זכאות לגמלת שמירת הריון לאחר אישור תקופה חלקית

טענות הצדדים בעירעור המוסד טוען כי שגה בית הדין האיזורי פסק דינו משבעניינה של המשיבה לא היתקיימו התנאים הקבועים בחוק לזכאות לגימלת שמירת הריון ומשלא הוכח כי בתקופה שבמחלוקת מצבה הרפואי של המשיבה סיכן את המשיבה או את עוברה; קביעת המומחה בנוגע להיתכנות של פריצת דיסק היא קביעה החורגת מתחום מומחיותו של המומחה ובפרט שהאורתופדים המטפלים במשיבה לא העלו איבחנה שכזו ומשאין במסמכים הרפואיים שצורפו לתיק בית הדין כל איבחנה לפריצת דיסק או לאפשרות כזו; המומחה מחזיק בעמדה שגויה לפיה על המוסד לאשר באופן אוטומאטי כל תביעה לשמירת הריון המוגשת בצרוף המלצה מטעם רופא נשים של המבוטחת דבר המנוגד לנפסק על ידי בית הדין הארצי בענין הק[footnoteRef:1] ובענין ברוך[footnoteRef:2]; גם לדעת המומחה מדובר לכל היותר בסכנה פוטנציאלית ובודאי שלא מדובר בסכנה ממשית למשיבה או לעוברה ולא די בסכנה פוטנציאלית כדי לענות על התנאים לגימלה הקבועים החוק.

הכרעה לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובכלל החומר שבתיק מצאנו כי דין העירעור להיתקבל באופן חלקי, טעמינו לכך יפורטו להלן: המסגרת המשפטית סעיף 58 לחוק קובע שתי חלופות לשמירת הריון, וכך נקבע: ""שמירת היריון" – העדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה: (1) מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האשה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב; (2) סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האשה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה.

...

הכרעה לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובכלל החומר שבתיק מצאנו כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי, טעמינו לכך יפורטו להלן: המסגרת המשפטית סעיף 58 לחוק קובע שתי חלופות לשמירת הריון, וכך נקבע: ""שמירת היריון" – היעדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה: (1) מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב; (2) סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה.

בנסיבות אלה ולנוכח הקשיים בחוות הדעת מצאנו כי על יסוד חוות דעת המומחה לא ניתן לקבל את תביעת המשיבה לגמלה לתקופה שבמחלוקת.

מאידך איננו מקבלים את טענת המוסד כי לאור חוות הדעת יש לדחות את התביעה.

סוף דבר – הערעור מתקבל.

זהו פס"ד בתביעת התובעת לגימלת שמירת היריון, לאחר שהנתבע אישר לתובעת גמלת שמירת היריון באופן חלקי.

וכך קבע המומחה בין היתר: "... התובעת טופלה בהתאם, על ידי תרופה שמתקנת את החוסר בהפרשת בלוטת התריס (סינטרואיד). מטרת הטיפול של התובעת היא למנוע את התסמינים הנלווים לתת הפעילות בבלוטת התריס, לצד השגת איזון של רמות ההורמונים. במסמכים הרפואיים שבידי לא מצאתי תיפקוד מופחת אצל התובעת עקב מחלתה. לא מצאתי מיסמך רפואי אשר מתאר קשיים בבצוע פעולות יומיות (עקב מחלתה) כמו חולשה, קושי בניידות או קשיים אחרים. לפיכך לא הייתה הצדקה רפואית לשמירת היריון לפי סעיף 58.1 לחוק הביטוח לאומי בתקופה מתאריך 25.9.20 ועד 31.2.2021 מצבה הרפואי של התובעת הנובע מההיריון לא סיכן את האשה או את עוברה" (ההדגשות במקור – י.ש).

אלא, שמסקנתו המקצועית היינה שאינה זכאית לגימלת שמירת היריון מעבר למה שקבלה, מן הטעם שמצבה הרפואי לא היוה סכנה לתובעת או לעוברה.

...

לכן גם אין מקום - להיעתר לבקשה שחזרה שוב בסיכומים - למנות מומחה נוסף/אחר.

מכל האמור – אין מנוס מדחיית התביעה.

סוף דבר: לאור האמור לעיל - התביעה נדחית.

המבקשת הגישה למשיב תביעה לגימלה לתקופה שמיום 11.2.21 ועד ללידה (שלימים התרחשה בשעה טובה ביום 4.8.21), לפי החלופה השנייה של סעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 ("סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האשה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה").

בתחילה נדחתה התביעה, ולבסוף אושרה, לאחר המלצת רופא המוסד, לתקופה חלקית – לתקופה שמיום 23.6.21 ועד ללידה.

לאחר ישיבת ההוכחות הסכימו הצדדים לתשתית העובדתית ולמינוי מומחה רפואי יועץ לבית הדין אשר יחווה דעתו ביחס לזכאות המבקשת לגימלה לתקופה שמיום 16.2.21 (לגבי התקופה שקדמה, הוסכם כי ממילא קיימת מניעה משפטית) ועד ליום 22.6.21.

גם בבדיקה לא היה ממצא אובייקטיבי כלשהוא לתובעת, שחייב לשלוח אותה לבדיקות מעמיקות; - אשר לבדיקה של התובעת בחודש 7/2021, ולגבי התקופה שבגינה אישר הנתבע לתובעת גמלת שמירת היריון, המומחה ציין כי לא ברור מדוע הרופא שבדק את התובעת בשלב זה אישר גמלת שמירת היריון עוד מחודש 2/2021, וכאשר התובעת נבדקה על ידי מומחה לכירורגיה אורתופדית רק בחודש 3/2021.

...

אולם, הפסיקה בעניין זה היא ברורה וחד-משמעית, והיא רלוונטית גם לאחר שהוצאו הנחיות אלה (ראו למשל: בר"ע (ארצי) 9526-01-21 גבאי – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 14.1.2021), סעיף 10); שנית, מקובלת עלינו טענת הנתבע כי אין מקום להשוות בין עניינה של התובעת לבין הליך אחר.

כך הוא הנכון במקרה שלפנינו; שלישית, מקובלת עלינו טענת הנתבע כי אין מקום להשוות בין עניינה של התובעת לבין ההליך היחיד שאליו הפנתה התובעת (ללא ציון מספר ההליך, וללא צירוף החלטת בית הדין).

ומה גם, שבמקרה שנידון שם היתה מחלוקת בין המומחים הרפואיים, וכאן אין מחלוקת שכזאת, היות שגם הרופא מטעם הנתבע סבר כי התובעת אינה זכאית לגמלה, ולמרות שלא נמצא אצלה ממצא נוירולוגי (ראו עמדותיו השונות של ד"ר יריב מטעם הנתבע, וכפי שהוגשו לתיק בית הדין על ידי הנתבע); רביעית, אנו סבורים כי הטענה כי המומחה דוגל באסכולה מחמירה, לא הוכחה כלל על ידי התובעת, ומדובר בטענה שהועלתה בעלמא וללא כל סימוכין.

לאחר שעיינתי בכלל חומר התיק ובבקשת רשות הערעור נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות גם מבלי להדרש לתשובת המוסד.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

במהלך ברור ההליך בבית הדין ולאחר בחינת תיקיה הרפואיים אישר המוסד לביטוח לאומי את תשלום הגימלה באופן חלקי.

כאמור בראשית הדברים במהלך ברור ההליך בבית הדין ולאחר הוועצות רפואית נוספת אישר המוסד את התביעה לתקופה שמיום 12.11.2021 (שבוע 26 להריון) עד ללידה בגין תלונה על צירים (ראו: הודעת המוסד מיום 18.12.2022).

עמדות הצדדים לטענת התובעת יש לקבל את התביעה ולקבוע שהתקיימו בה תנאי הזכאות לגימלה לשמירת הריון גם בתקופה שבמחלוקת.

...

עמדות הצדדים לטענת התובעת יש לקבל את התביעה ולקבוע שהתקיימו בה תנאי הזכאות לגמלה לשמירת הריון גם בתקופה שבמחלוקת.

מנגד המוסד טוען שיש לאמץ את האמור בחוות דעת המומחית, שקבעה שלא נשקפה סכנה לתובעת או לעוברה, ולכן יש לדחות את התביעה.

על כן אין מנוס מדחיית התביעה.

סוף דבר – לנוכח כל האמור התביעה לגמלה לשמירת הריון בתקופה שמיום 27.9.2021 עד ליום 11.11.2021 נדחית.

על פי פסיקת בית הדין הארצי ככלל, ככל שמונה מומחה/ית רפואית בהליך, והתביעה נדחית בשל חוות דעתה, כבענייננו, אין מקום לחייב את המבוטחת בהוצאות (ראו: עב"ל (ארצי) 45497-03-20 הרצנו – המוסד לביטוח לאומי (1.7.2021)).

לאחר הגשת התביעה לבית הדין, הודיע הנתבע כי אישר תקופת זכאות נוספת לגימלת שמירת היריון מיום 15/2/22 ועד ליום 9/6/22, הוא יום הלידה.

בשים לב לכך כי התביעה התקבלה באופן חלקי בלבד, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ תוך 30 ימים מהיום.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ובחנו את הראיות, מצאנו כי יש לאמץ את חוות דעתה של המומחית, ולהלן נימוקינו: בעב"ל (ארצי) 36253-10-11 המוסד לביטוח לאומי - קסטיאל (12.12.2012) עמד בית הדין הארצי על-כך "...שכאשר מבוטחת טוענת לזכאותה לגמלת שמירת הריון, עליה להוכיח שני רכיבים באשר למצבה הבריאותי: ראשית, שמדובר במצב רפואי הנובע מההיריון, ושנית, שאותו מצב רפואי מסכן אותה או את עוברה. טענה זו הינה מטבע הדברים טענה שברפואה, ולכן מוטל על המבוטחת להמציא אישור רפואי בכתב למוסד לביטוח לאומי, על מנת לבסס טענה זו." במסגרת חוות דעתה, סקרה המומחית את ההיסטוריה הרפואית של התובעת בהסתמך על התיעוד שהונח בפניה.

טענתה של התובעת כי סבלה מדימומים גם בתקופה שלא אושרה על ידי המומחית – לא נתמכה במסמכים רפואיים והתובעת גם בחרה שלא להציג למומחית שאלות הבהרה בעניין זה. סיכום על יסוד האמור לעיל, ניתן תוקף למסקנותיה של המומחית, והתביעה מתקבלת ביחס לתקופה עד 31/12/21.

בשים לב לכך כי התביעה התקבלה באופן חלקי בלבד, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ תוך 30 ימים מהיום.