זכאות לגמלת הבטחת הכנסה בעת בעלות על שני כלי רכב

בעקבות הפסיקה בבג"צ חסן תוקן סעיף 9א לחוק הבטחת הכנסה ונקבע בו (בסעיף 9א(ב)) כי – תובע שהוא בעל שני כלי רכב או יותר או שהוא בעל רכב ששוויו עולה על סכום שקבע השר, לא יהיה זכאי לגימלה לפי חוק זה; הסכום האמור יעודכן באופן ובמועד שיקבע השר.

...

כאמור, מקובלת עלינו עמדת המוסד כי על פי ההסדר שנקבע בתקנות הבטחת הכנסה קביעת שוויו של הרכב תיעשה על יסוד משתנים ברורים ומוגדרים המופיעים ברישיון בלבד, ולא תיערך שמאות פרטנית לקביעת שווי הרכב שבבעלות תובע הגמלה, על יסוד קריטריונים כגון קילומטרז', תאונות שעבר הרכב וכיו"ב. לטעמנו, קביעה זו שבתקנות סבירה ומקיימת את דרישת המידתיות, שכן עריכת שמאות פרטנית לכל רכב אכן תיצור נטל כבד ובלתי סביר על המוסד, ואף עלולה לפתוח פתח להתדיינויות בעניין שווי הרכב.

אכן, נוכח העובדה שנתון זה אינו מופיע ברישיון הרכב נדרשת בדיקה פרטנית לאימות הנתון שאכן בבעלותו של תובע גמלת הבטחת הכנסה רכב שהיה קודם לכן בהשכרה או בהחכר, על מנת להתחשב בנתון זה. אולם, לטעמנו, עריכת בדיקה לאימות נתון זה, שניתנת להיעשות בקלות יחסית על ידי בחינת מסמכים בכתב, כגון החוזה לרכישת הרכב, עת הנטל להוכחת נתון זה מוטל על התובע גמלת הבטחת הכנסה, אינה דומה לעריכת שמאות פרטנית לרכב, שכן לאחר אימות הנתון, קביעת שווי הרכב תיעשה בדרך שהותוותה בתקנות לקביעת שווי הרכב, דהיינו על בסיס מחירון הרכב, ללא צורך בעריכת שמאות פרטנית.

סוף דבר: תביעתו של המערער לגמלת הבטחת הכנסה לתקופה יולי 2013 עד דצמבר 2013 מתקבלת.

בכפוף לכך, האם יש לבחון זכאות לגימלת הבטחת הכנסה בקיזוז הכנסה מרכב זה עבור התקופה שמיום 07/13 ועד לשחרורו מהכלא , ובכפוף לכך האם בדין נשללה זכאות התובעת לגימלת הבטחת הכנסה מיום 1/14 לאור בעלות על שני כלי רכב? 4.

אלא, שבתצהיר שהגיש הגיס , עסאם גוליאני , לביטוח לאומי (נ/3) ביום 7/6/14 הצהיר הגיס, בנוכחות עו"ד בשיר מוסחתב כדלקמן: "הנני מצהיר כי הרכב מספר רשוי 7863150 דגם טויוטה קורולה משנת ייצור 2003 הנה בבעלותו של אחי ריאד גולאני ת.ז. 040729386 שהנו אסיר בכלא מעשיהו ואני רק משתמש ברכבו במהלך תקופת שהותו בבית הסוהר ומעולה לא הייתי הבעלים של רכב זה" (ההדגשות לא במקור – י.ש).

...

לאור כל האמור לעיל - הרינו קובעים כי התובעת לא הרימה את הנטל כי למרות שרכב הטויוטה רשום ע"ש בן זוגה - הוא שייך לעסאם, אחיו .

סוף דבר: התובעת לא הרימה את הנטל ולא הוכיחה כי רכב הטויוטה הרשום ע"ש בן זוגה איננו בבעלותו .

התובעת תשלם לנתבע סך של 500 ₪ הוצאות.

סעיף 9א לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 תוקן בעקבות בג"ץ 10662/04 סלאח חסן ואח' -המוסד לביטוח לאומי (28.2.12), ונקבע בו כך, לעניין הבעלות על שני כלי רכב: "9(א) בסעיף זה — "בעל רכב" — לרבות מי שנוהג ברכב מנהג בעלים, אף אם אינו רשום כבעליו; "רכב" — רכב מנועי כהגדרתו בפקודת התעבורה; "תובע" — לרבות ילדו הנמצא עמו .

(ב) תובע שהוא בעל שני כלי רכב או יותר או שהוא בעל רכב ששוויו עולה על סכום שקבע השר, לא יהיה זכאי לגימלה לפי חוק זה; הסכום האמור יעודכן באופן ובמועד שיקבע השר".

המחלוקת המונחת לפתחנו היא בשאלה האם יש לראות את הרכב מסוג דייהסטו ככלי רכב בבעלות התובעת, לצורך זכאותה לגימלת הבטחת הכנסה.

...

וודאי שבנסיבות העניין לא שוכנענו כי התובעת נהגה ברכב מנהג בעלים.

בנסיבות אלה, מצאנו כי אין לקחת בחשבון את הבעלות על הרכב בשקילת זכאות התובעת לגמלת הבטחת הכנסה בתקופה הרלוונטית.

סיכומו של דבר, מתקבלת התביעה, כך שאין להתייחס לרכב הדייהטסו שמספרו 50-125-07, לצורך בחינת זכאות התובעת לגמלת הבטחת הכנסה בחודשים ינואר 2013 עד יוני 2014.

(ב) תובע שהוא בעל שני כלי רכב או יותר או שהוא בעל רכב ששוויו עולה על סכום שקבע השר, לא יהיה זכאי לגימלה לפי חוק זה; הסכום האמור יעודכן באופן ובמועד שיקבע השר.

בנוסף נקבע בתקנות שווי הרכב השולל זכאות לגימלת הבטחת הכנסה (במועד הרלוואנטי נוסח התקנות היה כדלקמן): תובע שהוא בעל רכב ששוויו עולה על 40,000 שקלים חדשים, לא זכאי לגימלה, כאמור בסעיף 9א(ב) לחוק; על הסכום האמור תחול תקנה 10(ד); בתקנה זו, "שווי הרכב" – כהגדרתו בתקנה 10(ג).

אשר על כן, גם לאחר התיקון לחוק היה מקום לדחות את התביעה לגימלת הבטחת הכנסה בגין בעלות על רכב, וזאת מאחר ששווי הרכב עלה באותה עת על 40,000 ₪.

...

עוד טען תובע כי בהתאם לפסק הדין בבג"ץ חסן, אשר הורה על בטלות סעיף 9 א הרי שיש לקבל את התביעה.

.לנוכח כל האמור לעיל התביעה נדחית.

בכתב התביעה ציין התובע (אשר לא היה מיוצג באותה עת), בכתב ידו לאמור: "במכתב מיום 28.11.2017 נכתב כי תביעתי לגימלת הבטחת הכנסה הופסקה. עפ"י הנתונים הכתובים במכתב, אני רוצה לציין, כי אין להפסיק לי את הגימלה מהסיבות הבאות: אני איני נוהג ברכב. הילדה שלי רבקה כבר אינה חיילת ושני האופנועים שברשותה אינם עולים בשווי מעל 40,760. מסיבות אלו אני מבקש להחזיר לי את גמלת הבטחת הכנסה". ביום 2.7.2018 הגיש הנתבע כתב הגנה, במסגרתו ביקש לדחות את התביעה.

בדברי ההסבר להצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 40), התשס"ב – 2012 נאמר, כי "מוצע להחליף את סעיפים קטנים (א) ו-(ב) שבסעיף 9א לחוק, לבטל את החזקה החלוטה ולפיה בעלות ברכב שוללת את הזכות לגימלה, ולקבוע בסעיף קטן (ב) המוצע כי רק מי שיש לו שני רכבים או רכב ששוויו עולה על סכום שקבע שר הרווחה והשירותים החברתיים (להלן- השר) לא יהיה זכאי לגימלה לפי החוק...בסעיף זה רכב – רכב מנועי...למעט אופנוע." לשון החוק מזה, ודברי ההסבר, מזה, מלמדים, כי בעלות בשני כלי רכב, בין של המבוטח ובין של ילדו הנמצא עמו, שוללת קבלת גמלת הבטחת הכנסה באופן קטגורי.

כלום החזקה החלוטה הקבועה בחוק בעיניין בעלות על שני כלי רכב, השוללת מיניה וביה גמלת הבטחת הכנסה, עולה בקנה אחד עם הילכת חסן? ספק בעינינו וזאת לא בשל עצם תפיסת הרכב כנכס שניתן לכמת את עלות ההנאה מן הבעלות או השמוש בו, אלא מאחר שמדובר בהסדר גורף בכל הנוגע לשני כלי רכב, החל באופן אחיד וללא הבחנה אשר מעם טיבו אינו מתחשב במצבו הפרטני של כל אדם ואדם.

...

רביעית , אנו סבורים כי צודק הנתבע בטענתו הפורמלית שלפיה, אין לגזור גזירה שווה מעניין שני נעים לענייננו, שכן שם דובר על תביעה שהוגשה לפני תיקון החוק בשנת 2012, כאשר בין לבין ניתן עב"ל 29956-08-11 גבירץ – המוסד לביטוח לאומי (9.11.2015) אשר הזקיק את הנוגעים בדבר לפעול לאורו.

לאחר בחינת טענות הצדדים והמסכת הראייתית, הגענו לכלל מסקנה כי יש לראות בתובע כבעל שני כלי רכב רק לגבי חלק מהתקופה נשוא התביעה, שכן רבקה נמצאה עמו עד ליום 12.11.2017 בלבד.

סוף דבר- התביעה מתקבלת בחלקה; ומשהתובע היה מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי, אין צו להוצאות.