זכאות לביטוח לאומי לבעלי שליטה

בעדותו לפנינו טען התובע, כך: "... [ש]המנהלת חשבונות של החברה טעתה גם כשאנחנו הלכנו לבדוק מול הרואה חשבון אבל לאחר החקירה של ביטוח לאומי הבנו שהמנהלת חשבונות טעתה בהגדרה ולא הרשתה כאילו זכות חתימה אלא בעל שליטה בטעות. היא הודתה גם בטעות". [8: מוצג נ/4.

...

] הכרעת בית הדין מבוא להכרעת בית הדין – לאחר שעיינו בטענות ובעמדות הצדדים, וכן בכלל הראיות שהוגשו לעיוננו, ואף שמענו במסגרת דיון ההוכחות את התובע ואביו, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

ברי, כי גם בעובדות אלה יש כדי לחזק את המסקנה כי התובע היה בעל שליטה בפועל בחברה.

] סוף דבר לסיכום – לאור כלל האמור לעיל, אנו קובעים כי דין התביעה להידחות.

הגימלה אותה זכאי לקבל עובד מהמל"ל לאחר מתן צו פירוק: נושא ביטוח זכויות עובדים בהליכי חידלות פרעון ובכלל זה הגימלה לה זכאי עובד חברה שניתן לגביה צו פירוק, מעוגן בפרק ח' לחוק הביטוח הלאומי.

המל"ל טען בהקשר זה כי הגשת תביעת חוב על ידי העובד בגין כל אחת מהחברות בה הוא הועסק, היא ניסיון של העובד לעקוף את הוראות סעיף 183 לחוק הביטוח הלאומי על ידי קבלת גמלה נוספת מהמל"ל. המל"ל אף היטיב לצטט מתוך החלטת כב' הנשיא (בדימוס) אורנשטיין בפר"ק 46384-07-18 גוהר נ' פריס ניו יורק פריס בע"מ ואח' (נבו 22.5.2019) (להלן: "עניין פריס ניו יורק"), שם דובר במקרה שבו התברר שבעל השליטה בחברה פעל קודם באמצעות חברה אחרת בשם "לוד אל בע"מ" ובשלב מסוים העביר את הפעילות לחברה הנוכחית שמבוקש לפרקה, כאשר שתי החברות הן חידלות פרעון: "עסקינן בדפוס היתנהלות בעייתי של גורם המנהל פעילות באמצעות חברה שמעסיקה עובדים, אינה עומדת בהתחייבויות ובגדר אלה מבצע את ההפרשות לעובדים, בהמשך מעביר את הפעילות לחברה אחרת וכן הלאה.

...

וכך נכתב: "אבקש לחדד כי פועלו של סעיף 30 (א), בהתקיים הנסיבות המנויות בו, הוא במתן הגנה לעובד על ידי הרחבת מעגל הנתבעים האפשריים, קרי הן מעסיקו הקודם והן מעסיקו החדש. מסקנה זו עולה בירור הן מלשון הסעיף ("אחראי גם המעסיק החדש") והן מנוסח כותרת השוליים של הסעיף הנותנת ביטוי להיות המעסיק החדש בגדר ערב לחובות של המעסיק הקודם ("ערבות מעסיק חדש לחוב קודמו").

יחד עם זאת, המל"ל לא הניח לפני תשתית עובדתית מבוססת ומוצקה המלמדת על פעולות שביצע העובד כדי לנצל את עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת על ידי קבלת כספים בשל כך מהמל"ל. כך, המל"ל לא הראה בראיות כי נרקמה מזימה כלשהי של העובד יחד עם איזה מנושאי המשרה או בעלי המניות העומדים מאחורי החברות המדוברות, על מנת לסייע לעובד לקבל זכויות נוספות מהמל"ל. במצב הדברים הקיים בו אין לפני עדות כזו או אחרת לכוונה מצד העובד להשתמש באופן בלתי תקין במנגנון האישיות המשפטית הנפרדת לטובת קבלת זכויות נוספות מהמל"ל, אין בידי לקבל את עמדת המל"ל בעניין זה. כדרך אגב, אציין כי מצב כזה שבו עובד ומעסיק פועלים בצוותא חדא במטרה להגדיל את הסכומים להם יהיה זכאי העובד על פי דין, יכול להיות למשל במקרה שבו מדובר במעסיק שבן משפחתו רשום כעובד תחת חברה שבבעלות המעסיק, ואילו המעסיק מבצע פעולות כדוגמת שינוי שם החברה המעסיקה על מנת להיטיב עם העובד לצורך מקסום מלאכותי של זכויותיו של העובד מול המל"ל ואחרים.

ברי כי אין לזקוף דרך פעולה זו לחובתו ולמנוע ממנו את זכויותיו על פי דין בשל כך. סיכום: מן המקובץ לעיל, אני מורה על דחיית ערעור המל"ל תוך שאני קובעת, כדלקמן: ככל שלא שולמה לעובד גמלת מל"ל לפי סעיף 183 לחוק הביטוח הלאומי, המשקפת את מלוא זכויותיו בגין רצף העסקתו בחניון מלון דן בתל אביב והלוקחת בחשבון גם את תקופות העסקתו בשלוש החברות – הוא רשאי לתבוע תשלום השלמת זכויות אלה וקבלת גמלה בהתאם מהמל"ל, במסגרת הליכי הפר"ק המתנהלים בעניין מעסיקותיו הקודמות: חברת חניוני נחום (94) בע"מ; חברת וינשטיין הפעלות מסחר ושירותים בע"מ; חברת ש.א.י. חניונים 2010 בע"מ. המפרק יבחן את רכיבי השכר והסכומים שאושרו לעובד במסגרת הכרעת החוב מיום 17.9.2018 שאושרה בעניין חברה מס' 4, אל מול רכיבי השכר והסכומים שאושרו בהכרעות החוב מימים 1.3.2020 ו- 18.3.2020 בעניין שלוש החברות.

הנתבעת הגישה את חוות דעתו של רואה החשבון כספי, לפיה הגשת הדוחות המתקנים ע"י התובעת מהוה "הגשת דיווח כוזב למוסד לביטוח לאומי לגבי אותם חודשים. זאת ועוד, הדוחות המתקנים האמורים הוגשו על ידי התובעת תוך ידיעה ברורה כי לדוחות אלה אין כל בסיס חוקי וללא קבלת אישורה המקדים של הדסה...גם אחרי שהוגשו הדוחות המתקנים וטרם ביטולם, לא עמדה להדסה יתרת זכות בדמי ביטוח לאומי ולא היתקבל החזר בפועל בגין דוחות מתקנים אלו. פעולותיה של חברת ביקורת שניה לא חסכו להדסה אף לא שקל ואף גרמו לה להוצאות עבור קבלת עזרה מיועצים מקצועיים ומשפטיים בכדי לתקן את הגשת הדוחות המתקנים". חוות דעתו של רואה החשבון כספי לא נסתרה.

כך גם לא העיד עורך הדין, בעל השליטה, אשר שידר את הדוחות.

המוסד לביטוח לאומי אף הודיע בהליך אחר כי " בשנת 2012 התחיל המשיב לאפשר למעסיקים לדיווח באופן ישיר למערכות הביטוח הלאומי, חלף הגעה פיזית, אך בשנת 2016 הבחין בליקויים שונים בעלי אופי דומה מדיווחי מעסיקים, שביצעו קזוז או ניכוי שלא כדין שלא באמצעות מערכות השכר או באמצעות המייצגים המורשים. בשים לב להקף התופעה, פתח המשיב בחקירה והתגלה כי כל המעסיקים פעלו בשיטה דומה באמצעות ייעוץ מחברת "טריניטי" – שיטה שניצלה את שיטת הדיווח ובאמצעות דיווח כוזב ניטלו כספים בשווי מיצטבר של עשרות מיליוני ₪.

...

מכאן שגם דין הטענות להידחות לגופן.

סוף דבר התובעת לא הוכיחה שחסכה לנתבעת כספים ומאחר שלא סתרה את הטענות לפיהן הדיווחים מטעמה חרגו מהרשאה ונעשו שלא כדין, לא קמה לה הזכאות לתשלום לפי ההסכם.

התביעה נדחית אפוא.

ככל והתשובה לשאלה זו תהיה חיובית, אדרש לידון בשאלת הנזק ולרבות בטענות הנתבעות בסיכומיהן, לעניין מצבו הרפואי ונכותו הכללית של התובע, העובדה כי התובע לא מיצה זכויותיו במל"ל וכן הטענה לנכוי מענק רעיוני.

הסוגיה של הטלת אחרית על בעל שליטה שהוא שכיר בחברה, נדונה בפסיקה ועל פי ההלכה ניתן כעקרון להטיל אחריות נזיקית על חברה כלפי מנהליה, גם אם מחדליה ופעולותיה נקבעו ע"י אותם מנהלים שניזוקו ואשר הם בעצם משמשים כאורגן של החברה הנתבעת.

מוצג נ/5 הנ"ל משקף מצבו הרפואי של התובע, נכות כללית אשר נקבעה ע"י המוסד לביטוח לאומי בשיעור של 69%.

...

בנסיבות המקרה כאן ולאחר שחזרתי ועיינתי בעדותו של התובע לפניי ובחקירתו הנגדית, אני סבור כי דין התביעה להידחות.

על כן סבורני כי בנסיבות כאן, גם אם הופרה חובת זהירות קונקרטית של החברה, יש לזקוף לחובת התובע אשם תורם בשיעור של 100%, שכן הוא עצמו היה אחראי לחובה שהופרה.

לסיכום סבורני כי בסופו של יום, גם אם הייתי מקבל התביעה, ללא קשר לתשובה לשאלת "הסיבה המכרעת", מסכום הפיצוי היה מקום לנכות אשם תורם משמעותי בשיעור של לפחות 40% וכן ניכוי המענק הנ"ל לפי תחשיב הנתבעות כך שממילא, התביעה הייתה נבלעת.

סוף דבר התביעה נדחית.

סעיף 32(9) לפקודת מס הכנסה מגדירה בעל שליטה בחברה כך: "בעל שליטה" - מי שמחזיק, במישרין או בעקיפין, לבדו או ביחד עם קרובו באחת מאלה: (א) ב-10% לפחות מהון המניות שהוצא או ב-10% לפחות מכוח-ההצבעה; (ב) בזכות להחזיק ב-10% לפחות מהון המניות שהוצא או ב-10% לפחות מכוח-ההצבעה או בזכות לרכשם; (ג) בזכות לקבל 10% לפחות מהרווחים; (ד) בזכות למנות מנהל; "קרובו" - כמשמעותו בסעיף 76(ד); סעיף 76(א) לפקודת מס הכנסה קובעת כי חברת מעטים היא חברה הנמצאת בשליטתם של חמישה בני אדם לכל היותר ואיננה חברת בת או חברה ציבורית.

סעיף 6ב לחוק הביטוח הלאומי קובע כי "הוראות פרקים ז' וח' לא יחולו על בעל שליטה בחברת מעטים". (להרחבה ראו בל(חיפה) 3592/04 ניב צבי – המוסד לביטוח לאומי (11.6.2006)).

...

משקבענו כי התובע היה בעל שליטה בחברה - פרק זה לא חל עליו ולכן תביעתו לדמי אבטלה – נדחית.

בנסיבות אלה, התובע לא פירט טענותיו בענין זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה ולכן תביעתו בגין רכיב זה נדחית גם לגופא.

סוף דבר: התביעה נדחית.