת הנורמטיבית" (סעיף 6 דלעיל), החוק פוטר חייל משוחרר רק בשנתו הראשונה לאחר השחרור מתקופת אכשרה לצורך זכאות לדמי אבטלה.

בחרנו להביא את טענות באת כח הנתבע בצורה מפורטת הואיל ומצאנו שבשלהן וחרף רצוננו לעזור לתובע, לא נוכל לעשות כן וזאת בדיוק מהטעמים שפורטו על בסעיף 4 לפסק דין זה ובשל לשונו החד משמעית של החוק.

סוף דבר - לנוכח האמור לעיל ובלב כבד לא נותר לנו אלא להורות על דחיית התביעה.

הוראות החוק לאחר התיקון משנת 1999 נועדו להיטיב עם החיילים במיוחד בסיטואציה כגון דא, בה התובע המשיך לשרת הישר בשירות קבע לאחר סיום שירות סדיר ואין זה סביר להיתעלם מעובדה זו אשר תוצאתה הנה שלילת תשלום מענק עבודה מועדפת לתובע אשר אין חולק, כי עבד בעבודה מועדפת.

" סעיף 163(א) לחוק "מובטל מיהו" קובע כי: "(א) רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלישכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה לפי תנאים שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה, והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו..ולשכת שירות התעסקה לא הציעה לו עבודה כאמור." סעיף 160 לחוק "מי זכאי לדמי אבטלה" קובע כי: "(א) דמי אבטלה ישולמו למבוטח שהוא מובטל, אשר השלים את תקופת האכשרה כמוגדר בסעיף 161 ומלאו לו 20 שנים (בפרק זה-זכאי), וטרם הגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו בחלק ב' בלוח א'1.

תקונו של החוק בא למנוע כל ספק כי השרות בסדיר אינו כולל את שירות הקבע; שכן לפיו, המשרת שירות קבע – אינו בגדר מבוטח מתוקף אותה הוראת חוק ולכן אינו זכאי לדמי אבטלה; משאין המשרת שירות קבע זכאי לדמי אבטלה – הוא אינו יכול להיות זכאי למענק עבודה מועדפת על פי סעיף 174(ב)(1) לחוק.

...

משהוכח, כי התובע לא היה זכאי לקבלת דמי אבטלה ביום בו החל לעבוד בעבודה מועדפת, 1/11/14, זאת הן מפאת העובדה שלא צבר תקופת אכשרה כמתחייב בחוק וכן, לאור העובדה כי חלפה יותר משנה מיום שחרורו משירות סדיר, אין התובע זכאי לקבל מענק עבודה מועדפת ודין תביעתו להידחות .

סוף דבר התביעה נדחית.

בהתאם להוראות הנ"ל זכאי חייל משוחרר לדמי אבטלה ולמענק לעבודה מועדפת בהתאם, תוך השנה הראשונה מיום השיחרור.

אם הוא עובד בעבודה מועדפת לאחר אותה שנה, הוא חייב "תקופת אכשרה" לזכאות לדמי אבטלה, והוא לא ייחשב "חייל" לענין זה. אולם, סעיף 160 (ו) לחוק הביטוח הלאומי קובע מיהו "מבוטח מיוחד", כך: (ו) מבוטח מיוחד, שלא מיצה את זכותו לדמי אבטלה בתוך 12 חודשים מהתאריך הקובע, רק מחמת עסוקו במשלח ידו כעובד עצמאי, יהיה זכאי לדמי אבטלה לפי הוראות פרק זה, אם חדל לעסוק במשלח ידו ושב והפך מובטל בתוך התקופה המיוחדת; לעניין זה, יראו את המועד שבו השלים המבוטח את כל אלה, כמועד שבו חדל לעסוק במשלח ידו כאמור (להלן – מועד סגירת העסק).

...

בהתאם לאמור, אנו מקבלים את פרשנותו של ב"כ התובע וקובעים כי התובע מקיים את דרישות חוק הביטוח הלאומי לזכאות למענק לחייל משוחרר שעבד בעבודה מועדפת/ נדרשת.

לסיכום אנו מקבלים את תביעת התובע.

השאלות בהן אנו נדרשים להכריע בהליך זה נוגעות לזכאות התובעת למענק בגין עבודה נידרשת/מועדפת בהתאם לסעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה 1995 (להלן – החוק).

(ו)   מבוטח מיוחד, שלא מיצה את זכותו לדמי אבטלה בתוך 12 חודשים מהתאריך הקובע, רק מחמת עסוקו במשלח ידו כעובד עצמאי, יהיה זכאי לדמי אבטלה לפי הוראות פרק זה, אם חדל לעסוק במשלח ידו ושב והפך מובטל בתוך התקופה המיוחדת; לעניין זה, יראו את המועד שבו השלים המבוטח את כל אלה, כמועד שבו חדל לעסוק במשלח ידו כאמור (להלן – מועד סגירת העסק) – (1)   מסר הודעה לרשות המסים בדבר הפסקת עסוקו במשלח ידו כאמור, בהתאם להוראות סעיף 134 לפקודת מס הכנסה ולפי סעיף 61 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975; (2)   נרשם במוסד כמי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, לפי סעיף 345; בסעיף זה, "התקופה המיוחדת" – 12 חודשים שלאחר התאריך הקובע שבמניינם לא תובא בחשבון התקופה הקצרה מבין אלה: (1)   התקופה שבין מועד פתיחת העסק לבין מועד סגירתו; (2)   24 חודשים.

אנו קובעים כי בין התובעת לחברה היתקיימו יחסי עובד מעסיק לצורך זכאותה של התובעת לדמי אבטלה ו/או מענק עבודה מועדפת.

...

מכל האמור לעיל אנו סבורים כי דין התביעה להתקבל.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

אנו קובעים כי בין התובעת לחברה התקיימו יחסי עובד מעסיק לצורך זכאותה של התובעת לדמי אבטלה ו/או מענק עבודה מועדפת.

עוד נקבע בסעיף 174(ב) לחוק כי – (ב) מבוטח שמתקיימים בו כל אלה, זכאי למענק כאמור בסעיף קטן (ג): (1) אילו היתקיים בו האמור בסעיף 163(א), הוא היה זכאי לדמי אבטלה; לענין זה, יראו חייל כזכאי לדמי אבטלה, אף אם לא השלים את תקופת האכשרה כאמור בסעיף 161; (2) הוא עבד ששה חודשים לפחות, מתוך שנתיים מיום שיחרורו משירות סדיר על פי חוק שירות ביטחון, למעט שירות צבאי לפי התחייבות לשירות קבע, בעבודה מועדפת והוכיח להנחת דעתו של פקיד התביעות כי עבד כאמור בעבודה מועדפת; במניין השנתיים האמורות לא יובאו בחשבון ימים שבהם שירת המבוטח בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות המילואים, התשס"ח-2008; למען שלמות התמונה נציין כי בהתאם לסעיף 160(ה) לחוק, דין מתנדבת בשירות לאומי כדין חיילת לעניין הזכאות למענק עבודה מועדפת.

כך, בעיניין דמוזה (עב"ל (ארצי) 26239-09-18 המוסד לביטוח לאומי - בת חן דמוזה, ניתן ביום 18.2.19; להלן: "עניין דמוזה") נידרש בית הדין הארצי לערעור המוסד על פסק דינו של בית הדין האיזורי, במסגרתו התקבלה תביעה למענק עבודה מועדפת של סייעת פדגוגית בבית ספר לחינוך מיוחד.

...

משכך, על פניו היה מקום לקבוע כי בית הספר אינו נמנה עם אחד המוסדות המוזכרים לעיל ומשכך דין התביעה להידחות.

משכך, משנמצא כי בית הספר אינו נמנה עם אחד המוסדות הנזכרים בפרט ז'(2) ללוח ח', ומשחומר הראיות העלה כי התלמידים להם העניקה התובעת טיפול וסיוע התגוררו בביתם ולא באחד המוסדות לעיל – זאת אומרת לא ניתן אף לקבוע כי התובעת עסקה בטיפול במי שהגיע לבית ספר מאחד המוסדות המנויים בסעיף - אין מנוס מלקבוע כי התובעת אינה עומדת בתנאים להכרה בה כזכאית למענק עבודה מועדפת.

סוף דבר תביעתה של התובעת נדחית, כאמור לעיל.