זכאות לבונוסים בהסכם העסקה

המשיב טען כי עם השלמת עסקת המכירה וקבלת התמורה לידי המבקשת, התגבשה זכותו לקבלת הבונוסים בהתאם להסכם העסקה, וכי אין כל נפקא מינה אם המבקשת חילקה דיבידנדים בפועל לבעלי מניותיה או החזירה בפועל את הלוואת הבעלים או שמא היא נימנעה מלעשות כן, זאת מפני שלשיטתו, אבן הבוחן צריכה להיות האם הייתה למבקשת מניעה עניינית לבצע את האמור, וזאת לאחר שעיסקת המכירה הניבה רווח ובעקבותיה הפכה המבקשת לחברת שלד, נטולת פעילות עסקית.

...

בנסיבות אלה, כך לטענת המשיב, יש לדחות את הבקשה רק מטעם זה. למען הזהירות, מוסיף המשיב וטוען, כי סיכויי הערעור שהגישה המבקשת נמוכים, שכן פסק הדין מנומק ומפורט כראוי, והוא סובב בעיקרו על ממצאים עובדתיים שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם.

אי לכך, ולאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולכלל נסיבות המקרה המסוים שבפני, הגעתי למסקנה כי האיזון הראוי בין זכויות הצדדים, לאור ההלכה הפסוקה בעניין זכאות משיב ליהנות מפרי זכייתו, ולאחר שקלול סיכויי הערעור ומאזן הנוחות לאור נסיבות המקרה המסוימות שבנדון - יהא בעיכוב ביצוע מחצית מהסכום הפסוק, כפוף לכך שהמבקשת תפקיד בקופת בית הדין ערובה להבטחת תשלום הסכום שעוכב.

סוף דבר – אשר על כן, הבקשה מתקבלת באופן חלקי, כאמור בסעיף 18 לעיל, ואני מורה כי מחצית מהסכום הפסוק כאמור בפסק דינו של בית הדין האזורי, תעוכב (להלן – הסכום המעוכב), וזאת בכפוף לכך שבתוך 21 ימים מהיום, תפקיד המבקשת בקופת בית הדין ערבות בנקאית בגובה "הסכום המעוכב". אם לא תופקד הערבות הבנקאית בגין "הסכום המעוכב" כנדרש ובתוך המועד כאמור לעיל – לא יהא תוקף לעיכוב הביצוע ויהא על המבקשת לשלם למשיב את מלוא הסכום הפסוק כאמור בפסק דינו של בית הדין האזורי.

ביחס לטענה לפיה לתובעת קמה הזכאות כאשר נמכרה בפועל הפוליסה הראשונה, שכן הסכם העסקתה אינו קובע כי ההנפקה תבוצע דוקא על ידה, הרי שטענה זו מוקשת ואין בידינו לקבלה, שכן משמעותה היא שזכאותה לקבלת הבונוס עומדת לה לעד, ללא קשר להיותה עובדת בתפקידה בפועל כמו גם לשאלה האם עובדים אחרים עבדו על הנפקת הפוליסה אם לאו.

...

שוכנענו, כטענת הנתבעת, כי המדובר היה בבונוסים בגין עמידה ביעדים אשר הוצבו לתובעת.

משעה שיעדים אלו לא הושגו, שלא באשמתה של הנתבעת, הרי שלא מצאנו כי היא הפרה את הסכם העסקה ולפיכך התביעה נדחית.

הואיל ודחינו את התביעה, תשלם התובעת לנתבעות סך 7,000 ₪ (3,500 ₪ לכל אחת) בגין הוצאות משפט ושכ"ט אשר ישולמו בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין.

האם התובע זכאי לבונוס? האם הנתבעת התחייבה לשלם לתובע בונוס? בהסכם ההעסקה נכתב כי: "החברה והעובד יסכמו על "בונוס" תוך חודש אחרי תחילת עבודה בפרויקטים שונים אשר ינוהלו באמצעות העובד באופן ישיר, התנאי לבונוס אינו (כך במקור) עמידה בלו"ז ותקציב הפרויקט אשר יוגש למנהל בתחילת כל פרויקט" (סעיף 8.4 להסכם).

...

מנגד, לטענת הנתבעת, הסכם ההעסקה לא הופר על ידה ויש לדחות את התביעה על כל רכיביה.

על כן, דין טענת התובע בעניין רכיב זה להידחות.

לסיכום נוכח כל האמור לעיל, התביעה נדחית, על כל רכיביה וכתוצאה מכך, גם טענות הקיזוז של הנתבעת.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

בהסכם ההעסקה נקבע כי הבונוס ישולם לאחר הפקת חשבונית מס המוכרת כהכנסה (סעיף 1.2 לנספח א' להסכם העסקה): "במסגרת תנאי עבודתו יקבל העובד בונוס ריבעוני על עמידה ביעדי המכירות הרבעוניים. במסגרת ההסכם נקבע יעד מכירות ריבעוני מינימאלי בגובה של 200,000 ₪ שעמידה בו תזכה את העובד בבונוס ריבעוני בשיעור של 5% מהמכירות לאותו ריבעון. לצורך חישוב הבונוס מכירה תחשב רק לאחר הפקדת חשבונית מס המוכרת כהכנסה. יעד המכירות הרבעוני המינימאלי יקבע בתחילת כל שנה קלנדרית." קרי, התובע זכאי לבונוס עם הנפקת חשבונית מס ולא עם קבלת התמורה מהלקוח: ש: מתי אתה זקפת אותה מבחינתך, כהכנסה? מתי דיווחת עליה כהכנסה? ת: בספרים? היא הייתה בספרים.

...

משכך, נדחה רכיב תביעה זה. השבת תשלום יתר ששולם לנתבע שכנגד הנתבעת ערכה טבלה (נספח י"ד לתצהיר המנכ"ל) בונוסים מול הגעה ליעד והגיעה למסקנה כי שילמה לתובע ביתר 17,213 ₪.

לפיכך, נדחה רכיב תביעה זה. סוף דבר: התובע זכאי לפיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין בסך 5,000 ₪.

נוכח כל האמור לעיל, ימונה רואה חשבון אשר יקבל לידיו את כל כרטסת הנהלת החשבונות של לקוחות הנתבעת והחשבוניות שהונפקו לשנים 2012 - 2017.

עילת אי הפרשה לפנסיה בגין "בונוס תמריץ" אין חולק כי המשיבה לא הפרישה לפנסיה בגין "בונוס תמריץ". כאמור בפסיקה כאשר תשלום הבונוס מותנה בתנאי הוא אינו "עמלת מכירה" אלא תשלום הדומה במהותו לפרמיה המשולמת על ביצועים שמעבר לנורמה, המהוה "תוספת" לשכר, שאינה חלק מהשכר הקובע לצורך תשלום פצויי פיטורים: "על פי הסכם ההעסקה, המערער זכאי לבונוס מכירות בשיעור של 1.5% אם סכום המכירות יעלה על 2.8 מיליון דולר, כאשר הבונוס משולם רק על בסיס ההפרש בין סכום המכירות לבין 2.8 מליון דולר. המערער טען כי דין הבונוס כדין עמלת מכירה, ולפיכך הבונוס הוא חלק מהשכר הקובע לצורך תשלום פצויי פיטורים, על פי תקנה 9 לתקנות פצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד – 1964. אין בידינו לקבל טענה זו של המערער. אנו סבורים, כי לנוכח העובדה שתשלום הבונוס מותנה בתנאי, סכום מכירות העולה על 2.8 מליון ₪, והבונוס לא משולם על בסיס כל מכירות החברה אלא רק על בסיס מכירות החברה העולות על 2.8 מיליון ₪, אין לראות בבונוס "עמלת מכירה" אלא תשלום הזהה במהותו לפרמיה המשולמת על ביצועים שמעבר לנורמה, המהוה "תוספת" לשכר, שאינה חלק מהשכר הקובע לצורך תשלום פצויי פיטורים.

...

האם קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב ? שוכנענו כי המבקשת מתאימה לנהל את התובענה הייצוגית בעילה של אי הכללת עמלות אישיות בשכר הרגיל לתשלום גמול שעות נוספות, גמול מנוחה שבועית ועבודה בחג.

משכך קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב. סוף דבר הבקשה מתקבלת בחלקה.

משכך אנו קובעים, כדלקמן: התובעת הייצוגית תהיה המבקשת.