זכאות לגמלת שמירת הריון בשל הקאות מרובות

האם נכון כי ברשומה הרפואי אין עדות להקאות מרובות, היפוגליקמיות, קתואצידוזיס ויתר לחץ דם? "מצבים חומרה קצוניים- סוכר נמוך מאוד או גבוה מאוד נימנעו במקרה הנדון ע"י טפול מתאים וסביבה מתאימה כפי שצוין בחוות דעתי. תופעות אלה יכלו להיות "אסון" לעובר ולפגוע ביולדת".

לפי הנחיות של ביטוח לאומי יולדת החולה בסוכרת סוג-1, זכאית לגימלה לשמירת היריון רק לאחר שעמדה באישפוז במצבים רפואיים של סיכון חיים.

בהקשר זה המומחה ציין כי מצבה הרפואי של התובעת עקב הריונה ב"שנת 2018 מוגדר כהיריון בסיכון גבוה, לאור העובדות הבאות: גב אברהים חולה בסוכרת נעורים- 1 type, הזקוקה לאיזון ע"י אינסולין.

...

ועל כן, לא מצאנו כל מקום למינוי מומחה רפואי אחר ואף לא מומחה נוסף.

אשר על כן, ולאור האמור בחוות דעת המומחה והשלמותיה אותן החלטנו לאמץ, התביעה מתקבלת במובן זה שאנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובעת גמלת שמירת הריון גם בגין התקופה שבמחלוקת – מיום 1/4/2018 עד ל- 14/7/2018.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 3,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד וזאת תוך 30 יום.

עם זאת, משחודד הדבר בפני המומחה הרפואי השיב כך: "כפי שמציין הרופא המטפל, היא נהגה בדרכים מפותלות. סבלה מהקאות משום שהייתה בהיריון תופעה שלא הייתה קיימת טרם ההיריון. תופעה זו סיכנה אותה". כפי שציינתי בהחלטה מיום 31.1.21: "המומחה נישאל האם העובדה שהתובעת נידרשת לנסוע לעבודתה בדרך מפותלת תוך כדי שהיא סובלת מהקאות קשות עשויות לסכן אותה או את עוברה. המומחה השיב לשאלה זו בחיוב. טענת הנתבע כי נשים רבות סובלות מהקאות בהיריון אינה גורעת מהעובדה ששילוב ההקאות עם תנאי הדרך העמידו את התובעת בסיכון לאובדן השליטה ברכב ואין מדובר באי נוחות אלא בסיכון של ממש". משנקבע בפסק דין חלוט כי בחינת תנאי העבודה לבחינת זכאות לגימלת שמירת היריון כוללת את תנאי הדרך ומשזו דרך בעלת פיתולים רבים חלקה אף ללא שוליים שבהם ניתן לעצור, כאשר הריונה של התובעת יצר מצב שבו היא סבלה מהקאות אשר תוארו על ידי התובעת כהקאות קשות (וכאשר לדבריה הקיאה לכל הדרך ואף נוצר מצב שבו הקיאה וסטתה מהדרך וכמעט היתנגשה ברכב אחר), הרי שהקאות תוך כדי נהיגה בדרך מפותלת ובהפרשי גבהים שגרמו ללחצים, עשויה להביא לאובדן שליטה ברכב ולסכנת חיים של ממש.

...

בנסיבות אלה, הבקשה נדחית".

אשר להחלטה מיום 31.1.21 - טוען הנתבע, כי לא ברור כיצד הגיע בית הדין למסקנה שמדובר בהקאות קשות ולמסקנה כי יכול ואלה יגרמו לתובעת לאובדן שליטה ברכב.

משכך, הנני קובעת כי התובעת עמדה בתנאי סעיף 58(2) לחוק והרימה את הנטל להוכיח כי לאור מצבה הרפואי עקב ההיריון, תנאי העבודה העמידו אותה בסכנה לה ולעוברה.

לאור כל האמור, משלא מצאתי כל עילה לסטות מהאמור בחוות הדעת, מתקבלת חוות דעתו של ד"ר שוויצר ודין התביעה להתקבל.

זכאות התובעת לשמירת הריון בשל היפראמזיס גרוידרום על פי אישור רפואי לשמירת הריון של ד"ר גרוס הוכרה בלידה קודמת של התובעת כמפורט בהחלטת הנתבע מיום 26.6.2018.

בעב"ל 36253-10-11 המוסד לביטוח לאומי –לימור קסטיאל (מיום 12.12.2012) עמד בית הדין הארצי על-כך "...שכאשר מבוטחת טוענת לזכאותה לגימלת שמירת הריון, עליה להוכיח שני רכיבים באשר למצבה הבריאותי: ראשית, שמדובר במצב רפואי הנובע מההיריון, ושנית, שאותו מצב רפואי מסכן אותה או את עוברה. טענה זו הנה מטבע הדברים טענה שברפואה, ולכן מוטל על המבוטחת להמציא אישור רפואי בכתב למוסד לביטוח לאומי, על מנת לבסס טענה זו." ובמעבר למקרה שלפנינו, ניתן את דעתנו לסעיף 58 (1) לחוק, הרלבנטי לענייננו.

מנגד טענה התובעת בסיכומיה כי "עולה בבירור מהמסמכים הרפואיים כי בסמוך לסוף חודש ינואר 2020 התובעת נתקפה בהקאות רבות ובחילות שאובחנו כמחלת האפרזיס גרוידרום ממנה סבלה גם בהריון הקודם. מה שחייב אז שמירת הריון והם מהוים עדות לכך שהמצב הרפואי שבגינו המליץ הרופא על שמירת הריון, אכן היתקיים אצל התובעת כבר ב-26.1.20." (ראו סעיף 24 לסיכומים מטעם התובעת).

...

כמו כן, אנו סבורים גם, כי האישור הרפואי כאמור אינו חורג מהפרקטיקה הרפואית הסבירה ו/או המקובלת (ראו החלטת סגן הנשיאה אילן איטח בעב"ל (ארצי) 41905-08-21 דינה יהודית זרניגיאן - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (15.12.21)).

אנו קובעים כי התובעת הוכיחה תביעתה – מילוי אחר דרישות הוראות סעיף 58(1) ולפיכך, אנו פוסקים כי התובעת זכאית לגימלת שמירת הריון החל מיום 26.1.2020 ועד ליום הלידה, קרי עד ליום 10.9.2020.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

בדיון המוקדם מיום 3/5/22 הוסכם כי עניינה של התובעת יועבר למומחה רפואי על מנת שיחווה דעת בשאלה האם זכאית התובעת לגימלה לשמירת הריון בהתאם לסעיף 58(1), מעבר לתקופה שהנתבע אישר לה. בית הדין מינה את פרופ' אייל שיינר , מומחה למיילדות, גינקולוגיה ופריון, אשר חיווה דעתו כי לא הייתה הצדקה בדבר שמירת היריון מעבר לתקופה שאושרה לה. עיקר טענות ב"כ התובעת: התובעת סבלה במהלך ההיריון מחולשה קיצונית עם פניות למיון, כאבי ראש, התייבשויות, חוסר שיווי משקל ובהתאם למצב קצוני זה הורה לה רופא הנשים לשהות בשמירת היריון עד הלידה.

עיקר היתנגדות ב"כ הנתבע: המומחה, פרופ' שיינר הסביר בחוות דעתו כי הסיבה בגינה ביקשה הנתבעת לשהות בשמירת היריון הייתה בשל הקאות מרובות וכי הקאות אלו השתפרו עוד קודם לתקופה שבמחלוקת עת התובעת אוזנה באמצעות תרופות מתאימות.

...

מפסיקות אלו ואחרות עולה מסקנה ברורה, על פיה האישור הרפואי שניתן על ידי הרופא המטפל של המבוטחת בתביעה למגלת שמירת היריון הוא בעל מעמד כבד ויוצר חזקה לפיה בעניין שלפנינו, ולאור התסמינים הקשים אותם חוותה התובעת קיימת חזקה על פיה מדובר במצב רפואי המצדיק שמירת הריון.

לאור כל זאת – ולאור חוות דעת המומחה, אין מנוס מדחיית התביעה.

סוף דבר: התביעה נדחית.

האם התובעת זכאית לתשלום גמלת שמירת הריון במועדים שבין 12.4.2021 לבין 15.7.2021 בשל הקאות מרובות אשר הביאו אותה לחוסר תיפקוד מוחלט כטענתה? זוהי השאלה הדרושה הכרעה בהליך זה. ביום 23.3.2022 הגישה התובעת תביעתה כנגד החלטת פקיד התביעות לדחות את תביעתה לגימלת שמירת הריון במועדים המפורטים לעיל.

...

יחד עם זאת לא מצאנו כי יש בכך להכריע את הכף שכן המומחה לא הסתמך על כך אלא פירט והסביר בחוות דעתו כי בשל "חוסר טיפול מספיק, חוסר בדיקות אובייקטיביות וחוסר תיעוד רפואי רציני, אינני יכול לקבל את הטענה כי לתובעת הגיעה שמירת הריון בין התאריכים 12/04/2021 ועד 15/07/2021." וכפי שציינו חוות הדעת הפנתה לטיפול שניתן לתובעת לעומת מה הטיפול הנדרש בזמן אמת כדי שניתן יהיה לקבל נתונים אובייקטיביים על מצבה הרפואי, וכן לכך שקיימים מסמכים מטעם רופאת הנשים שהם לאחר התקופה שהתבקשה בה שמירת הריון על כל המשתמע ממשקלם של מסמכים רפואיים הניתנים בדיעבד בנסיבות מעין אלה.

מצאנו כי חוות דעת המומחה ברורה ומובנת ולא קיימת עילה שלא לאמצה.

סוף דבר- התביעה נדחית.