זכאות הרוכב לפיצויים מביטוח הרכב

בכל מקרה, כך טוענת הנתבעת, גם אם רכב על אופניים חשמליים, הרי שיש לראות בו כמי שעשה שימוש ברכב מנועי ללא ביטוח חובה ועל כן אינו זכאי לסעד לפי חוק הפלת"ד. לנוכח המחלוקת בין הצדדים, הוחלט על פיצול הדיון כך שתדון תחילה שאלת החבות.

כאשר אנו באים לפענח את מפת האינטרסים ובעלי העניין שירוויחו או יפסידו מתוצאה זו או אחרת יש לקחת בחשבון את מיגוון האופציות האפשריות במקרה של תאונת דרכים במעורבות של אופניים חשמליים [חסרי ביטוח חובה] כך שאם נסווג את האופניים החשמליים כרכב מנועי תתקבלנה התוצאות הבאות: תאונה עצמית של רוכב האופניים החשמליים – במקרה זה, [בכל סיווג] רוכב האופניים יישאר ללא פיצוי.

אך לא תהיה לו עילה לפי חוק הפלת"ד. אם כלי הרכב הנוסף אינו ידוע [תאונת פגע וברח] – רוכב האופניים החשמליים יוותר ללא פיצוי, בהעדר עילה נגד קרנית.

...

יחס הגומלין בין פקודת התעבורה וחוק הפלת"ד טוען התובע, כי בכך שהמחוקק לא קבע חובת ביטוח לאופניים החשמליים, חברות הביטוח לא מוכרות פוליסות ביטוח חובה ואין מענה ביטוחי למשתמשים בהם – מחייב את המסקנה כי המחוקק רואה בכלי זה כאופניים רגילים ולא רכב מנועי.

כך או כך – דין תביעתו להידחות.

התוצאה התוצאה היא כי התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪ [כולל מע"מ].

באשר לטענה כי לקרנית יהיה מהיכן לממן את תשלום הפיצויים לאותם נפגעים משיב ב"כ קרנית מספר תשובות: ראשית, קרנית אינה מחויבת לשלם פיצויים לנהגים שנהגו ללא ביטוח ועל כן כל אותם נפגעים שהיו הרוכבים עצמם ממילא אינם זכאים לפצוי מקרנית, אף לפי הגישה שמציג ב"כ התובעים.

לאלה ניתן פיתרון בחוק הקיים ומקום שמדובר בתאונה כמו "פגע וברח" או נהג חסר ביטוח בכלי הרכב המנועי – קרנית מפצה.

...

על כן, ברוח ההלכה בפרשת לוי, גם אם אני סבורה כי אופניים חשמליים הם כלי רכב מנועי כהגדרתם בחוק ואף אם אני סבורה כי היה נכון להגביל את השימוש בהם לגילאים שבהם ניתן לקבל רישיון נהיגה על אופנוע ואזי לחייב ברישוי, רישום וביטוח חובה, אין בכך כדי להצדיק במקרה זה הטלת אחריות על המדינה.

אין בידי לקבל את טענת ב"כ התובעים כי התנהלות הגורמים במשרד התחבורה והמפקח על הביטוח עולה כדי חוסר סבירות קיצונית שתביא להטלת אחריות.

סוף דבר מכל דבריי שלעיל באתי לידי מסקנה כי דין התביעה כנגד המדינה מכוח פקודת הנזיקין להידחות.

בפני התובעת עמדו כל העת, ראיות ועדויות חד משמעיות כי היה מגע בין כלי הרכב לרוכב האופניים, כאשר בכל אותה עת טוען הנתבע כי "אין הוא אשם בתאונה" – טענה שאין לה כל נפקות על פי חוק הפלת"ד. תאור הנזק ותחשיב סכום הפצוי ששולם לנפגע הנפגע, עובד זר בעל אשרת שהייה זמנית, בן 31 ביום התאונה.

(1) מי שאינו זכאי לפיצויים כאמור בסעיף 7; (2) מי שאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה, למעט מי שהיה לו ביטוח שנתי שתקפו פג תוך 30 יום לפני התאונה; (תיקון מס' 7) תשמ"ט-1989 (3) בעל הרכב או המחזיק בו כאמור בסעיף 7א. מיום 11.6.1989 (ב) חבותו של מי שחוזרים עליו לפי סעיף קטן (א), תהיה לפי פקודת הנזיקין.

...

סבורני כי העובדה שהשפה העברית אינה שגורה בפיו כדבעי, היא הגורם להתבטאויותיו הסותרות לכאורה.

בהתאם לאמור בפרשת אברהם, סבורני שקרנית פעלה כראוי, בהתנהלותה הישירה והמהירה מול הנפגע ובנותנה פיצוי ומענה לצרכיו המיידים.

משכך ולאור כל האמור לעיל, הנני מקבל את התביעה ובנוסף מחייב את הנתבע בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בהתאם לדין.

אין מחלוקת בשאלת חבותה של הנתבעת, מבטחת הרכב, לפצות את התובע בגין ניזקי גוף שנגרמו בתאונה.

המחלוקת נוגעת לשאלת הנזק וגובה הפצוי לו זכאי התובע.

המומחה בדק את התובע, עיין במסמכים הרפואיים וכך קבע בפרק הסיכום והמסקנות בחוות הדעת: "מדובר בגבר בן 37 שהיה מעורב ב-16.9.09 בתאונת דרכים כרוכב אופנוע כשהאופנוע עליו רכב נפל על כף רגלו הימנית. הוא פונה לבית חולים הדסה הר הצופים. בבדיקה ניכרה נפיחות בכף הרגל אולם צלומי רנטגן פוענחו כתקינים. כף רגלו הימנית גובסה והוא שוחרר לביתו. בהמשך במסגרת מעקב וטפול מרפאתי, בוצע סי טי של כף הרגל הימנית שהדגים שברים בעצמות טרזליות ומטטרזליות ללא תזוזה. לאחר תקופת הגבס טופל בפיזיותרפיה. כיום סובל מכאבים והגבלה בתנועות המידפוט בכף רגל ימין וכאבים והגבלה בתנועות האצבע הראשונה. נכותו בעקבות התאונה הנדונה היא כדלקמן: 10% לפי סעיף 49(2)(1) מחצית בעקבות הגבלה חלקית בתנועות טרזליות מלווה כאב לאחר שברים בעצמות התרזליות ובסיסי מטטרזים. 5% לפי סעיף 50(ד) ( מחצית) בגין הגבלה חלקית בתנועות מפרק מטטרזי פלנגיאלי ראשון מלווה כאב". התובע טען בסיכומיו כי נכותו המשוקללת אינה 14.5% (שיקלול הנכויות בגובה 10% ו-5%), אלא סכום שני סעיפי הנכות שקבע המומחה, קרי 15%, שכן "לא מדובר במספר פגימות אלא פגימה אחת שהותאמה לחיבור של שני סעיפי ליקוי וחלוקתה לשניים" (עמ' 39 לפרוטוקול, שו' 15-14).

...

המומחה הגיע בחוות דעתו למסקנה כי ההפרש בין עלות אחזקת אופנוע סוזוקי בורגמן 400 סמ"ק לאחזקת מכונית פרטית משומשת עומד על 11 ₪ בחודש (1,748 ₪ לעומת 1,737 ₪).

אשר על כן, אני קובעת כי אין המדובר בתאונת עבודה ואין לנכות מענק רעיוני.

סוף דבר בהתאם לכל המפורט לעיל, תשלם הנתבעת לתובע את הסכומים הבאים: נזק לא ממוני - 25,300 ₪; הפסד שכר ואבדן כושר השתכרות – 250,000 ₪; עזרת הזולת – 15,000 ₪; הוצאות – 7,000 ₪; ניידות – 25,000 ₪; ________ סה"כ 322,300 בנוסף, תישא הנתבעת בשכ"ט עו"ד בסך 49,440 ₪ וכן באגרת המשפט.

לעומת זאת, הקביעה כי אופניים חשמליים הם בגדר "רכב מנועי", תביא לתוצאה לפיה בתאונת דרכים בין רכב מנועי לאופניים חשמליים, דינו של רוכב אופניים חשמליים כדין מי שנהג ללא ביטוח, והוא לא יהיה זכאי לפיצויים לפי החוק ממבטח הרכב.

...

בשל השלכות הרוחב שיש לסוגיה, ומכיוון שממילא תלוי ועומד ערעור בזכות באותו נושא, החלטנו לדון בבקשות רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

במסגרת זו אציין כי גם אני סבור כדעת חברתי, שאין ללמוד בענייננו מאותם פסקי דין שדנו בקיומו של הרכיב התחברותי-יבשתי בכלים שונים (כגון מעלית מושא הדיון בעניין סובח; מכבש דרכים מושא הדיון בעניין אטליס; מלגזה מושא הדיון ברע"א 613/95 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' נחום, פ"ד נא(4) 659 (1997)); או מאותם פסקי דין שדנו במקרים בהם התרחשה תאונת דרכים כאשר המנוע ברכב המנועי לא פעל (רע"א 9332/99 קנאפו נ' מגדל חברה לביטוח, פ"ד נו(2) 808 (2002)); או כאשר הרכב המנועי התדרדר והתהפך (רע"א 6168/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שפסו (17.6.2014)).

כמו כן, הולכי רגל נפגעי תאונות בהם מעורבים אופניים חשמליים ולעתים רוכבי האופניים עצמם יפוצו על ידי קרנית כאשר הטלת עלויות אלו על קרנית שקולה להטלת עלויות על כלל ציבור משתמשי הדרכים באופן אשר בסופו של דבר יגרום ליותר נזק מתועלת.

לכן בסיכומו של דבר כאמור, מצטרף אני לחוות דעתו של חברי השופט עמית.