זכאות יהודי עיראק להכרה כנכי רדיפות הנאצים

מבוא לפנינו ערר עיקרוני הנוגע לשאלת זכאותם של יהודי עירק לקבלת הכרה על פי חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957 בגין ארועי הפרהוד-הפוגרום שבוצע ביהודי עירק ואשר החל ביום 1.6.1941 והסתיים למחרת.

...

לאחר ששקלנו את העניין וחרף דחיית הערר, סבורים אנו כי בשים לב לאופיו הסוציאלי של החוק, למהות הזכויות שנתבעו במסגרתו, בשים לב לחשיבות הציבורית והאנושית הכרוכה בניהולו יש לעשות שימוש בסמכותנו על פי סעיף 39 לחוק בתי דין מינהליים התשנ"ב-1992 ולפסוק לזכות העוררים הוצאות ושכר טרחת עורך דינם.

אנו סבורים שאין צורך בכך ברם ככל שתתעורר מחלוקת בעניין הוצאות המומחים (כאמור רק על פי קבלות ותשלומים שבוצעו בפועל), ניתן יהיה להגיש בקשה למתן שומת הוצאות.

הערר נדחה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בנקודה משפטית ותוך 60 יום.

הועדה בתיק המוביל, דחתה בסופו של יום, את ההכרה העקרונית בדבר זכאות יהודי עירק לקבלת תגמולים לפי החוק, וזאת על פי פסק דינה מיום 13.6.17.

סעיף 1 מגדיר החלטה בדבר מענק שנתי כדלהלן: "'החלטה בדבר מענק שנתי' – החלטה שפורסמה ברשומות בדבר זכאות למענק שנתי, שנתן שר האוצר לפי הצעת הרשות המוסמכת, לגבי מי שחי בתקופת מלחמת העולם השנייה ואינו זכאי לתגמולים לפי חוק זה או לפי חוק הטבות לניצולי שואה;". לפי הגדרה זו, החלטה בדבר מענק שנתי היא לגבי זכאות למענק שנתי מכוח החלטה מנהלית למי שאינו זכאי לתגמולים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים או לפי חוק הטבות לניצולי שואה.

...

גם אנו סבורים, כפי שסברה הוועדה, כי שכר ראוי שייפסק על פי הוראת סעיף 17(ה) לחוק, לא יעלה על השכר המרבי הקבוע בהוראות החוק, ואין בסמכות הוועדה לקבוע שכר מעבר לתקרה הקבועה בחוק.

סוף דבר: בענייננו, אין חולק כי הסכם שכר הטרחה תלוי תוצאה, קרי: זכאות המערערים לשכר הטרחה, גם בעת הפסקת הייצוג, תלויה בתוצאות פעולותיהם ויכולתם של המערערים להביא להכרה במשיבים כנרדפים.

אי לכך, אנו מורים על דחיית הערעור.

כאבם וסבלם של יהודי מרוקו, כמו יהודי עיראק, יישאר חקוק בזכרון הקולקטיבי של העם היהודי לצד אירועים קשים אחרים שגם הם לא הוכרו ככאלו המקנים זכאות לפי חוק נכי רדיפות הנאצים.

...

גם אם נקבל (ואיננו מקבלים) את הגישה לפיה "מתח מירבי וקיצוני" יכול להוות עילה עצמאית לזכאות לא ניתן לקבוע שמתח מירבי וקיצוני במובן שהוענק לו בפסיקה התקיים במרוקו או שמתח כזה קשור לצורר הנאצי ולכן אין להכיר בהלכת הפחד בעניין יהודי מרוקו.

בעניין גמיש התייחסנו למקרה שקרה ברומניה שלה היו יחסי קרבה-גם אידיאולוגית לגרמניה הנאצית ובכל זאת החקיקה האנטישמית ויישומה לפני התאריך שלפיו גרמניה לקחה אחריות לא הוכרו כמזכים בפיצוי : "ולמרות שיחסיה של רומניה באותה תקופה עם גרמניה היו קרובים בהרבה מאלו של עיראק עם גרמניה, למרות שהמעורבות הגרמנית ברומניה הייתה עמוקה יותר, למרות שרומניה הסכימה להיות חלק ממדינות הציר והבינה היטב שעליה לשאת חן בעיניי גרמניה מכל מיני טעמים ולמרות שגם ברומניה ואולי בעיקר שם, השפיעה גרמניה, במישרין ובעקיפין על התעוררות האנטישמיות שהייתה טבועה באנשי המקום, הפסיקה הישראלית לא הכירה כלל בכל שרשרת האירועים האנטישמיים הללו ולרבות בחקיקה הפשיסטית והאנטישמית באותה התקופה כמזכים בתגמול על פי חוק נכי רדיפות הנאצים ויש לומר שלא בכדי." סוף דבר על אף הרצון "הטבעי" של ועדות הערר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים להקל ככל האפשר על נרדפים שעניינם נדון לפניה , אין ביכולתנו להעניק הכרה באותם מקרים שאינם עונים על הגדרות החוק.

משכך נדחה הערר וללא צו להוצאות.

בכל הנוגע לתיק המוביל, ועדת הערר דחתה את ההכרה העקרונית בדבר זכאות יהודי עירק לקבלת תגמולים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים.

...

נוכח נסיבותיו הפרטניות של המקרה, אני סבור שאין מקום להיענות לבקשה הנוכחית.

כן מקובלת עלי הטענה כי סעיף 17(ה) נועד להגן על ניצולי השואה מפני גביית שכר טרחה מופרז.

לנוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

רקע בפני ועדת הערר נדון ערר שהוגש על ידי המשיב ושהוסכם כי ההכרעה בו תחייב בעניינים של כ- 1395 עוררים אשר ביקשו להכיר בהם כזכאים לפיצויים על פי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז- 1957 (להלן: החוק) בשל נזקים שנגרמו להם בארוע משנת 1941 בעירק, המוכר כפרהוד.

הועדה ציינה "הגם שבאי כוח העוררים ביצעו עבודה יוצאת מהכלל, הגם שסבלם של יהודי עירק בזמן הפרהוד איננו עומד בספק כלל, ככל שהדברים נוגעים להכרה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, אין אנו יכולים לקבל את הערר והוא נדחה". אף שהועדה דחתה את הערר היא החליטה לזכות את העוררים בהחזר הוצאות.

...

סוף דבר אשר על כן אני מורה על עיכוב ביצוע חיוב ההוצאות עד ההכרעה בערעור.

לאור החלטתי זו ונימוקיה לא מצאתי מקום לאפשר לבאי כוח העוררים להוסיף תגובה לתשובת המבקש.