זכאות לגמלת הבטחת הכנסה מסיוע כספי של קרובים

הבקשה נתמכה במכתבים ומסמכים של המשיב, המנוחה ואנשים נוספים (קרובי מישפחה ושכנים) שבהם הוצהר כי המשיב מנהל חיים משותפים עם המנוחה.

בית הדין הוסיף וקבע כי "שתוף כלכלי, מעצם הגדרתו, אמור להיות דו צדדי – שני הצדדים אמורים לתרום למשק הבית המשותף, בין ישירות ובין באמצעות השקעת זמן ומאמצים בעבודות הבית". בעיניינו של המשיב הוכח כי הוא סייע למנוחה במישורים רבים, לרבות במישור הכספי, אולם לא הוכח כל סיוע כספי או אחר שניתן למשיב.

בית הדין הדגיש גם כי תכליתה של גמלת הבטחת הכנסה היא להבטיח הכנסה בסיסית לאלה שאינם יכולים לקיים את עצמם, והמדובר בהבטחת "רשת מגן אחרונה, אמצעי מחייה מינימאליים למי שאין לו הכנסה". על יסוד כל האמור, מסקנתו של בית הדין האיזורי הייתה כי לא הוכח שתוף כלכלי בין המשיב לבין המנוחה, ולפיכך אין לראותם כידועים בציבור לצורך גמלת הבטחת הכנסה בתקופה מושא ההליך, והמשיב זכאי לגימלת הבטחת הכנסה מחודש נובמבר 2007.

...

לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל חומר התיק הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

סוף דבר – לאור האמור לעיל הערעור מתקבל ואנו קובעים כי בתקופה הרלוונטית להליך המשיב והמנוחה היו בגדר "ידועים בציבור" לעניין הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה.

בפסיקה נדונו מקרים דומים, בהם מבקש הבטחת הכנסה קיבל באופן עיקבי סכומי כסף גבוהים מבני מישפחה או עזרה כספית מאנשים קרובים, תוך שנפסק כי יש לראות בסכומים אלה כ'הכנסה', אלא אם ישנה הוכחה מספקת כי המדובר בהלוואות.

כך עלה מעדותו של בועז לפנינו (עמ' 8, ש' 16-22, 28, ההדגשות הוספו, מ.נ.ד.): "לתובע היו חיובים ולכן ביקש שאפקיד לו כסף לכסוי החיוב. הוא היה בא ואומר לי שהוא צריך עזרה ואני הייתי מכניס לו כסף מזומן מהעסק שלי ואחרי כמה זמן הוא היה מחזיר לי את הכסף מהכסף של אישתו ומהבן או מהבת שלו, הוא אסף את הכסף ואני באתי לקחת את הכסף כי הייתי חייב להפקיד את הכסף למפעל הפיס.

סיכומו של דבר על יסוד כל המפורט לעיל, אנו קובעים כי נסיבות העניין שלפנינו מלמדות על "סיוע החורג מגדר סיוע חד פעמי, לא קבוע ולא מחייב, ומגיע לכדי סיוע כספי קבוע לאורך זמן" (עניין עזר אורלי, סע' 14), המצדיק לראות בהפקדות הקבועות והסדירות בחשבונותיו של התובע בתקופה הרלוואנטית לתביעה, מחודש 08/2012 עד 06/2013, בסכומים הגבוהים והמשמעותיים העולים כדי הסך 92,650 ₪, כ'הכנסה', כהגדרתה בחוק, השוללת את זכאות התובע לגימלת הבטחת הכנסה, בהיותה עולה על סכום הגימלה החודשית שנכון לחודש 08/2012 עמדה על סך 1,674 ₪ בלבד.

...

בהקשר זה נוסיף, כי אף לא מצאנו בנספחים החדשים שצורפו לראשונה לסיכומי התובע, ולא הוצגו בשלב ההוכחות, כדי לשנות ממסקנתנו, שכן טענת התובע כי אישורי ההפקדה החלקיים בחשבונותיו של בועז בסמוך לאחר שהאחרון הפקיד אותם הסכומים/סכומים דומים בחשבונות התובע מוכיחים את החזר ההלוואה, אינה מעלה או מורידה מקביעתנו, זאת לאחר שקבענו כי מכל מקום בועז קיבל חזרה את ספי ההפקדות מבני משפחתו של התובע, מבלי שהאחרון נדרש להשיב כספים אלה למשפחתו.

סוף דבר לא נסיים מבלי לציין שהתרשמנו כי התובע אכן נקלע שלא מרצונו למצב בו מטה לחמו נגדע ועשה כל שביכולתו בכדי לחזור ולהתפרנס ממעשה ידיו, כפי שאף הצליח לעשות בסופו של דבר.

יחד עם זאת, לאחר שבמקרה הנדון נוכחנו שבתקופה הנדונה קיבל התובע באופן קבוע סיוע כספי מסביבתו הקרובה, לא נותר בידינו אלא לדחות את התביעה וכך אנו מחליטים.

השאלה העומדת לפתחו של בית דין זה בהליך הנוכחי, הנה שאלת זכאותו של התובע לגימלת הבטחת הכנסה, חרף היותו נסמך על סיוע כספי של אמו וקרוביו.

שם נדונה שאלת זכאותה לגימלת הבטחת הכנסה של רווקה מובטלת בת 45 שהתגוררה בגפה, וקיבלה סיוע קבוע מבני משפחתה, ובעיקר מאחותה, בסכום חודשי שהסתכם בקרוב ל- 5,000 ש"ח. בית הדין הארצי פסק בעיניין אורן, כי תכלית חוק הבטחת הכנסה הוא הבטחת משאבים הדרושים לסיפוק צרכים חיוניים למי שאינו יכול לקיים את עצמו.

...

אף שהדעה העקרונית לפיה, בנסיבות מסוימות, תמיכה משפחתית, אף אם היא קבועה, לא תשלול בהכרח זכאות לגמלת הבטחת הכנסה, מקובלת עלינו, הרי שאין לקבוע כלל זה כתופס בכל מקרה.

כך לטעמנו, על כל פנים.

סוף דבר: התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

ובעניינינו, המבקשת צרפה אישור זכאות על גמלת הבטחת הכנסה.

הא ותו לא. המבקשת לא צרפה אסמכתות כלשהן העשויות לשפוך אור על מצבה הכלכלי; מסמכים המצביעים על הכנסות אחרות, ככל שישנן; פירוט נכסיה; דפי חשבון בנק וחשבונות שוטפים; ופירוט באשר ליכולתם (או אי יכולתם) של קרובי משפחתה לסייע לה בגיוס כספי הערבון והאגרה.

...

במקרה שבפנינו, ביהמ"ש שמע את הצדדים, בחן את עמדותיהם, התרשם מחומר הראיות, ובסיכומו של הליך מצא, כי יש לדחות את התביעה, ולא מצאתי כי יש להתערב בקביעותיו אלה.

סיכומו של דבר, לא זו בלבד שאין מקום להיעתר לבקשת המבקשת לפטור אותה מתשלום אגרה ומחובת הפקדת העירבון, אלא שיש גם לדחות את הבר"ע לגופה.

בית הדין הבהיר כי "ההלכה המחייבת היום על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה הנה כי סיוע כספי קבוע על ידי בן מישפחה הנו בגדר הכנסה לצורך החוק", אך במקרה זה הנסיבות שונות שכן התמיכה נועדה להחזר הלוואת המשכנתא על מנת להבטיח למשיבה קורת גג. משכך, "מדובר בכסף המיועד לממש את זכותה למגורים", וכשם שדירת מגורים אינה נחשבת כ"נכס" לצורך החוק – כך גם תמיכה משפחתית לצורך תשלום משכנתא אינה אמורה לשלול את זכאות המשיבה לגימלה המבטיחה קיום מינימלי.

לגישתו, לא ייתכן שהכנסות מסיוע של קרוב מישפחה ״יקבלו יחס מועדף לעומת הכנסות מעמל״, והדבר מנוגד ״לאחת מתכליותיו המרכזיות של חוק הבטחת הכנסה, המבקש לעודד הישתכרות מעמל על פני בטלה״.

לאור האמור, גדרה של המחלוקת בינינו מצומצם בנסיבות המקרים שבפני נו לשאלה יחידה - האם תמיכה כספית, והדגש הוא על כספית, קבועה ובעלת שיעור ידוע, שמקבל מבקש הבטחת הכנסה וביטוייה באלפי שקלים לחודש; האם תמיכה כספית שכזאת - ראויה להלקח בחשבון בבחינת זכאותו לקבלת גימלה כספית חודשית מינימאלית על פי החוק, כאמצעי לקיום מינימאלי בכבוד.

...

אשר לאפשרות הראשונה - מקובלת עלי קביעת חברתי כי לא ניתן לראות בתמיכה ככזו הבאה בגדרו של סעיף 2 לפקודה.

משהתמיכה אינה נכללת באיזו משתי האפשרויות הללו ונוכח מורכבות השאלה של ההתחשבות בתמיכה כאמור כגדרה של ״הכנסה״ מקובלת עלי עמדת חברתי כי אין זה נכון שמה שלא הוכנס על ידי המחוקק הראשי או מחוקק המשנה במפורש יוכנס על ידי הרשות השופטת באמצעות פרשנות תכליתית.

סוף דבר על דעת רוב חברי המותב, ובניגוד לדעתו החולקת של הנשיא (בדימוס) יגאל פליטמן, הערעורים בעב״ל 15-10-21688 ובעב״ל 15-10-64075 מתקבלים; הערעורים בעב״ל 13-10-39298, עב״ל 14-08-17457 ועב״ל 15-11-61850 נדחים; והכול כמפורט בחוות דעתה של השופטת סיגל דוידוב-מוטולה.