זכאות לגמלאות נכה נצרך לנפגע פעולת איבה במלחמה

התובע נפגע בפעולת איבה ביום 13.7.2006, במהלך מלחמת לבנון השניה.

הפלוגתא שנקבעה בישיבת יום 12.9.12 היא "זכאות התובע לגימלאות נכה נצרך החל מחודש ינואר 2010". ההליך תחילתו של הליך זה בעירעור שהוגש על החלטת הנתבע, לפיה ועדת רשות עליונה אישרה לתובע תשלום מיוחד מסוג מחוסר פרנסה לתקופה שמיום 1.1.10 ועד יום 31.5.10, אך דחתה את הבקשה לתגמול נצרך, מאחר שהתובע לא ענה על התנאים הנדרשים בחוק ובתקנות.

המסגרת הנורמאטיבית חוק התגמולים לפגעי פעולת איבה, תש"ל – 1970 (להלן – חוק התגמולים), קובע כי מי שניפגע בפעולת איבה, וכתוצאה ממנה נגרמה לו נכות, יהיה זכאי לתגמול.

נוכח מהותו של תגמול נצרך כ"תגמול מחליף שכר המשמש למחיה", נידרש קיומם של ארבעה תנאים מצטברים לשם הכרה בנפגע איבה כ"נכה נצרך": דרגת הנכות המוכרת אינה פחותה מ- 50% והיא בתוקף לשנה אחת לפחות; הנכה אינו מסוגל להישתכר למחייתו בשל נכותו המוכרת; הנכה הוכיח כי אין לו הכנסה כדי מחיה, כמשמעותה בחוק; ואין סיכוי סביר שניתן יהיה לשקם את הנכה בעתיד הנראה לעין.

...

משום כך, נדחות טענות התובע כאילו מדובר בהפסקת תשלום התגמול.

למעשה, מדובר בהחלטה שלא להיעתר לבקשה נוספת לתשלום התגמול הנצרך.

נהפוך הוא – מהחלטת ועדת הרשות העליונה מיום 13.9.11 עולה כי היא התכנסה לדון בזכאותו של התובע החל מיוני 2010, היינו בהמשך להחלטות קודמות שהתקבלו בעניינו של התובע, כפי שתוארו בהרחבה והן עולות מהמסמכים המתוארים בסעיף 12 לפסק דין זה. סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי ועניינו של התובע יוחזר לוועדת הרשות העליונה כך שזו תתכנס שוב בהרכב חדש אשר לא יכלול את ד"ר צבלון, ותדון מחדש בעניינו של התובע, לאחר שתשמע את טענות התובע ותעיין בחוות הדעת של פרופ' עורי.

למבקש תביעה בעלת סכויים טובים ומוצקים, המבקש פנה בידיים נקיות והשלכתו מחוץ למעגל העבודה 5 שנים לפני מועד פרישתו לגימלאות תיגרום לו נזקים כבדים.

בסעיף 2(ד) לחוק חיילים משוחררים מוגדר "נכה מילחמה", לעניין חוק זה, כך: "נכה מילחמה, לצורך חוק זה, הוא חייל משוחרר שבתקופת שרותו הצבאי, או אדם שבהיותו בשירות חלקי , לקה מצב בריאותו מחמת מחלה או חבלה, באופן שכשרו לעבודה, שהיה מסוגל לה אילמלא לקה, נפגע פגיעה של ממש" "שירות צבאי" ו "שירות חלקי" הוגדרו בסעיף 1 לחוק: "1.(א) שירות צבאי לצורך חוק זה הוא -

מאחר שהמבקש עבד בפועל במשיבה עוד טרם הוכר כנכה צה"ל, לכאורה התייתרה מטרתו של הצוו, ויש להניח כי בשל כך לא פעל מי מן הצדדים במסלול זה. יוער, כי בשנת 1982, השנה בה נטען כי היה על המשיבה לפעול להוצאת הצוו לגירסת המבקש, טרם הוכר המבקש כנכה צה"ל, ולפיכך ממילא נשמט הבסיס לטענה זו. מוסיף המבקש וטוען, כי המשיבה הפרה את חובתה לפי תקנה 4 לתקנות, הקובעת חובה לפיה על 5% מעובדי המפעל להיות נכי מילחמה.

בנסיבות העניין, בהן המבקש אינו טוען כי הופלה לרעה בשל נכותו, ובמסגרת ישיבת השימוע ניתנה לו היזדמנות לפרוש את מכלול טענותיו, לרבות לעניין נכותו, לא מצאתי כי המשיבה פעלה בנגוד להוראות חוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.

...

לאחר שקילת טענות הצדדים, שמיעת העדויות ועיון במסמכים ובסיכומים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות, מן הנימוקים העיקריים הבאים: לא הוכח לכאורה כי החלטת המשיבה לוקה בחוסר סבירות קיצוני או נגועה בשיקולים זרים בהתאם להלכה הפסוקה בבתי הדין לעבודה, כפי שפורטה בעע (ארצי) 1123/00 בית ספר תיכון עירוני - יצחק צויזנר, (27.6.01), אין בית הדין מחליף את שיקול דעת הרשות המוסמכת, וביקורתו מוגבלת לשאלות האם חרגה הרשות מסמכות, האם ההחלטה נגועה בשיקולים זרים, האם נפגעו כללי הצדק הטבעי או הוכח חוסר סבירות קיצוני, כדלהלן: "כלל הוא, כי בית הדין לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת וכי לא יתערב בהחלטתה לשנותה, אלא אם כן נמצא כי אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים, או באי סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין. בית הדין אף לא ישים שיקול דעתו תחת זה של הרשות אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה בה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במתחם הסבירות.[ ר' לעניין אי התערבות בהחלטת הרשות בג"צ 636/86 נחלת ז 'בוטינסקי נ' שר החקלאות, פ"ד מא(708 ,701 ,(2 סעיף 13; ועוד ר': בג"צ 389/80 דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור, פ"ד לה(436 ,421 ,(1 ואילך; דב"ע נו6-4/ הסתדרות העובדים הכללית החדשה מדינת ישראל, פד"ע כט 358 ,345 ואילך. וכן ראה: ר' הר זהב, המשפט המינהלי הישראלי, תשנ"ז-1996, עמ' 435, פרק 15 והאסמכתאות שם]" על אחת כמה וכמה נכונים הדברים, ובית הדין ינקוט משנה זהירות בשקילת הצורך בהתערבותו, שעה שבפיטורי צמצום עסקינן.

הבקשה לצו מניעה זמני נדחית.

הסדר תגמולי הנכים למי שנפגעו בשירותם הצבאי מתאפיין ביסודות הבאים: שויון בין ציבור הזכאים לתגמולים, בלא הבדל דרגה, תפקיד או נסיבות הפגיעה בשירות הצבאי; הסדר זכאות אחיד המתבסס בעקרו על נתון של שכר קובע המהוה בסיס תשלום אחיד שמתוכו נגזר התגמול כפונקציה של דרגת הנכות; נתוק מערכת התגמולים מבדיקת מצבו הכלכלי של הנכה ומהיקף הכנסתו או אובדן כושר הישתכרותו עקב הפגיעה, למעט במקרים מיוחדים בהם מדובר בנכה מחוסר פרנסה או נכה "נצרך" הזכאים לתגמולים מיוחדים, או נכים שבשל נתונים מסוימים או צרכים מיוחדים זכאים לתגמולים מיוחדים (סעיפים 6, 7, 7א ו-7ה לחוק).

ואילו הגימלאות הקטיגוריאליות אינן מחייבות בהכרח יסוד של נזקקות כלכלית, ואף אינן מותנות בתשלום דמי ביטוח, אלא הזכות לגמלה נקבעת על פי השתייכותו של אדם לקבוצה מסוימת או לקטיגוריה חברתית מוגדרת (ג. גל, ערכים, גמלאות קטגוריאליות ומורשות קטיגוריאליות בישראל, ביטחון סוצאלי, כרך 56, עמ' 79(1999)) מערכת הביטחון הסוצאלי בישראל מורכבת בעיקרה משלושה הסדרים מרכזיים: הסדר ביטוח נכות כללית המבוסס על אמות מידה של צורך וסעד; הסדר נכי שירות צבאי המבוסס על עקרון הפצוי, והסדר נפגעי עבודה, המשלב עקרונות של ביטוח סוצאלי ופצוי אלה עם אלה.

הוא הניע תהליך שסביבו נחקקה מסגרת שלמה של חוקי נכים הבנויים על בסיס אותו עקרון - נכי מישטרה, נכי פעולות המחתרות בתקופת המנדט ומלחמת העולם, נכי רדיפות הנאצים, ונפגעי פעולות טירור.

...

גם אני סבור כמוהו כי משנקבעה לחייל שנפגע דרגת נכות פלונית אין היא ניתנת לשינוי בדרך של שינוי סיווג הפגיעה באמצעות תיקון התקנות.

אשר-על-כן, גם אני סבור כי יש לדחות את ערעורו של קצין התגמולים ולפסוק למשיבים שכר טרחת עורך-דין כנקוב בחוות-דעתו של חברי המשנה לנשיא.

אכן, לכל אחת משתי הגישות בסיס משפטי איתן וסבורני שכל אחת מהן גם צודקת לפי דרכה.

בנוסף מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט ו/או מכוח דיני ההשבה ו/או דיני פשיטת רגל, עותר התובע לבטל את העברת הזכויות שביצעה הנתבעת לילדיה ולחברה שבשליטת מי מהם בשנים 2010, 2012, 2014 על הזכויות הרשומות על שמה (מחצית) בכל דירה מושא התביעה, לאסור על הנתבעים לבצע דיספוזיציה בדירות, להורות לרשם המקרקעין לבטל את הרישום על שם נתבעים 2-5 ולהחזיר את הרישום על שמה במחצית של כל דירה.

עדותו ועדות רעייתו תואמות זו את זו. מתצהירה של הנתבעת (נ/1) עולות העובדות שלהלן: בשנת 1952 נסעה הנתבעת עם אמהּ ליוון (ארץ מולדתה ממנה ברחה במלחמת העולם השנייה עם משפחתה).

בשנת 1989 וכתוצאה מהליך של בקשה לתיקון גיל, נקבעה לנתבעת נכות לפי חוק נרדפי הנאצים ומאז החלה לקבל גמלה חודשית (כ-7,000 ₪ לחודש נכון למועד התצהיר), דבר שהגדיל את הכנסות המשפחה.

החייב קיבל את זה באופן קשה, אחרי זמן נפגע בתאונה ולאחר מכן לקה בלבו, היה סיעודי, עבר שני צנתורים, נעשה עיוור.

על הטוען כי חיוב הוא אישי הנטל להוכיח כי החוב נוצר מפעולה חריגה של בן הזוג ולא משרתת את היחידה המשפחתית ושבן הזוג לא שותף ליצירת החוב ולעיתים אף חותרת תחתיו דוגמאת הימורים, החזקת פלגש, מניפולציה כספית ועוד.

...

בנוסף אני קובעת כי לא הוכחה הנאת הנתבעת מכספי החייב.

אני קובעת כי חצאי הדירות היו ונותרו קניינה והיא היתה זכאית לעשות בהן כמיטב הבנתה.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה.