הנתבע הוסיף וטען, כי מבלי לפגוע בטענת הדחייה על הסף מחמת היתיישנות, דין התביעה אף להדחות לגופה, שכן בשנת 2010 הכנסותיו משווי זכויות הבניה ל-5 דירות ילדיו בגוש 10277 חלקה 10, בנוסף לקיצבת הזיקנה, עולות על גובה הקצבה המקסימלית, לפיכך בהתאם להוראות סעיפים 5 ו-9 לחוק הבטחת הכנסה נדחתה תביעתו בשנת 2010.
לאחרונה נפסק בעב"ל 41882-03-14 הרצל צרור – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 18/5/15), כי קיימת חזקה, לפיה, מכתב אשר נשלח לכתובת הנכונה, מגיע לנמען תוך זמן סביר ואולם מדובר בחזקה הנתנת לסתירה, ודי בכמות ראיות קטנה יחסית על מנת לסתור אותה, קרי על הטוען לאי קבלת דבר הדואר להוכיח שהמכתב לא הגיע אליו.
...
לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות, או לחילופין, על סמך ראיות אשר הונחו בפניו בזמן אמת בשנת 2010, לפיהן התובע לא העביר במשרדי שלטונות המס את הדירות לילדיו ו/או לא דיווח על העברת הנכסים הרשומים על שמו במס רכוש.
במצב דברים זה, לא מצאנו כל הצדקה להאריך את תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק להגשת תובענה לבית הדין על החלטת הנתבע, ולכן אנו קובעים כי לא נפל פגם בשיקול דעת הנתבע, אשר בחר לעמוד על טענת ההתיישנות בתיק, בהיעדר כל טעמים, ולבטח לא "טעמים מיוחדים" המצדיקים הארכת מועד.
נוכח כל האמור לעיל במצטבר, אנו מקבלים את טענת ההתיישנות שהעלה הנתבע, ולכן מתייתר הצורך לדון בטענות התביעה לגופה.
לאור האמור - דין התביעה להידחות.
