זכאות כל סוגי העובדים לדמי חגים

משכך, הוא אינו זכאי לכל תשלום נוסף.

דמי חגים – לתובע שולמו דמי חגים כפי שניתן לראות בתלושי השכר.

בית הדין הארצי פסק כי ביחס לבקשות מהסוג דנן, כי "בפגם של פרוצידורה אין כדי לפגוע בזכות החוקתית של מיצוי הדין, ומרכיב מהותי הימנה היא זכותו של בעל דין להביא את גירסתו בפני בית הדין בטרם הכרעה". עוד ציין כי אין לדבוק בפן הפרוצידורלי בלבד כי אם לשקול את כלל נסיבות המקרה "באופן שהצדק לא רק ייעשה, כי אם גם ייראה" (ע"ע (ארצי) 1462/02 רולס יוסף בע"מ אדריכלים נ' דוד חוסטצקי, עבודה ארצי כרך לג (20)).

...

סוף דבר הבקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד ביום 18.11.20 מתקבלת.

אשר לשאלת ההוצאות - משמצאתי כי יש להורות על ביטול פסק הדין הן מחובת הצדק והן לאור סיכויי ההגנה של הנתבעת ונוכח התנהלות התובע אשר עמד על מתן החלטה בבקשה ולא הגיש סיכומי טענות על אף שבית הדין הורה על הגשת סיכומים בכתב לבקשתו, החלטתי להשית על התובע הוצאות בסך של 3,000 ₪.

סכום זה ישולם לידי הנתבעת בתוך 30 יום ממועד קבלת החלטה זו. על מנת לקדם את התיק, אני מורה כדלקמן: כתב הגנה יוגש בתוך 30 יום.

התחשיב שנעשה ע"י התובע נערך על בסיס מלוא תלושי השכר, הובאו בחשבון כל שעות העבודה והוא כלל את כל סוגי האירועים עד למישרה מלאה (ת/2).

" (עמ' 9 לפ' שורות 13-7 לעדות התובע) משכך, חלה ההלכה שנקבע בע"ע 44382-04-13 יוסף מנצור – גז חיש בע"מ (ניתן ביום 4.5.15): "...צו ההרחבה של ההסכם הקבוצי הכללי מיום 9.1.1995 המסדיר, בין היתר, את הזכאות לדמי חגים קובע בסעיף 7 כך:

...

ברם נוכח המחלוקת בין הצדדים באשר לשכר היסוד על בסיס ההסכמה בין הצדדים, לא מצאנו מקום פיצוי בגין מחדל זה. קיזוז התובע התפטר והיה עליו ליתן הודעה מוקדמת: "ש. באיזה דרך נתת הודעה שלך על התפטרות?

משכך, דינה להידחות.

סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובע את הרכיבים הבאים: פיצוי בגין הפרשי פנסיה בסך 5,137 ₪ ופיצוי בגין הפרשות לפיצויי פיטורים בסך של 4,742 ₪ בקיזוז הכספים שהופקדו ושולמו; פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך 1,000 ₪; חגים בסך 2,520 ₪; הבראה בסך 2,759 ₪; ימי חופשה בסך 1,493 ₪.

צו ההרחבה בענף מגדיר מהו אולם שמחות ומיהו עובד לצורך תחולת הצוו, בזו הלשון: "אולם שמחות- אולם לשמחות ואירועים לסוגיהם השונים, לרבות גן אירועים, בריכת אירועים וכל מקום שבו מקיימים שמחות ואירועים, לרבות מטבח המשמש להכנת מזון לארועי שמחות באולמות ו/או גני אירועים.

הנתבעים טענו בסיכומים, כי מאחר שהתובע סיים את עבודתו לפני חודש יולי 2016, זכאותו לדמי הבראה היא עבור השנתיים האחרונות בלבד והוא זכאי לכל היותר ל-14 ימי הבראה (סעיפים 64-66 לסיכומי הנתבעים).

יפים לענייננו הדברים הבאים שנקבעו בע"ע (ארצי) 184/09 פיודור קרבצ'נקו- חברת השמירה בע"מ, (18.12.11) להלן: "... תכליתם של דמי החגים הנה "לפצות עובד יומי, שאינו עובד בחגים, ואינו מקבל תמורה עבורם, שכן עובד יומי אינו זכאי לקבל שכר עבור ימים שלא עבד בהם... הראציונאל העומד מאחורי תשלום דמי חגים אלו הוא, שהעובדים יזכו במנוחה בימי החגים מבלי ששכרם יגרע כתוצאה מכך" (ע"ע 300360/98 נחום צמח – ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986) בע"מ, מיום 30.4.02; להלן – עניין צמח).

...

יחד עם זאת, משהוגשו דוחות נוכחות - לגביהם נטען תחילה שכלל לא נוהלו על ידי הנתבעים ובהמשך התברר היפוכו של דבר, כמפורט לעיל - לא מצאנו כי יש ליתן אמון בגרסת הנתבעים בקשר לדוחות ולהיקף העבודה.

סיכום התביעה מתקבלת ברובה, כך שהנתבעת 1 תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי חלף הפרשות לפיצויים בסך 11,975 ₪.

התביעה נגד הנתבעים 2- 3 נדחית, והתובע יישא בשכ"ט בא כוחם, בסך 5,000 ₪.

למרות זאת הגישו התובעות את התובענה הייצוגית וטענו כאילו המקור הנורמאטיבי החל על רשתות שיווק המזון מחייב אותם לשלם לעובדים דמי חגים מהיום הראשון לעבודה וללא כל תנאי – טענה שאינה עולה בקנה אחד עם הוראות צו הרחבה 2010 ואינה נסמכת על מקור כלשהוא או על דוגמאת רוחב משום סוג בענף.

הנתבעת לא חולקת כאמור על תחולתו של צו ההרחבה 2010 עליה אלא שהיא טוענת לפרשנות שונה מהפרשות הלשונית של צו ההרחבה 2000 וכתמיכה לכך היא מפנה ל"זכותונים" שונים (קו לעובד ואתר כל זכות) וכן לעמדת לישכת המסחר - לפיהם הזכאות לדמי חגים קמה לאחר השלמת שלושה חודשי וותק במקום העבודה.

...

מקובלת עלינו עמדת הנתבעת כאמור לפיה הזכאות קמה רק לעובדים בשכר ולא במשכורת ואבחנה זו יערוך המומחה – הממונה שימונה לצורך מימוש הסעד.

שכר טרחה וגמול לתובעות הייצוגיות יש לתגמל את ב"כ התובעות והן את התובעות עצמן, בגלל הסיכון שנטלו, התועלת שהביאו לחברי הקבוצה, מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית וההשקעה בהליך וגם בגין ההתמדה בניהול הליך זה שנמשך מטעמים שונים, זמן רב. בע"א 2046/06 עזבון המנוח משה שמש נ' דן רייכרט (נבו 23.5.2012), קבע בית המשפט העליון את העקרונות המנחים בפסיקת שכר טרחתו של התובע המייצג וב"כ הקבוצה: "בתביעות ייצוגיות שעניינן בסעד כספי יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה של עורך הדין המייצג. שיעור האחוזים שייפסק יושפע הן מנסיבותיו הספציפיות של ההליך, הן מהאופן בו הסתיים ההליך והן מגובה הסכום שנפסק. כמו כן, יחושב שיעור שכר הטרחה מתוך הסכום שנגבה על ידי הקבוצה בפועל. כמו כן, מן הראוי לפסוק את שכר הטרחה בשיעור מדורג, במובן זה שככל שסכום הזכייה גדל, אחוז שכר הטרחה קטן." לאור האמור ובשים לב לכך כי עדיין לא הגענו לנוסחת החישוב ולרשימת חברי הקבוצה הסופית, ונראה כי ראוי שהצדדים יגיעו תחילה להסכמה בנושא ואולי אף להסכמות גם בנושא שכר הטרחה, אנו קובעים כי בשלב זה על הנתבעת לשלם כבר עתה לב"כ התובעות, על חשבון שכר הטרחה הסופי שיחושב לו סך של 118,000 ₪ (שהוא כשליש אחוז מהסכום הנתבע).

הנתבעת תשלם את הסכומים בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.

גם צו הרחבה בענף היבוא, יצוא והמסחר לא חל על הצדדים שכן אפיה מכל סוג שהוא אינו מופיע ברשימת הענפים (נספח להסכם הקבוצי).

(עמ' 10 לפרוטוקול) וכך גם נכתב בסעיף 13 לכתב התביעה: "בתאריך 10.08.2019 חזר בו מנהל התובעת מפיטוריה, ובקש אותה להמשיך בעבודתה, מצידה, ביקשה התובעת כי יעלה שכרה כתנאי להמשך עבודתה, משסורבה, ניכנסו פיטוריה לתוקף." נוכח האמור, התובעת אינה זכאית לכל פיצוי בגין חוק עבודת נשים.

על פי צו הרחבה - הסכם מסגרת 2000 זכאות לדמי חגים קמה במקום העבודה ולא לפי המעסיק (סעיף 7(א) לצוו ההרחבה) משכך, מדובר ברצף של תקופת עבודה במקום עבודה אחד לצורך ותק (בשונה מנשיאה בחובות הנתבעת 2) ולכן יש מקום לשלם לתובעת דמי חגים מהחודש הראשון שהחלה הנתבעת 1 לשלם לה שכר ישירות.

...

בנסיבות אלו אנו מחייבים את הנתבעת ב- 9 ימי חג לשנה.

פיצויי הלנה נוכח דחיית תביעתה של התובעת לפיצויים ולשאר רכיבי התביעה הרלוונטיים להלנה, נדחה רכיב תביעה זה. סוף דבר: התביעה נדחית ברובה.

נוכח דחיית מרבית התביעה, התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.