זכאות לגימלת שמירת היריון בשל סימפיזיוליזיס

האם נכון כי בקופ"ח צוין בעבר חשד לפריצת דיסק (2013)? אם כך, האם עובדה זו משנה ממסקנותיך בכל הקשור לרקע המחייב של פריצת דיסק לצורך הכרה בזכאות לגימלה? האם נכון כי ככלל, סימפיזיוליזיס משפיע על האשה ההרה בעיקר בטיימסטר השלישי, תקופה בה נעדרה מהעבודה? האם עובדה זו איננה מחזקת את אמינות תלונותיה ומצדיקה הכרה בזכאותה לתקופה הקצרה יחסית במהלכה נעדרה מהעבודה? ביום 24.5.2021 התקבלו תשובות המומחה לשאלות ההבהרה, כדלקמן: "א. הטיפול הרפואי של ד"ר אולגה גורדון (מסמכים 14.8.18, 17.12.15), מתייחס לנתונים בהריונות הקודמים, צוינו בחוות דעתי מיום 10.05.20).

חוות-הדעת מנומקת, הגיונית וברורה; והיא עונה על השאלה שבמחלוקת, ולפיכך ניתן להסתפק בה. הטענה כי המומחה נשען על אסכולה המחמירה עם התובעת לא הוכחה, כך - לא הוצגו בפני בית-הדין מקרים בהם בנסיבות רפואיות דומות התקבלו חוות דעת הפוכות בעיניין של מבוטחות או תובעות; וכן לא הוצגו אסמכתות רפואיות לעניין זה. זאת על אף שכפי שציינה התובעת, אכן ישנם מקרים, המוכרים בחלקם אף לבית-הדין, בהם המוסד מאשר לנשים שמירת הריון בשל סימפיזיוליזיס.

...

גם טענת התובעת כי המומחה ענה על שאלות מתחום האורתופדיה שאינה תחום מומחיותו דינה להידחות, שכן התובעת עצמה היתה זו שהפנתה אליו את השאלה ובנוסף, על טענות מסוג זה לעלות לאחר ההחלטה על מינוי המומחה, ולא לאחר קבלת חוות הדעת או תשובות ההבהרה.

נוכח כלל המפורט לעיל, הבקשה למינוי מומחה רפואי נוסף או אחר - נדחית.

סוף דבר בקשת התובעת למינוי מומחה רפואי נוסף או אחר - נדחית.

בהריונות השלישי והרביעי קיבלה התובעת גמלה לשמירת הריון בגין סימפיזיוליזיס.

המחלוקת האם זכאית התובעת לגימלת שמירת הריון על פי סעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995 (להלן: החוק).

...

לטענת הנתבע שתי חוות הדעת באותו מעמד ועם אותה מסקנה ולכן אין להעדיף את חוות דעתו של פרו' בייט על פני חוות הדעת של פרופסור גולדשטיין.

בנסיבות אלה, הגבוליות מאוד לטעמנו בחוו"ד של פרופסור בייט, הספק והעמימות והם בלבד יפעלו לטובת התובעת.

סוף דבר מצאנו גם בראיה לאחור וחרף העובדה שההליך הוחזר בפסק דינו של בית הדין הארצי, נוכח הסכמת הצדדים שם, כי חוות דעתו של פרו' גולדשטיין הייתה מפורטת, מנומקת והסתמכה על כלל האסמכתאות שבפניו.

התובעת טוענת כי אין בסיס לטענת הנתבע לפיה עמדת המומחה הנה שהתובעת זכאית לגימלת שמירת היריון רק ממועד שהוחלט על השראת לידה עקב סימפיזיוליזיס קשה.

...

מסקנה זו נתמכת בהמלצת ד"ר לביה על מנוחה עד הלידה.

אין בעדותו כדי לבסס מסקנה, לפיה מצב זה העמיד את התובעת, בכל שלב שהוא, בסיכון תחלואתי שאינו חולף זמן סביר לאחר הלידה.

התוצאה התביעה נדחית.

בחוות הדעת 24/01/2022: תשובתי לשאלה של בית הדין: "האם מצבה הרפואי של התובעת נובע מן ההריון וסיכן אותה או את עוברה באופן שהצדיק שמירת הריון בהתאם לסעיף 58 (1) לחוק ביטוח לאומי, בתקופה שבה נדחתה תביעתה מיום 13.12.2020 (שבוע 17 להריון) ועד 07.02.2021 (שבוע 24) ?" בהתאם לתעוד שהוצג הנתונים הרפואיים אינם תואמים את דרישת החוק לזכאות לגימלה לשמירת הריון בהתאם לסעיף 58(1) לחוק בטוח לאומי.

המומחה ציין עוד בחוות דעתו הראשונה כי אין הצדקה רפואית לגימלת שמירת הריון בתקופה שבמחלוקת בשל סימפליוזיס והתובעת קיבלה את עמדתו של המומחה ביחס לכך (ר' סעיף 10 לסיכומי התובעת מיום 22/02/2022) וביחס לפן הנורולוגי, התעוד שהיה בתיק לא הצביע על סיכון לתובעת או לעוברה ועל כן אין הצדקה לגימלת שמירת הריון.

...

במקרה שלפנינו לא מצאנו שקיימת הצדקה עובדתית או משפטית לסטות מקביעות המומחה.

לאור המפורט לעיל, אנו מקבלים את חוות דעת המומחה, לפיה מצבה הרפואי של התובעת לא סיכן אותה או את עוברה ועל כן אינה עומדת בתנאים שנקבעו בסעיף 58(1) לחוק, ובהתאם אינה זכאית לגמלת שמירת הריון בתקופה שבמחלוקת.

סוף דבר- התביעה נדחית.

האם זכאית התובעת לגימלת שמירת היריון עקב מחלת סימפיזיוליזיס שבה לקתה בעת ההיריון - זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו בתיק דנא.

...

התובעת הגישה בקשה להפניית שאלות הבהרה נוספות וביה"ד נעתר לבקשה.

טענות התובעת כי המומחה הראשון לא השיב לשאלות דינן להידחות.

לכן, דין התביעה להידחות שכן התובעת ילדה ביום 27.5.20 ואין מדובר ב- 30 ימים רצופים לצורך תשלום גמלת שמירת היריון (סעיף 59 לחוק הביטוח הלאומי).

הכרעה לאחר שעיינו בחוות דעתו של פרופ' חיים יפה ובתשובותיו לשאלות הבהרה ובחוות דעתו של המומחה הנוסף, ד"ר בנימין זילברמן, ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ושאלות ההבהרה הנוספות ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

ניתן לתובעת את מלוא יומה בבית הדין תוך מינוי 2 מומחים, ואכן המומחה השני סבר כי קיימת הצדקה מיום 13.5.20 ועד הלידה, ברם נוכח הוראות סעיף 59 לחוק, לא ניתן לקבל את התביעה: "מבוטחת, שהיתה בשמירת הריון שלושים ימים רצופים לפחות, תהיה זכאית לגמלה בעד התקופה האמורה ובעד כל תקופה נוספת של 14 ימים רצופים לפחות שבהם הייתה בשמירת הריון, והכל לפי אישורים רפואיים, כללים, תנאים ומבחנים שקבע השר." משאין מדובר ב- 30 ימים רצופים של שמירת היריון, אין מנוס מדחיית התביעה.