זכאות לביטול התקשרות חשדות פליליים

[ב] " במועד בו הודיע הנתבע על ביטול החוזה היתה תלויה ועומדת חקירה פלילית נגד התובעת [בעיניין היתקשרות חב' מאיר עם תאגיד המים של עריית ת"א], והתובעת לא הביאה זאת לידיעת הנתבע" [עמ' 13 לפרוטוקול שורות 11-12].

פרופ' גבריאלה שלו בספרה "דיני חוזים" [מהדורה רביעית] בעמ' 350 מדגישה: " כאשר טעותו היסודית של צד אחד ידועה לצד השני רשאי הטועה לבטל את החוזה. עילת הביטול בשל טעות ידועה מעוגנת בסעיף 14[א] ואלה הם יסודותיה : קיום חוזה, קשר סיבתי, יסודיות הטעות וידיעת הצד השני ". ובעמ' 352-353 לספרה " דיני חוזים" מוסיפה פרופ' גבריאלה שלו : " יסוד הידיעה של הצד השני על הטעות הוא המבחין בין סעיף 14[א] לבין סעיף 14[ב]... רק מי שטעותו היתה ידועה לצד השני זכאי לבטל בעצמו את החוזה... צד לחוזה היודע על טעות רעהו, ולא עושה דבר כדי לשחררו ממנה - אינו זכאי להנות מן החוזה". מנהל חב' מאיר ובעליה, אהוד יפרח, הודה בחקירתו בעמ' 31 שורות 12-15: " ש. אתה ידעת שהחשדות והחקירה [ של המישטרה כנגד חב' מאיר – י.ג.] בעבירות של שוחד מירמה והלבנת הון, עלולים לגרום לך שאתה לא תוכל לבצע את ההסכם כי ההסכם הזה יבוטל [ ע"י משרד הבטחון – י.ג.] יגידו לך, אתה לא יכול לבצע אותו , נכון שידעת את זה? ת. יש סיכוי כזה. כן ". כנגד חב' מאיר נוהלה חקירה פלילית ממושכת במשך כשנתיים בגין חשדות חמורים עובר לפירסום המיכרז.

...

[ז] " משלא נחשף המידע ע"י מרשתך בזמן אמת אלא נודע עליו למשרד רק בדיעבד ... אין מנוס מביטול ההתקשרות " - סעיף 7 למכתב.

בהחלטה נאמר: " ביום 17.12.13 נפתחה חקירה גלויה כנגד המשיבים 1-3 [חב' מאיר ומנהלה – י.ג.] בחשד לביצוע עבירות שוחד ומרמה בהיקף נרחב של מליוני שקלים, וכן בחשד לביצוע עבירות לפי החוק לאיסור הלבנת הון... ועבירות נוספות. לטענת המבקשת [הפרקליטות – י.ג.] התגבשה תשתית חקירתית מבוססת לעבירות שוחד, מרמה והלבנת הון... הועברו זה מכבר חומרי החקירה אל יחידת התביעות... לאחר שעיינתי בחומר החקירה שהועבר לעיוני עולה כי בידי המבקשת [הפרקליטות – י.ג.] מצוי בסיס ראייתי המלמד על החשדות המיוחסים למשיבים...". מידע מהותי על היקף החשדות החמורים בחקירה הפלילית הממושכת ועל החלטת הפרקליטות להגיש כתב אישום - לא היה בידיעת ועדת המכרזים עת אישרה את זכייתה של חב' מאיר במכרז.

סוף דבר [א] התביעה נדחית.

[ב] התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מיום הפסק ועד התשלום בפועל.

לדבריו, אין במתן צו ההרחקה כדי ללמד דבר על אמינות ורצינות התלונה בשל העובדה ש"במדיניות המשפטית היום האצבע קלה על ההדק" במתן צוים מסוג זה. כהן טען כי אין לו כל חובות כספיים כלפי תמאם, וכי ההפך הוא הנכון – תמאם חייב להשיב לו את כספו, ואף לפצותו בגין הנזקים שגרם לו. כהן הוסיף וטען להפרה יסודית של ההסכם מצד תמאם בכך שהפר את חובות הנאמנות והזהירות כלפיו ובכך שהתרשל בייעוץ שנתן לו ובייצוגו ואף עמד בקשר עם אישתו שמולה נוהלו ההליכים המשפטיים, ועל כן ביקש להורות על בטלותו, וטען כי גם אם ההסכם נחתם הוא בטל ומבוטל וכי זכותו לקבל חזרה את הכספים ששולמו על פיו ואף פיצויים.

ראוי כמובן לזכור כי אין חולק שכהן הורשע בפלילים בעבירות שונות וחמורות (כמפורט ברשום הפלילי שבנספח 1 לתצהיר תמאם שהוגש ביום 31.12.15), עבר אשר בהחלט יכול היה לעורר חשש אצל גורמים המתקשרים עם גורמים ממשלתיים כמו ורינט שמא נוכחותו בפרוייקט תביא לקשיים בנושא זה, ובהקשר זה המידע שעבר אליה, ממקור זה או אחר, לא היה מידע שקרי או שגוי ביחס אליו.

עוד אין חולק כי בתקופה הרלוואנטית אכן נחקר כהן, ככל הנראה על יותר מנושא אחד – הן בעקבות תלונת תמאם אך ככל הנראה גם בעקבות תלונת אישתו, כך שלא ניתן לדעת מה היה החשד אשר הוביל לחקירה במועד הפגישה האמורה, אשר לא הובאה לגביה כל ראיה, ואשר היה הזרז הסופי לביטול המגעים לקראת היתקשרות עימו.

...

סיכום הפועל הנובע ממכלול האמור לעיל הוא שתביעת הפיצויים נדחית במלואה, ובגין תביעת שכה"ט אני מחייב את כהן לשלם לתמאם סכום של 54,463 ₪ כולל מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.6.13 ועד הפרעון המלא.

כמו כן, אני מחייב את כהן לשלם לתמאם את אגרת בית המשפט בסך 3,386 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.6.13 ועד הפרעון המלא.

נוסף על האמור לעיל ובשים לב להתמשכות ההליכים בתובענות אלה ולהתנהלות כהן כמתואר לעיל, אני מחייב את כהן לשלם לתמאם בגין שני ההליכים יחד הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪, כשלסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד הפרעון המלא.

בקליפת אגוז, זה עיקר התביעה: התובעים התקשרו עם הנתבעת 1, אזורים בנין (1965) בע"מ (להלן: "אזורים") בחוזה לרכישת דירת גג, שהייתה עדיין "על הנייר" (להלן: "החוזה").

לא מצאתי, איפוא, במסמכים שום אישור, ולו במשתמע או במרומז, לטענת הנתבעות כי הטיפול של הערייה בבקשה להיתר בנייה "נתקע", בתקופת-המשנה הראשונה, הקריטית, של תקופת התנאי, עקב עומס יתר או חשדות לפלילים; או אף בתקופת-המשנה השנייה, באופן שהיה מסכל ניסיון לקבל בכל זאת היתר בנייה בתקופת התנאי, לפי תוכנית צנועה התואמת את התוכנית המפורטת, לו נעשה כזה על ידי ארי****.

לפי פשוטם של דברים, ובודאי לפי כלל הפרשנות נגד המנסח – אין לקרוא לתוך החוזה זכות של החברה לבטל את החוזה, או לשנות את המחיר החוזי לרעת הקונה, אם מתברר שהשינוי התיכנוני שיזמה משביח משמעותית את הדירה הנרכשת [נקבתי בשיעור 30%, לעניין פער השטח בין הדירה החלופית והדירה המקורית, בהתאם לחישוב בסיכומי התשובה מטעם התובעים, עמ' 2, המקובל עליי מטעמיו].

...

התוצאה היא כי התובעים זכאים לאכיפת החוזה, באופן שהם יקבלו את הדירה החלופית, שאינה אלא הדירה המקורית כפי ששונתה עקב שינויים תכנוניים שהנתבעות יזמו, במחיר החוזי המקורי.

בחנתי את תיעוד ההליכים שהתנהלו בין הנתבעות לבין מחלקת רישוי בנייה בעיריית אשקלון, והגעתי למסקנה כי היתר הבנייה לא התקבל בתקופת התנאי, והתנאים המתלים לא קוימו, לא בגלל סיבות התלויות בעירייה – אלא בגלל שינוי התוכניות חדשים לבקרים על ידי הנתבעות, במטרה לקדם את האינטרס שלהן להגדיל את מספר הדירות במיזם.

התביעה מתקבלת.

נטען בין היתר כי ההחלטות נבעו מדרישת מנהלת היחידה להדיר את המערערת מכל היתקשרות עם המשיבה; כי בשנת 2019 הופסקה היתקשרות של המערערת עם יצרנית כריות אחרת בעקבות פגישה שקיימה מנהלת היחידה עם נציגי אותה חברה; וכי המערערים חששו שמנהלת היחידה פנתה גם להולנדיה וליצרנית לביטול הסכם הזיכיון הבלעדי.

באשר לטענות לחוסר סבירות, נטען כי הפניה למישטרה נועדה על מנת לבחון חשד לפלילים, אולם היא לא נועדה להחליף את סמכויותיה של הועדה להמשיך בבירור העניינים בפן המנהלי.

(29) היתקשרות עם מי שלפי זכויות מכוח דין או בהתאם למצב הדברים בפועל הוא היחיד המסוגל לבצע את נושא ההיתקשרות (בתקנות אלה – ספק יחיד), לאחר בחינת קיומם של ספקים לפי תקנה 3א(א); על חריג זה, שנכנה אותו להלן גם "חריג הבלעדיות", ביקשה המערערת להסתמך בפנייתה למנהלת היחידה בחודש ספטמבר 2019 בה ביקשה "לבדוק האם ניתן... לפנות לועדת מכרזים להכניס את כריות טמפור לרשימת הכריות לזכאים" חרף העובדה שנפסלה מהמכרז.

...

ברם, אין בידי לקבל טענה זו. היועצת המשפטית, מתוקף תפקידה, נדרשת לעיתים ליתן חוות דעת שונות לוועדה.

נוכח כל האמור, גם אין כל ממש בטענה לפגיעה בחופש העיסוק של המערערת (וראו: בג"ץ 295/80 משה קידר עבודות עפר ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון‏, פ"ד לד(4) 468, 473 (1980)).

סוף דבר: אציע לחבריי כאמור כי נדחה את הערעור ונחייב את המערערים ביחד ולחוד בהוצאות המשיבה בסך של 35,000 ש"ח. הנשיאה א' חיות: אני מסכימה.

לטענתה, כגוף עתיר רגולוציה, לטענתה, ברשימת השירותים אשר היא מחוייבת לתת, שרותי הסליקה אינם אחד מהם, וזכותה של ישראכארט לבטל או לא להיתקשר בהסכם סליקה, מקום בו היא חשופה לניזקי מוניטין.

אין חולק, כעולה מכתבי טענות הצדדים וכעולה מטיעוני הנתבעת בפני, כי היא הפסיקה את ההסכם עם התובעת בשל חשדות שלה על עבר פלילי של נושאי משרה בתובעת, ומעורבות בעמותות המנהלות פעילות אסורה.

זאת ועוד, עיון בגוף ההסכם עצמו, אשר נכרת בין הצדדים מעלה כי בסעיף 29 להסכם נקבע כי ההסכם יכול שיבוטל "מכל סיבה שהיא". העילות לביטול ההסכם בעניינינו טוענת חברת ישרכרט כי קיים עבר פלילי של נושאי משרה/אורגאנים בתובעת, וכן כי קיים קשר בין נושאי משרה בתובעת לבין עמותות אחרות העוסקות בפעילויות אסורות ואלו הנימוקים מבחינתה להפסקת ההסכם ולסירוב לספק שירותי סליקה.

...

ככל שיעלה כי יש ממש בטענותיה באשר לעברם הפלילי של חברי העמותה ומייסדיה, דין התביעה להידחות.

לאור האמור אני קובעת כי התובעת הוכיחה כי נימוקי הנתבעת לביטול ההסכם, אינם תואמים את התשתית העובדתית אשר הוצגה בפני בית המשפט וכי הנתבעת לא הצליחה להוכיח בפני כי ביטול ההסכם עם התובעת היה מנימוקים סבירים.

ולפיכך אני קובעת כי ככל שאלו נימוקיה של הנתבעת, הם אינם מתקבלים, ועליה לחדש ההסכם עם התובעת, כמבוקש בכתב התביעה.