זכאות לביטול עסקת רכב בשל אי גילוי פגיעה בשלדה

לפני תביעה לביטול עסקת רכישת רכב בשל טענת התובעות להסתרת מידע נרחב ומשמעותי על מצב הרכב ע"י הנתבעת בעת מכירתו, ובעיקרם של דברים כי הרכב ניזוק בתאונה משמעותית בחלקו הקידמי.

בהיות העסקה בין הצדדים עסקת מכר של רכב משומש ובהיות הנתבעת סוחרת רכב, חל על העסקה חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות) תשס"ח-2008 המחייב כל עוסק במכירת רכב למסור לקונה טופס גילוי שיכלול מידע באשר ל"פגיעות שנגרמו לרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב, עד למועד מסירת טופס הגילוי" (סעיף 4 לחוק, האוסר על העוסק במכירת רכב לעשות עסקת מכר אלא אם גילה לקונה את המידע האמור).

אולם, יש בהם בנסיבות העניין אך כדי לאשש ולחזק את המסקנה המתקבלת כי הנתבעת לא גילתה לתובעות את הפגמים שהתקיימו ברכב וכי הרכב עבר תאונה בחלקו הקידמי (וכעולה מהבדיקות גם בצידו השמאלי), תאונה בה נגרמו אף פגיעות שלדה ופגיעה בעלת משמעות גבוהה לעמודי הרכב.

" (ההדגשה אינה במקור – ע.כ.) בעניינינו, שוכנעתי בכנות טענת התובעות כי אילו היו יודעות על הפגיעות ברכב, ובפרט הפגיעה בחלקו הקידמי תוצאת תאונה קודמת, כלל לא היו מתקשרות בהסכם הרכישה, וההצהרה בדבר היעדרן של פגימות כאמור היא שהניעה אותן להיתקשר בחוזה כמו שהוא.

...

לא הוכחו לפני הוצאות קונקרטיות דוגמת עלויות בדיקה קודמות לרכישה, עלות התקנת אביזרים ברכב שירדה כעת לטמיון, וכיוצא באלה, ואף לא שוכנעתי כי יש מקום לפסיקת פיצוי בשל עגמת נפש של ממש (צער עמוק וממשי).

לסיכום, אני מורה על ביטול עסקת מכר הרכב נשוא התביעה, עסקה מיום 2.9.19 למכר רכב מסוג ניסן מיקרה מ.ר. 7289672, בעלות עסקה בסך 11,218 ₪.

בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין תשלם הנתבעת לתובעת 2, רוכשת הרכב, את הסך של 12,718 ₪ (לאחר קיזוזים, ר' סעיף 12 לעיל.

לדבריהם כששאלו האם הרכב ספג אי פעם פגיעה בשלדת הרכב (שסי) השיב הנתבע 2 כי כמדיניות, הסוכנות לא מחזיקה ולא רוכשת רכבים שסיבלו מפגיעות מסוג זה. 4.3.

כך או כך, מידע אודות הכרזת הרכב כ"אבדן להלכה" חייב היה להימסר במסגרת המידע הקבוע בסעיף 4(ב)(4) לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח-2008.

וכך נרשם - "ליקויים בעלי משמעות גבוהה – תאונה מאחור הוחלפו קורות רוחב ופח אחורי בהלחמות"; עוד נרשם – "ליקויים בעלי משמעות נמוכה – תאונה בחזית הוחלפו פגוש קורת רוחב מכסה מנוע, הוחלפו פגוש אחורי ודלת מטען תיקונים כוללים בגוף המרכב + דפנות אחוריות פגיעות פח ופגושים". אך כמובן לא נרשם שאותם ליקויים ותאונות הביאו את הרכב לכדי "אבדן להלכה" ויש לקבל טענת התובעים לפיה כלל לא ידעו על כך. כאן ייאמר שבמסגרת שאלון שנשלח לנתבעים נישאל הנתבע 2 ביחס לשאלה מתי גילה שהרכב הוכרז כ"אובדן להלכה" והשיב – "לא גיליתי מעולם עד לרגע בו מעוז הציג בפניי את דוח השמאי של חברת הליסינג". גם במהלך עדותו שב הנתבע 2 וטען שכלל לא ידע על הכרזת הרכב כ"אבדן להלכה".

בכל מקרה – הטענה לפיה ההסכם בוטל נתקלת בלא מעט קשיים, ולא צולחת אותן וכך: · נימוק ראשון מדוע אין לקבל הטענה לביטול הסכם המכר, העידר מכתב ביטול – התובע לא הציג כל מכתב ביטול.

· נימוק חמישי מדוע אין לקבל הטענה לביטול הסכם המכר, ככל שהוא קשור להגדרת הרכב כ"אובדן להלכה" – התובעים טענו ביחס לביטול ההסכם - פעם אחר פעם שאילו ידעו שהרכב בסטאטוס של "אבדן להלכה", הרי לא היו נקשרים בעיסקה, וכך בסיכומים אף טענו כי "לו הם היו יודעים את מצב הרכב לאשורו "אבדן להלכה" הם בודאי לא היו מבצעים את העסקה".

אשר על כן ולאור סכום הפצוי שנקבע בסעיף 10 לעיל, אני מעמיד הפצוי בגין עגמת נפש על סך ל–10% מהקרן כשהוא מעוגל לסך של 4,000 ₪.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הרי התובעים זכאים לפיצוי בסך של 38,182 ₪ כאמור בסעיף 9.3 (ז) לפסק הדין וכן 4,000 ₪ כאמור בסעיף 10 לפסק הדין ובסך הכל – 42,182 ₪.

אשר על כן נקבע כדלקמן: (1) אני מחייב את הנתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד, בתשלום הסך של 42,182 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 17/7/13 ועד למועד התשלום בפועל.

(2) התביעה כנגד הנתבעת 3 נדחית ואני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

בכתב התביעה נטען לפיצויים נפרדים בשל אי קבלת טופס גילוי (ראה להלן) ובגין עוגמת נפש.

התובע טוען כי הנתבעים לא מסרו לו טופס גילוי כמשמעותו בסעיף 4 לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), בשל כך זכאי הוא לפצוי נוסף.

אמנם לעת בדיקתו ציין השמאי כי לא ניראו פגיעות חיצוניות לא מתוקנות, אולם גם בהנחה כי היו פגיעות פח קלות שתוקנו, כעולה מבדיקת המכון, ולרבות החלפה של חלקי מרכב בחזית, הרי שפגיעות פח קלות שאינן נוגעות לשלדה, ואשר תוקנו כנדרש ברכב בן 7 שנים, כלל לא ברור שאמורות להביא לירידת ערך, ודאי לא של 10%.

משכך, ומשאיני סבור בכלל כי מדובר בהטעיה, ודאי לא לגבי מצב המצבר, ואף איני סבור שלו נודע מראש כי המצבר על סף סיום חייו, היה התובע נימנע מהתקשרות בעיסקה (לו הוצג לו גם שהנתבעת 1 תיאות לשאת בעלות החלפה למצבר היברידי משומש אחר), הרי שמתחזקת מסקנתי כי התוצאה הצודקת, משעה שמצויים אנו בדיני הטעות המשותפת, אינה ביטול והשבה (ודאי משעה שהתובע נוסע ברכב כימעט 3 שנים ועבר כמות לא מבוטלת של קלומטרים).

...

זאת ועוד – אני מקבל גרסתו של חמזי כי הפנה את התובע בשיחה בעל פה לבדוק הטיפולים במוסך טיוטה – ואף הקיף את המלה טיפולים (כנחזה בטופס).

סוף דבר, לא מצאתי כי המכון התרשל או הטעה, ודין התביעה נגדו לדחיה.

אני מקבל חלקית בלבד התביעה כלפי נתבעים 1-2 ומחייבם לשלם לתובע בתוך 30 יום את הסכומים הבאים במצטבר: 5000 ₪.

התובע גילה שתיבת ההילוכים ברכב הוחלפה מידנית לאוטומטית, וכי כלל חברה לביטוח בע"מ לא הסכימה לבטח את הרכב משום שהרכב עבר תאונה ו- 80% מחלקי הרכב הוחלפו.

עסקת ההמרה בוצעה על סמך הצהרת התובע, לפיה רכב ההונדה "נקי ללא תאונה". לאחר המכירה התגלה בבדיקה שרכב ההונדה עבר תאונת שלדה קשה שהתובע לא גילה אודותיה.

ד(3) אי גילוי בזכרון הדברים נכתב: "...הקונה בדק את הרכב, לקונה ידוע שלרכב הוסב לאוטומט, לרכב ניתנה אחריות 12 חודשים מנוע+גיר בכפוף לטיפולים סדירים.." (נספח 1 לכתב ההגנה).

(ב) עוסק ברכב יפרט במדויק, בטופס הגילוי, את הפרטים שלהלן: (1) שמו המלא, מספר הזהות שלו ומענו המלא; היה העוסק ברכב תאגיד – גם את סוג התאגיד, מספרו ומענו המלא; (2) שמו המלא של בעל הרכב, מספר הזהות שלו ומענו המלא; היה הבעלים תאגיד – גם את סוג התאגיד, מספרו ומענו המלא; (3) מספר הבעלים הקודמים של הרכב, וככל הידוע לו – אם הבעלים הקודמים היה חברה שעיסוקה החכר – גם את שמה ומספרה של החברה; (4) פגיעות שנגרמו לרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב, עד למועד מסירת טופס הגילוי; (5) מספר הקילומטרים שעבר הרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב, מיום רשומו לראשונה ועד למועד מסירת טופס הגילוי; (6) הסכום שישולם בעבור הרכב.

וכן ע"א (י-ם) 299-04-14 אפי ארביב נ' טל מאיה ואח' (27.3.2016), אשר אישר את פסק דינו של בית משפט השלום: "מקובלת עלי קביעת בית המשפט קמא לפיה מוטלת על המוכר חובת הגילוי בדבר התאונה הקשה והכרזתו של הרכב "כאובדן גמור להלכה". גם לו יטען המערער כי כלל לא ידע על קיום הפרוצידורה לפי תקנה 309 וקבלת תעודת התקינות, אין בכך כדי לאיין את חובת הגילוי המוטלת עליו באשר לתאונה הקשה שעבר הרכב והכרזתו כאובדן גמור להלכה, ולפיכך הפר המערער את חובת הגילוי וקמה למשיבות הזכות לביטול החוזה בעילת ההטעיה בהתאם לסעיף 15 לחוק החוזים.

עם זאת, בהעדר ראיות מעבר לשאילתה, לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים נוספים ביחס לעברו של הרכב.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבע ישלם לתובע את הסך של 44,200 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה.

בנוסף, הנתבע ישלם לתובע את אגרת בית המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלומה ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 5,500 ש"ח. המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ביום 2.11.2021 שלח התובע לנתבע מכתב התראה, במסגרתו דרש את ביטול העסקה והשבת כספי התמורה, וזאת בשל אי העברת הבעלות ברכב על שם התובע והסתרת פרטים אודות מצבו המכאני של הרכב (נספח ג' לכתב התביעה).

המחלוקות המצריכות הכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות מטעם הצדדים ושמעתי אותם בדיון שהתקיים בפניי, אלו הן השאלות המצריכות הכרעה: האם הנתבע הסתיר מהתובע מידע מהותי כהגדרתו בחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח-2008 (להלן: "חוק מכירת רכב משומש"), לגבי מצבו של הרכב, באופן המקנה לו זכות לבטל את העסקה.

החוק מחייב את הנתבע כעוסק במכירת רכב משומש למסור לתובע טרם הקנייה טופס גילוי המפרט את כל הפרטים המהותיים הרלוואנטיים לעסקה לרבות מספר הבעלים הקודמים של הרכב ופגיעות שנגרמו לו. מן הכלל אל הפרט - הנתבע הסתיר מהתובע מידע מהותי טענתו המרכזית של התובע היא כי הנתבע הסתיר ממנו מידע בנוגע לרכב, וזאת הן בנוגע למצבו המכאני, והן בנוגע לעובדה כי הרכב היה בעבר בבעלות חברה ולא בבעלות פרטית.

לטענת הנתבע על פי טופס הבדיקה שמצרף התובע עולה כי המנוע, הגיר והשלדה תקינים וכי מדובר בבלאי סביר לרכב שנימצא על הכביש שש שנים וגמע 150,000 ק"מ (סעיף 14 לכתב ההגנה).

...

לאור האמור אני סבור כי הסעד הראוי הוא פיצוי בשווי הנזק אשר נגרם לתובע, קרי ההפרש שבין שווי הרכב כשכל הבעלויות הקודמות הינן פרטיות לעומת שווי הרכב כשאחד הבעלים הקודמים הינו חברה.

עם זאת, הצדדים קבעו בסעיף 7 בהסכמי הרכישה פיצוי מוסכם בסך 5,000 ש"ח במקרה של הפרת ההסכם, ואני סבור כי זהו הפיצוי שראוי לפסוק גם במקרה דנן.

לטעמי אין מקום לחייב צד להליך המתנהל בבית המשפט לתביעות קטנות בגין ההוצאות המשפטיות שהיו לצד שזכה בתיק עובר להגשת התביעה, שכן הדבר חותר תחת ההיגיון המכונן של הליך זה. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה באופן חלקי, ומחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך כולל של 5,000 ש"ח, ובנוסף הוצאות בסך 500 ש"ח בגין התייצבותו לדיון והחזר אגרה בסך 346 ש"ח, ובסך הכל 5,846 ש"ח. סכום זה ישולם תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לנתבע, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.