זכאות ילדי נכה שנפטר לקבלת תגמולים

לכן, המנוח זכאי לפנסיית יסוד, שכן "בין השנים 1974 ועד לשנת 2008 שולמו לקרן עבור המנוח דמי גמולים עבור קצבת הזיקנה. בין השנים 2008 ועד למועד הפטירה, פחות משלוש שנים נזקפו לחשבון המנוח דמי גמולים כזכות שהייתה למנוח כזכאי לפנסיית נכות." (סעיף 20 לכתב התביעה המתוקן).

(2) המבוטח לא היה זכאי לקבלת קצבת נכות מהקרן או מקרן ותיקה אחרת שבהסדר במועד בו נפטר, ולגבי כל שאיריו חל האמור בסעיף 26(ד1), או לגבי חלקם חל האמור בסעיף 26(ד1) וחלקם אינם זכאים לקבלת קצבת שאיר מבוטח מהקרן או מקרן ותיקה אחרת שבהסדר, ובילבד שכל השאירים שחל לגביהם האמור בסעיף 26(ד1) הגישו לקרן בקשה למשיכת כספים שנצברו בחשבונו של המבוטח בטרם החלו לקבל קצבה מהקרן וצרפו לה כתב ויתור, בטופס שהכינה לכך הנהלת הקרן, בו הם מוותרים על זכאותם לקבלת קצבה כלשהיא מהקרן.

זאת אומרת, מבחינתו, הטענה הייתה שהוא בעצמו, כל עוד הוא בחיים, הוא יקבל קצבת נכות או אחר כך, אם הוא יגיע לקיצבת זקנה אז הוא יגיע, אבל הוא ידע שזה לא יאריך חיים, והוא ידע שמה שיישאר, יישאר לילדות.

...

לאור כל האמור, מבקשות התובעות, כי על בית הדין להצהיר כי התובעות כיורשות של המנוח, קמה להן הזכות לכספים הן בהתאם לסעיף 49(ד) והן בהתאם לסעיף 49(ב) לתקנון.

בהתאם לאמור, אין אנו מקבלים את טענת התובעות כי הופרה על ידי הנתבעת החובה לגלות למנוח, כי יורשיו לא יהיו זכאים להחזר כספים מהקרן.

סוף דבר: לנוכח כל האמור לעיל, אנו קובעים כי דין התביעה להידחות.

מאחר שקבענו כי דין התביעה להידחות אין אנו נדרשים לתת את דעתנו לסוגיית השיהוי בהגשת תובענה זו. בנסיבות המצערות של העניין, החלטנו שלא לחייב את התובעות בתשלום הוצאות משפט.

הוראה מספר 21.01, אשר הייתה בתוקף במועד שבו ניתנה החלטת המשיב בשנת 2008, קבעה כי אלמנות של נכי צה"ל שנפטרו ואשר עובר למועד פטירתם נקבעה להם דרגת נכות צמיתה של 50% ומעלה כתוצאה מחבלה אשר ארעה במהלך פעילות מבצעית, זכאיות לקבלת תגמולים לפנים משורת הדין.

תקנה2א(ב) לתקנות מורה כי היה ובן המשפחה סרב לנתיחה או אז יש להחתימו על גבי טופס שנוסחו מפורט בתוספת וככל שהנו מסרב לחתום הרי שעל מנהל המחלקה בביה"ח (או מי שהסמיכו לכך) למלא את פרטי הטופס ולציין לצד שמו את המילים "מסרב לחתום". בטופס הסרוב שאמור להיחתם ע"י בן המשפחה והמסביר, מאשר הראשון כי קיבל "...הסבר ממנהל המחלקה בדבר הצורך והחשיבות שבביצוע נתיחת הגוויה ותוצאותיה והתוצאות האפשריות שעשויות לנבוע מאי ביצוע נתיחת הגוויה והבנתי את דבריו, סירבתי להסכים...". על המסביר לאשר כי הסביר "...את הנסיבות לנחיצות ביצועה של נתיחת הגוויה ואת משמעות אי ביצועה וכי למרות זאת הוא חתם על טופס סרוב זה לפני... (נוסח הטופס בתוספת לתקנות). המונח "בן מישפחה" מוגדר במסגרת סעיף 1 לחוק האנטומיה והפתולוגיה, תשי"ג – 1953 כ - "בן זוג, ילד, הורה, אח, אחות". במקרה דנן אין מחלוקת כי הוסברה לבנה של המערערת, ניר, חשיבות ביצוע הניתוח שלאחר המוות אולם האחרון היתנגד לבצוע הנתיחה (ראה : עמוד 136 בתיק הרפואי).

...

מעיון במסקנות שלושת המומחים, ובפרט בזו של פרופ' צבעוני, אנו סבורים כי מחלת יתר לחץ הדם היוותה גורם סיכון אשר תרם תרומה מסוימת לבעיית תעוקת הלב אשר הובילה להתפרצות מחלת הטרשת, דהיינו מדובר בשורה של גורמים אשר קשורים זה בזה כמארג של כלים שלובים אשר תרמו לכשל הלבבי ממנו נפטר המנוח בבית-החולים (ראה: סעיפים 3 ו–29 לסיכומי המשיב ; עדות המומחה בעמוד 32 שורות 3 – 8; שורות 25 – 34 לפרוטוקול).

משכך, אנו סבורים כי יש מקום לקבל את הערעור בהתאם ללשון הפסיקה ולפיה יש להכיר בזכויות בני משפחת המנוח/ה וזאת ככל שהמחלה שהוכרה הייתה אחד מהגורמים למותו.

סוף דבר : הערעור מתקבל.

בשל החקירה הפלילית, הגם שלא הוגש לבסוף כתב אישום נגד המנוח, נאלץ המנוח חרף נכותו הקשה להיות מנותק מילדיו והוא נפטר בודד וסובל.

שינוי מדיניות משרד הבטחון על ידי מתן אפשרות לנכה צה"ל הזכאי לשירותי ליווי לבחור במסלול של קבלת סיוע במימון הליווי, במקום קבלת שירותי ליווי בעין באמצעות חברות ליווי הקשורות עם משרד הבטחון, אין בו לבטל את הרשעת הנתבעים בפסק דין חלוט בהליך הפלילי בדווח כוזב על שעות ליווי ובקבלתם כספים במירמה בעקבות הדיווח הכוזב שמסרו אשר עלותה הכוללת למשרד הבטחון עמדה על 2,467,553 ₪.

בעיניין ע"פ 6338-18 בלוואי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (15.1.2020) קבעה דעת הרב לגבי חילוט כספי תקבולים שהתקבלו מעבירה (הסדר כובל לתיאום מכרזים לבצוע עבודות גיזום), שאין להיתחשב בכך שחלק מהתקבולים ניתנו בתמורה לבצוע עבודות לגיטימיות ואף אין להיתחשב בהוצאות בהם נשאו המורשעים לצורך ביצוע העבודות וכי התקבולים כולם יחולטו.

...

אותה מסקנה, בשינויים המחויבים, יש להחיל ביחס לטענת הנתבעים לקיזוז שכרם.

מדובר בתביעה נגררת אשר בהתאם להוראת סעיף 77 ניתן להגישה נגד המורשע.

סוף דבר התוצאה, אפוא, היא שנתבע 1 (אבי) ישלם לתובעת סך של 524,883 ₪ ונתבע 2 (חיים) ישלם לתובעת סך של 710,175 ₪.

הוראות החיקוק - עשיית פעולה ברכוש במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו או עשיית פעולה בו - ריבוי עבירות על סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון; עשיית פעולה ברכוש אסור בידיעה שהוא רכוש אסור, והוא בשוויה שנקבע בתוספת השנייה לחוק איסור הלבנת הון - ריבוי עבירות על סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון; עשיית פעולה ברכוש או מסירת מידע כוזב, במטרה שלא יהיה דיווח לפי סעיף 7, או כדי לגרום לדווח בלתי נכון - ריבוי עבירות על סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון.

אשר לנסיבות שאינן קשורות לבצוע העבירה נטען כי מדובר בנאשם בן 50, גרוש ואב לשלושה ילדים, נכה, נורמאטיבי, נעדר עבר פלילי, אשר הודה ונטל אחריות על מעשיו.

במסגרת תפקידו, פיקח הנאשם על הוצאת חשבוניות המס הכוזבות שהוצאו ללקוחות באמצעות נאשמת 13 שנרשמה על שמו, הפיק את חשבוניות המס הכוזבות בהתאם לצורך, פקוח על קבלת התקבולים מהלקוחות בתמורה לחשבוניות המס הכוזבות שסופקו להם באמצעות נאשמת 13, הנחה את מי מהנאשמים והאחרים בכל הנוגע להפצת חשבוניות המס הכוזבות, וכן פיקח ודאג להספקתן של חשבוניות מס כוזבות מחברות הכסות לנאשמת 13 על מנת שאלה ינוכו בספריה, והכל על פי הנחיותיו של יניב בן דוד.

...

בחנתי את טענת ההגנה לפיה עבירות המס המיוחסות לנאשם 4 מתמצות אך בהפצת חשבוניות כוזבות ועל כן מציבות אותו ברף נמוך יותר מבחינת נסיבות ביצוע העבירה, להבדיל מהנאשמים האחרים (למעט נאשם 11) שגם הפיצו וגם קיזזו חשבוניות מס. אין בידי לקבל טיעון זה שכן עיון בכתב האישום המתוקן מלמד כי הנאשם כלל, בצוותא עם נאשם 8 ומי מהנאשמים האחרים, חשבוניות מס כוזבות בספריהן של נאשמות 13, 14, 15, ו- 16 ועל כן פעילותו העבריינית ביחס לעבירות המס אינה שונה משל יתר הנאשמים שגם הפיצו וגם קיזזו (ראו למשל: סעיפים 40, 82, 120, 152, 155 לכתב האישום המתוקן).

זאת ועוד, מקובלת עליי טענת ההגנה כי העבירות בוצעו על רקע ניצול מצוקה אישית וכלכלית של הנאשם ולא בהכרח על רקע עברייני מובהק.

נאשמות 13, 17, 18, 20, 21 בהסכמת הצדדים, אני גוזר על כל אחת מנאשמות קנס סמלי בסך 100 ₪, ומורה על סגירת החברות הנאשמות ברשם החברות.

סמכותו של המשיב בתשלום תגמולים לאחר פטירתו של נכה מוכר מוסדרת בסעיפים 20א ו-39א לחוק הנכים: 20א. (א) נפטר נכה שהיה זכאי לתגמולים בשעת פטירתו, ולפי חוק מישפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושקום), תש"י–1950, אין משלמים אחריו תגמולים, יוסיפו לשלם את התגמול בשיעור שהיה משתלם אותה שעה, עד תום 36 חדשים מסוף החודש שבו ארעה הפטירה, לידי בן המשפחה שהורה עליו הנכה לפי סעיף 39א, ובאין הוראה - לידי בן זוגו, ובאין בן זוג, לידי בן המשפחה שהורה עליו קצין התגמולים.

כלומר, על המשיב לשלם תגמולים לאחר פטירת נכה מוכר לבן מישפחה שהורה לו הנכה לעשות זאת בכתב, ורק בהעדר הוראה בכתב יעשה כן לפי סדר המקבלים כפי שקבוע בסעיף 20א. לכאורה הסעיפים אינם מתיישבים יחדיו היות וסעיף 39א מאפשר לנכה להגדיר אף מקבלים שאינם בני מישפחה כפי שמוגדרים בחוק הנכים בעוד שסעיף 20א תוחם את קבלת התגמולים אך ורק לבני מישפחה.

סעיף 1 חוק הנכים קובע כי: "בן מישפחה" של נכה - (1) אישה, ובכלל זה אישה הגרה יחד עם הנכה והידועה בציבור כאישתו; (2) ילד - ובכלל זה ילד חורג וילד מאומץ - שטרם מלאו לו 21 שנה, או שבהגיעו לגיל 21 לא עמד ברשות עצמו מחמת מום גופני או שיכלי, וכל עוד אינו עומד ברשות עצמו מסיבות אלה, אך למעט ילד חורג שאינו סמוך על שולחן הנכה ושמוחזק על ידי קרובו מלידה שאינו בן- זוגו של הנכה; בתם המשותפת של המנוח וא"מ בגירה, היא אינה נכנסת לגדר החריג שבהוראה, לפיכך הוראתו של המנוח כי זו תהנה מהתגמולים אינה תקפה.

...

נראה לנו כי זה בלתי סביר בעליל שהמשיב יתנהל מול א"מ כבת יענה ויטמון את ראשו בחול שעה שהוא מודע לכך שהמערערים הגישו בקשה מתחרה לקבלת התגמולים.

ודוק, אין אנו קובעים בהליך זה כי א"מ. אינה הידועה בציבור של המנוח או שהיא והמשיב לא חלקו קורת גג, אלא קובעים כי המשיב לא עמד בחובה המנהלית לשקול את הנתונים הרלוונטיים לעניין באופן ממצה ולבחון סוגיה זו באופן שעל רשות מנהלית סבירה במצב זה היה לבחון.

הערעור מתקבל, אפוא, והמשיב יישא בהוצאות ההליך בסך 5,000 ₪, אשר ישולמו למערערים באמצעות בא-כוחם, בתוך 30 יום.