השופטת חני אופק-גנדלר
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי בתל אביב-יפו (השופט דורי ספיבק ונציגי הציבור גב' לאה חלה ומר רן ורדי; ק"ג 32833-01-17), בגדרה נדחתה תביעתה של גב' אולנה סידורובה (להלן: המערערת) להורות לקופת הביטוח הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: הפניקס) להעביר לה את הכספים הצבורים במרכיב פצויי פיטורים בפוליסות ביטוח המנהלים בבעלות מזור ז"ל (להלן: המנוח) מכוח היותה ידועה בציבור ושאירה של המנוח, וזאת מכוח סעיף 5(א) לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963 (להלן: חוק פצויי פיטורים או החוק).
בהקשר לצוו הירושה, נפסק שיש להכיר במערערת כמי שהיתה ידועה בציבור של המנוח, על סמך הסכם הממון ועל סמך אישור המוסד לביטוח לאומי בדבר הכרתו בה כידועה בציבור.
נוכח האמור, בהתייחס ליתרת רכושו של המנוח ניתן צו ירושה לפיו יורשיו של המנוח הם המערערת ואם המנוח בחלקים שוים.
משכך, נקבע כי "בנסיבות העניין, ומשלא מצאנו שיש לראות בתובעת שאירה של המנוח, ובאופן ספציפי גם לא מצאנו שמתקיימת במקרה שלה התכלית הסוציאלית העומדת ביסוד חוק פצויי פיטורים, שלאורה יש להעדיף את זכאות השאירים לפצויי הפיטורים על פני רצון המנוח, הרי שנכון וצודק במקרה שלפנינו להורות על תשלום פצויי הפיטורים שבפוליסות לנתבעת, וזאת לשם עיקרון כיבוד רצון הנפטר, החל במיגבלות מסוימות אף בנוגע לנכסים לבר-עזבוניים (עניין אריאל, סעיף 37 לפסק הדין)".
טענות הצדדים
לטענת המערערת, מקום שלפי פסיקתו של בית המשפט לעינייני מישפחה, המערערת היתה ידועה בציבור של המנוח כשמונה חודשים ועד למותו, והמשיבה אף לא חלקה על כך, היה על בית הדין האיזורי לקבל פסיקה חלוטה זו כפלוגתא פסוקה.
...
משכך, נקבע כי "בנסיבות העניין, ומשלא מצאנו שיש לראות בתובעת שאירה של המנוח, ובאופן ספציפי גם לא מצאנו שמתקיימת במקרה שלה התכלית הסוציאלית העומדת ביסוד חוק פיצויי פיטורים, שלאורה יש להעדיף את זכאות השאירים לפיצויי הפיטורים על פני רצון המנוח, הרי שנכון וצודק במקרה שלפנינו להורות על תשלום פיצויי הפיטורים שבפוליסות לנתבעת, וזאת לשם עקרון כיבוד רצון הנפטר, החל במגבלות מסוימות אף בנוגע לנכסים לבר-עיזבוניים (עניין אריאל, סעיף 37 לפסק הדין)".
טענות הצדדים
לטענת המערערת, מקום שלפי פסיקתו של בית המשפט לענייני משפחה, המערערת היתה ידועה בציבור של המנוח כשמונה חודשים ועד למותו, והמשיבה אף לא חלקה על כך, היה על בית הדין האזורי לקבל פסיקה חלוטה זו כפלוגתא פסוקה.
לפיכך, לו דעתי תשמע דין הערעור להידחות, ללא צו להוצאות.
בהתחשב במכלול הנסיבות, אני סבור, בניגוד לחברתי השופטת אופק-גנדלר, כי יש ליתן תוקף להסכמתם ולאומד דעתם כי יהפכו לידועים בציבור ויש, לפיכך, לראות במערערת "בן זוג של העובד בשעת פטירתו, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו והוא גר עמו". דין הערעור, אפוא, להתקבל.
סוף דבר
על דעת רוב חברי המותב (על פי חוות דעתו של השופט רועי פוליאק, אליה הצטרפו השופטת לאה גליקסמן ונציגי הציבור מר ירון לוינזון ומר דן חן, ובניגוד לחוות דעתה החולקת של השופטת חני אופק-גנדלר), דין הערעור- להתקבל.
