זכאות לגמלת הבטחת הכנסה - סיווג כספי משפחה כהכנסה

התביעה שבפנינו עוסקת בשאלה, האם כספים שקבלה התובעת מקרובי משפחתה, מהוים "הכנסה" כמשמעותה בחוק הבטחת הכנסה, באופן המצדיק שלילת זכאותה לגימלת הבטחת הכנסה? התובעת, כבת 59, הוכרה על ידי הנתבע כזכאית לגימלת הבטחת הכנסה וזו שולמה לה החל בחודש ינואר 2011 (ראה נ/6 והנספחים לו).

לאור האמור, השאלה העומדת בפנינו להכרעה הנה האם הסכומים שקבלה התובעת מבני משפחתה, העולים על 13% מהשכר הממוצע במשק, הנם בגדר הכנסה או שמא יש לראותם כעזרה משפחתית שאינה בגדר הכנסה? בהכרעתנו עלינו להתייחס לשאלה האם המטרה לשמה ניתנו הכספים יש בה כדי להשפיע על סיווג הכספים כהכנסה אם לאו, והאם הוכח כי אכן אלו שמשו לתשלום טפולי השיניים להם טוענת התובעת? כן עלינו להתייחס לחוזר 10/13 של הנתבע לענין עזרה משפחתית.

...

כמובן שאין בקביעתנו זו, כדי לשלול את האפשרות כי בנסיבות חריגות ומתאימות לכך, תהא הצדקה שלא ליחס את כל הסכומים הניתנים כעזרה משפחתית כהכנסה (גם מעבר ל-13% מהשכר הממוצע במשק), אך לא מצאנו כי המקרה שבפנינו מהווה נסיבות חריגות כאמור, ואלו אף לא הוכחו.

לאור האמור לעיל, אנו מורים על דחיית תביעתה של התובעת.

למרות התוצאה עליה הגענו, החלטנו לא לחייב את התובעת בהוצאות.

המערער ממקד את עירעורו בטענה לפיה "נסיבות המקרה שבפנינו חמורות יותר מבחינה סוציאלית מנסיבות המקרה של סימה קרול ואהוד יאיר". כך, אילו היו להוריו האמצעים המתאימים היו מממנים את תשלומי המשכנתא, כאשר תרומתם היתה מסווגת כ"תמיכה משפחתית", והוא היה מתגורר בדירת המערער שלא היתה מניבה לו הכנסה ומשכך היה זכאי לגימלת הבטחת הכנסה.

בהיעדר כל יכולת לתמוך בו כספית התמיכה המשפחתית שהוא מקבל היא חדר בבית הוריו, המאפשרת לו להמנע ממכירת דירת המערער אותה רכש על מנת להבטיח לו מדור לעת לבוא, ועל כן אין לראות בשכר הדירה "הכנסה" אלא כתמיכה משפחתית.

...

אכן, "בקביעת גבולות נוקשים יש מן השרירותיות, באופן שעלולה להישלל גמלה מאדם הזקוק לכך בשל קו גבול טכני שהוא נותר מעברו השני, גם אם בחינה פרטנית של עניינו היתה מובילה למסקנה שיש לזכותו בסיוע" (הלכת אהוד יאיר.

הנה כי כן, המערער העלה לפתחנו טענות הראויות להישמע בדיון חברתי – ציבורי, אך אין מנוס מדחיית ערעורו.

סוף דבר – הערעור נדחה.

הזכאות לגימלת הבטחת הכנסה מחושבת על פי גובה ההכנסה והמצב המשפחתי, ועל כן אין לקבל את טענת המערערים כי מי שמקבל רנטה בהכרח לא יהיה זכאי לפי החוק, באופן שהופך את הגדרת "ניצול שואה נזקק" שבסעיף 1 לחוק ההטבות לאות מתה.

פסק דינו של בית הדין האיזורי מוביל לתוצאה אבסורדית ולפיה בעוד מצבם הכלכלי של המערערים מתאים לסיווג של "ניצול שואה נזקק" שבחוק ההטבות, אין הם יכולים להנות מהטבות המוענקות במסגרת אותו חוק.

במסגרת הסכם זה ובתמורה להתחייבויות הכספיות שנטלה עליה ממשלת גרמניה, הסכימה ממשלת ישראל שאזרחים ישראלים אשר יגיעו לשטחה עד ליום 31.10.1953 לא יוכלו לתבוע את גרמניה על ניזקי בריאות שנגרמו להם.

...

משכך ומשהוראות החוק והתקנות ברורות, לא הוכחה אפליה פסולה ואין לפנינו השגה על חוקתיותם, אין מנוס מדחיית הערעורים חרף ההבנה לליבם של המערערים.

סוף דבר – לצערנו, חרף הרצון הטוב, אין בידינו, בגדרי המסגרת החוקית הקיימת, לקבל את הערעורים.

שני הערעורים נדחים.

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה: הערעורים שלפנינו מעלים לדיון שאלה משפטית משותפת, והיא השלכותיה של תמיכה כספית, משפחתית וקהילתית, על עצם והקף הזכאות לגימלה מכוח חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980 (להלן: חוק הבטחת הכנסה או החוק).

בית הדין הבהיר כי החוק אינו מתייחס באופן מפורש לתמיכות משפחתיות, ובהתאם שאלת סווגן כ״הכנסה״ מצריכה פרשנות בהתאם לתכלית החקיקה ובכפוף לעקרונותיו החוקתיים של חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו.

...

אשר לאפשרות הראשונה - מקובלת עלי קביעת חברתי כי לא ניתן לראות בתמיכה ככזו הבאה בגדרו של סעיף 2 לפקודה.

משהתמיכה אינה נכללת באיזו משתי האפשרויות הללו ונוכח מורכבות השאלה של ההתחשבות בתמיכה כאמור כגדרה של ״הכנסה״ מקובלת עלי עמדת חברתי כי אין זה נכון שמה שלא הוכנס על ידי המחוקק הראשי או מחוקק המשנה במפורש יוכנס על ידי הרשות השופטת באמצעות פרשנות תכליתית.

סוף דבר על דעת רוב חברי המותב, ובניגוד לדעתו החולקת של הנשיא (בדימוס) יגאל פליטמן, הערעורים בעב״ל 15-10-21688 ובעב״ל 15-10-64075 מתקבלים; הערעורים בעב״ל 13-10-39298, עב״ל 14-08-17457 ועב״ל 15-11-61850 נדחים; והכול כמפורט בחוות דעתה של השופטת סיגל דוידוב-מוטולה.

בהמשך לדיון שלעיל, דעתי היא כי הפתרון הראוי למצב זה שבו התובעת מקבלת, נוסף לגימלת מזונות עבור שלושת ילדיה הגדולים, סכום כסף נוסף מאבי בנה הצעיר, שלא מכוח חיוב בדין או בהסכם, הוא אותו פתרון שהפסיקה מצאה ליישם ביחס לזכאי לגימלת הבטחת הכנסה שמקבל תמיכה כספית ממשפחתו או מהקהילה – "פסיקת בית הדין הארצי בנושא זה עברה שינויים במהלך השנים... אך על אף השוני בין הפסיקות קיימת ביניהן נקודת דמיון הנוגעת לשאיפה להכריע בשאלת סיווגה של התמיכה המשפחתית דרך 'ממד המספיקות' (הנועד להגשים את תכלית החוק, להבטיח מינימום של קיום בכבוד). בהתאם, הנחת המוצא בעיניין בנישו הייתה כי סכום הגימלה בצרוף התמיכה המשפחתית אינו עולה כדי דמי הקיום הנדרשים לסיפוק הצרכים הבסיסיים, בעוד שבמקרים אחרים הייתה ההתרשמות הפוכה ובהתאם גם התוצאה" (ר' עניין קרול).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחנתי את חומר הראיות, הגעתי לכלל מסקנה שדין התביעה להתקבל בחלקה.

ראשית, אינני סבורה שסעיף 9(3) חל כלפי מזונות המשתלמים ממי שאינו חייב במזונות (מכוח פסק דין או חוק המזונות); שנית, טענת התובעת שהיא קיבלה מאבי בנה הצעיר סיוע בעין ולא בכסף מקובלת עליי, ואינני סבורה שסעיף 9(3) חל על סיוע בעין.

אך כדי שלא להותיר את המחלוקת העובדתית שנפלה בין הצדדים בספק, אציין כי מקובלת עליי גרסת התובעת שהיא אכן לא התכוונה שהיא מקבלת סכומי כסף מבן זוגה האחר.

סוף דבר טענת התובעת שהמוסד ניכה מדמי המזונות שלה 1,000 ₪ שלא כדין מתקבלת.