הכונס הרישמי טוען כי נוכח העובדה שהמבקשים פרעו את מלוא החובות לנושי השותפות (כאשר השותפים המוגבלים אינם באים בכלל זה משום שאינם נושים), בסכום כולל של 63,000,000 ₪, הרי שיש לפסוק למבקשים שכר חלוקה לפי מדרגה של 11%, ומסכום זה מציע הכונס הרישמי להפחית סך של בין 10% ל- 15%, כך שבסופו של יום ייפסק למבקשים שכר כולל של עד 6,230,000 ₪.
אין המדובר בענין של מה בכך, שכן אגרת השגחה במקרה דנן אמורה להיסתכם בסכום לא מבוטל של 260,000 ₪, שישולם מקופת השותפות בנוסף לשכרם של המבקשים.
במקרה דנן, נוכח המסקנה כי המבקשים לא מונו לתפקיד על ידי בית המשפט וגם לא כיהנו כבעלי תפקיד, אלא פעלו מכח המחאת זכויות של בעלי השליטה, מתעוררת השאלה מכח מה זכאי הכונס הרישמי, אם בכלל, לגבות אגרת השגחה.
...
במקרה דנן דומה כי אין מנוס אלא לפסוק שכר לפי החלופה השניה, משום שכל עיכוב נוסף בהכרעה בשאלת שכר הטרחה יגרור בהתאמה עיכוב נוסף בחלוקת הכספים המגיעים לשותפים המוגבלים.
בנסיבות הענין, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים שפורטו לעיל, לרבות היקף העבודה שביצעו המבקשים, מורכבותה, התוצאה המיטבית שהושגה והאחריות המקצועית שנטלו על עצמם המבקשים, ומאידך, את העובדה שהמבקשים נכפו הלכה למעשה על השותפים המוגבלים וזאת על ידי לא אחר מאשר בעלי השליטה הכושלים שהביאו מלכתחילה את השותפות למצבה העגום, כמו גם את העובדה שהשותפות, תחת ניהולם של המבקשים, כבר מימנה על חשבונה את שכרם של עורכי דין חיצוניים בסכום כולל של לפחות 1,305,000 ₪ (לא כולל מע"מ), וכן את העובדה שדמי הניהול לפי ההסכם היו אמורים להסתכם בסכום של 200,000 ₪ בלבד, באתי לכלל מסקנה כי השכר הראוי למבקשים צריך לעמוד על סך של 1,300,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.
במקרה דנן, נוכח המסקנה כי המבקשים לא מונו לתפקיד על ידי בית המשפט וגם לא כיהנו כבעלי תפקיד, אלא פעלו מכח המחאת זכויות של בעלי השליטה, מתעוררת השאלה מכח מה זכאי הכונס הרשמי, אם בכלל, לגבות אגרת השגחה.
