מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

זכאות ידועה בציבור לירושה של כספי פוליסת ביטוח ידועה בציבור

בהליך ערעור עבודה (ע"ע) שהוגש בשנת 2019 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

השופטת חני אופק-גנדלר לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי בתל אביב-יפו (השופט דורי ספיבק ונציגי הציבור גב' לאה חלה ומר רן ורדי; ק"ג 32833-01-17), בגדרה נדחתה תביעתה של גב' אולנה סידורובה (להלן: המערערת) להורות לקופת הביטוח הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: הפניקס) להעביר לה את הכספים הצבורים במרכיב פצויי פיטורים בפוליסות ביטוח המנהלים בבעלות מזור ז"ל (להלן: המנוח) מכוח היותה ידועה בציבור ושאירה של המנוח, וזאת מכוח סעיף 5(א) לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963 (להלן: חוק פצויי פיטורים או החוק).
בהקשר לצוו הירושה, נפסק שיש להכיר במערערת כמי שהיתה ידועה בציבור של המנוח, על סמך הסכם הממון ועל סמך אישור המוסד לביטוח לאומי בדבר הכרתו בה כידועה בציבור.
נוכח האמור, בהתייחס ליתרת רכושו של המנוח ניתן צו ירושה לפיו יורשיו של המנוח הם המערערת ואם המנוח בחלקים שוים.
משכך, נקבע כי "בנסיבות העניין, ומשלא מצאנו שיש לראות בתובעת שאירה של המנוח, ובאופן ספציפי גם לא מצאנו שמתקיימת במקרה שלה התכלית הסוציאלית העומדת ביסוד חוק פצויי פיטורים, שלאורה יש להעדיף את זכאות השאירים לפצויי הפיטורים על פני רצון המנוח, הרי שנכון וצודק במקרה שלפנינו להורות על תשלום פצויי הפיטורים שבפוליסות לנתבעת, וזאת לשם עיקרון כיבוד רצון הנפטר, החל במיגבלות מסוימות אף בנוגע לנכסים לבר-עזבוניים (עניין אריאל, סעיף 37 לפסק הדין)". טענות הצדדים לטענת המערערת, מקום שלפי פסיקתו של בית המשפט לעינייני מישפחה, המערערת היתה ידועה בציבור של המנוח כשמונה חודשים ועד למותו, והמשיבה אף לא חלקה על כך, היה על בית הדין האיזורי לקבל פסיקה חלוטה זו כפלוגתא פסוקה.
...
משכך, נקבע כי "בנסיבות העניין, ומשלא מצאנו שיש לראות בתובעת שאירה של המנוח, ובאופן ספציפי גם לא מצאנו שמתקיימת במקרה שלה התכלית הסוציאלית העומדת ביסוד חוק פיצויי פיטורים, שלאורה יש להעדיף את זכאות השאירים לפיצויי הפיטורים על פני רצון המנוח, הרי שנכון וצודק במקרה שלפנינו להורות על תשלום פיצויי הפיטורים שבפוליסות לנתבעת, וזאת לשם עקרון כיבוד רצון הנפטר, החל במגבלות מסוימות אף בנוגע לנכסים לבר-עיזבוניים (עניין אריאל, סעיף 37 לפסק הדין)". טענות הצדדים לטענת המערערת, מקום שלפי פסיקתו של בית המשפט לענייני משפחה, המערערת היתה ידועה בציבור של המנוח כשמונה חודשים ועד למותו, והמשיבה אף לא חלקה על כך, היה על בית הדין האזורי לקבל פסיקה חלוטה זו כפלוגתא פסוקה.
לפיכך, לו דעתי תשמע דין הערעור להידחות, ללא צו להוצאות.
בהתחשב במכלול הנסיבות, אני סבור, בניגוד לחברתי השופטת אופק-גנדלר, כי יש ליתן תוקף להסכמתם ולאומד דעתם כי יהפכו לידועים בציבור ויש, לפיכך, לראות במערערת "בן זוג של העובד בשעת פטירתו, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו והוא גר עמו". דין הערעור, אפוא, להתקבל.
סוף דבר על דעת רוב חברי המותב (על פי חוות דעתו של השופט רועי פוליאק, אליה הצטרפו השופטת לאה גליקסמן ונציגי הציבור מר ירון לוינזון ומר דן חן, ובניגוד לחוות דעתה החולקת של השופטת חני אופק-גנדלר), דין הערעור- להתקבל.

בהליך ערעור עבודה (ע"ע) שהוגש בשנת 2019 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

השופטת חני אופק גנדלר לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (סגנית הנשיאה אריאלה גילצר-כץ ונציגי הציבור גב' חנה קפלניקוב ומר גיל אלוני), בו נקבע כי המשיבה זכאית לסכום חד פעמי מהכספים שהצטברו בקרן הפנסיה בה היה מבוטח אביה המנוח, וזאת מכוח היותה יורשת שלו.
סעיף 49(ה) לתקנון קרן הפנסיה – שכותרתו "החזרת כספים במקרה בו אין זכאות לקיצבה" - קובע כך (ההדגשה שלנו): "נפטר מבוטח, למעט נכה שהיה זכאי לקבלת קצבת נכות מקרן ותיקה אחרת שבהסדר במועד בו נפטר, ואין לו שאירים – יהיו יורשיו של המבוטח על פי כל דין – זכאים לקבלת סכום חד פעמי מהקרן שיחושב על פי נוסחת ערכי הפידיון כאמור בנספח ז' לתקנון". כעולה מתקנון הקרן לינואר 2011, שצורף בידי המערערת לבית הדין האיזורי, הגדרת "שאיר" כוללת, בין היתר, "אלמנת מבוטח", המוגדרת כ"בת זוגו של מבוטח ביום בו נפטר, ובילבד שגרה עימו במשך שנה אחת רצופה עד לאותו המועד או שגרה עמו באותו המועד ויש להם ילד משותף.
בהקשר לדרוג זכויות השאירים אל מול היורשים יפים גם דבריו של חברי השופט פוליאק בע"ע 46205-08-18 אולגה סידורובה – אינה מז'ריקר (14.7.19) (להלן - ענין סידורובה), בהקשר ליחס בין זכות הידועה בציבור מכוח סעיף 5(א) לחוק פצויי פיטורים וזכות המוטבת שמילא המנוח בטפסים.
ביחס להוראות אלה נאמר כך: "ההוראה בפוליסות, המהוה חלק מכל תכנית ביטוח הנערכת במסגרת יחסי עבודה (ראו: יעקב גילון – משה וינרב, ביטוח חיים (מהדורה ששית, 1995), 242), נועדה להתאים את הוראות הפוליסה להוראות סעיף 5(א) חוק, ומשמעה כי חרף העובדה שהעובד המבוטח זכאי למנות מוטבים כראות עיניו למקרה פטירתו, לא יתקפחו זכויות שאיריו בכל הקשור לסכום הפיצויים הצבור בפוליסה. בכל מקרה, יתרת סכום הביטוח תשולם למוטב שמונה על ידי העובד המבוטח שהלך לעולמו". נוכח אופיים השיורי של זכויות היורשים ביחס לזכויות השאירים הרי שמיקוד הדיון הוא בשאלה אם המנוחה אכן היתה במועד פטירת המנוח בגדר שאירה, קרי אלמנת מבוטח.
...
וכך נאמר: "במקרים מסוימים, היעדרם של מגורים משותפים לא ישקול לחובתו של מבקש קצבת השאירים, ולא יטה כשלעצמו את הכף לקבוע כי הייתה פרידה בין בני הזוג. כך למשל במקרים בהם התקיים אילוץ שחייב את בני הזוג שלא להתגורר תחת קורת גג אחת, כגון במצב מיוחד כמחלת נפש או מחלה ממושכת אחרת, אשפוז במוסד כלשהו או אלימות במשפחה. אלא שבכך אין כדי לפטור מן הצורך בבחינת סממנים אחרים של שיתוף בחיי בני הזוג. הדגש בבחינת קיומם של יחסי שיתוף וזוגיות יושם בנסיבות מעין אלה גם על קיום של תלות כלכלית או שיתוף כלכלי בין בני הזוג, וזאת לאור תכלית תשלום קצבת השאירים". ובהמשך נאמר "נמצאנו למדים מן הפסיקה, כי במגורים בנפרד על פני שנים רבות, מתוך אילוץ, ועד לפטירת המנוח, כפי שהוברר בנסיבות המקרה שלפנינו, לא יהיה כדי להכריע את הכף לקבוע כי המשיבה הייתה פרודה מן המנוח בשנים שבסמוך לפטירתו כמפורט בהגדרת "אלמנת בר קצבה". על הצורך ב"התאמה" מעין זו בקשר לזכאות לקצבת שאירים, במקרה בו אחד מבני הזוג לוקה במחלת נפש, כפי שעמד עליה בית הדין האזורי, לימדה אותנו פסיקתו של בית דין זה, זה מכבר.
ואולם, משזכויות היורשים שיוריות לזכויות השאירים, ומשהמנוחה ענתה להגדרת אלמנת מבוטח כפי שזו נתפרשה בגמישות בפסיקתם של בתי הדין, ומשאין מקום לאבחן בין המקרים בשל היות המנוחה במעמד זה פרק זמן קצר של כשלושה שבועות עד שנפטרה - אין מנוס מקבלת הערעור.
סוף דבר – הערעור מתקבל.
בנסיבות הענין, לא מצאנו מקום לעשות צו להוצאות.

בהליך קופת גמל (ק"ג) שהוגש בשנת 2018 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

מכאן, שקביעותיו של בית המשפט לעינייני מישפחה בדבר היות התובעת ידועה בציבור של המנוח, לעניין ירושה ודמי מזונות מן העזבון, אינן יכולות להוות השתק פלוגתא ואינן יכולות להחשב כמעשה בית דין לעניין שאלת היותה ידועה בציבור לצורך זכאות לכספי הפיצויים בפוליסות ביטוח המנהלים, מכוח סעיף 5(א) לחוק פצויי פיטורים.
תכליתו הסוציאלית של סעיף 5 לחוק פיצוי פיטורים נלמדת אף מכך שסעיף 5(ג) קובע שפיצויים המשתלמים לשאירים של עובד שנפטר אינם חלק מהעזבון, כך שהחוק העניק בכורה לזכות לפצויי פיטורים לשאירים של העובד, והעדיף אותה על פני זכויות ירושה של העזבון, מהטעמים הסוצאליים האמורים.
...
סוף דבר תביעת התובעת נדחית.
התביעה שכנגד מתקבלת, ובהתאם לכך, אנו מורים ל"הפניקס" על שחרור כספי הפיצויים בפוליסה לידי הנתבעת, בכפוף להצגת המסמכים הנדרשים.
התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 7,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום בפועל.

בהליך תיק אזרחי דיון מהיר (תאד"מ) שהוגש בשנת 2023 בשלום בת ים נפסק כדקלמן:

בנוסף, הנתבעת שאלה את התובעת האם היא מכירה עו"ד המיתמחה בעינייני צוואות וקבלת אישור משפטי פורמלי לכך שהיא היתה ידועה בציבור של המנוח.
כן סוכן בין הנתבעת לבין עו"ד פניזל, כי האחרון יטפל בצו קיום צוואה/ירושה וצו ידעה בציבור.
בהתאם לכך, נחתמו בין השתיים שני הסכמי שכר טירחה נוספים (בנוסף להסכם הראשון שנחתם, כאמור, בדצמבר 2019) במסגרתם סוכם, כי התובעת תהיה זכאית לשכ"ט בשיעור של 20% בתוספת מע"מ מסך הכספים שישולמו לנתבעת (ככל שישולמו) הן כקצבת נכות והן מכח פוליסת ביטוח חיים.
שני הסכמי שכר הטירחה נחתמו ביום 2.11.20 וכביטחון לקיום התחייבויותיה הכספיות של הנתבעת כלפי התובעת (היינו - תשלום שכ"ט עתידי), הנתבעת הפקידה בידי התובעת שתי המחאות פתוחות וחתומות, ללא סכום וללא תאריך פרעון, כאשר סוכם כי עם ביצוע התשלומים ע"י חברת הביטוח, התובעת תהיה רשאית למלא את סכומי שכר הטירחה להם תהיה זכאית על בסיס ההסכם.
...
דיון והכרעה לאחר עיון בכל אשר הוגש לתיק ולאחר ששמעתי את עדות התובעת והנתבעת (עדותו של העד שחר דיקמן מטעם התובעת לא תרמה דבר לבירור המחלוקת) הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להתקבל במלואה ולהלן הנימוקים לכך, בקצרה.
הנתבעת מבקשת לבטל את שני הסכמי שכר הטרחה (ולמעשה - את כל ההסכמים) בשל חרטה בלבד ובשל תחושה וסברה בלתי מבוססות כי "עבדו עליה" וכי "יצאה פראיירית" (בלשון העם) וכמובן שלא ניתן להיעתר לבקשה זו. אפילו אין באפשרותי לקבוע כי מדובר בטעות בכדאיות העסקה (שאף היא אינה בסיס לביטולה), שהרי לא הוכח בפניי כי אכן עסקינן בעסקה לא כדאית מבחינת הנתבעת.
סיכומו של דבר: הסכמים יש לכבד והדברים נכונים גם ביחס לכל ההסכמים מושא ההליך שלפניי.
התביעה מתקבלת במלואה והתובעת ראשית לשפעל את הליכי ההוצל"פ לאלתר.
אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (כולל אגרות משפט) בסך כולל של 10,000 ₪.

בהליך קופת גמל (ק"ג) שהוגש בשנת 2012 באזורי לעבודה ירושלים נפסק כדקלמן:

לטענת התובעת, מכוח מעמדה כידועה בציבור של המנוח, היא זכאית לכל הכספים שמקורם בהפרשות מעבידיו של המנוח לפצויי פיטורים, המצויים בקופת הגמל של המנוח בנתבעת 1 ובפוליסות "ביטוח מנהלים" שעל שם המנוח בחברת "מגדל" (להלן: "הכספים").
זו, אם כן, תמצית הסיכסוך שלפנינו, במסגרתו עולות, בין היתר, שלוש השאלות האלה: האחת - פרשנות סעיף 5 לחוק פצויי פיטורים, השנייה - מעמדה של התובעת כ"שאירת" המנוח, דהיינו כ"ידועה בציבור" של המנוח ש"גרה עמו" (כדרישת סעיף 5 לחוק פצויי פיטורים) והשלישית - שאלת כפיפותם של הכספים להוראות צוואת המנוח או להוראות הפוליסות של מגדל ותקנון קופת הגמל של פסגות.
תביעת התובעת מבוססת על הטענות הבאות: סעיף 147 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע שסכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח או על פי חברות בקופת גמל, אינם בכלל העזבון.
...
בהתאם לכך, תביעת התובעת נדחית.
לעניין קופת הגמל בפסגות חשבון מס. 20907040, בו לא מינה המנוח מוטבים, מקובלת עלינו בקשת מנהל העזבון להורות על חלוקת הכספים בהתאם לצוואת המנוח (50% לתובעת ו-50% לעמית לאור).
התובעת תשלם לנתבעים 4-6 שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו