זכאות בנק להיפרע משיק במערכת יחסים עם כישלון תמורה

עוד לדברי התובעת, היא מחזיקה בשיק זה כאוחזת כשורה וזכאית להיפרע על פיו מן הנתבעת שמשכה שיק זה. הנתבעת אינה מכחישה כי היא זו שמשכה את השיק אולם טוענת כי התובעת אינה אוחזת בשיק זה כשורה, שכן היתה על שיק זה הגבלת סחירות, כי לא נשלחה הודעת חילול על מנת לחייב את עלי, כי חתימת ההיסב של עלי מזוייפת, כי התביעה "היתיישנה", וכי במערכת היחסים שבינה לבין אותו עלי קיים כישלון תמורה מלא ולכן עומדות לה כנגד התובעת אותן טענות הגנה העומדות לה בפני עלי.

שיק זה לא נפרע מהסיבה הפשוטה שלנתבעת לא היה כסף בבנק ולא היה כסוי לשיק זה, ועתה היא מנסה בטענות חסרות בסיס להיתחמק מלשלם את חובה.

...

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועדיהם, וקראתי את כתבי טענותיהם, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל ואלה נימוקי: אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת היא זו שמשכה את השיק נשוא התביעה ונתנה אותן לאותו עלי.

אומר מר פרי בעדותו בעמוד 11 שורה 30 לפרוטוקול: "על כל שיק שקבלתי נמסרה תמורה". עדותו זו לא נסתרה ואני קובעת כעובדה כי התובעת נתנה תמורה בגין השיק.

המסקנה מכל האמור לעיל היא כי כי התובעת אוחזת כשורה בשיק תקין על פניו, ובעד ערך שהיא נתנה לו, והיא זכאית להפרע מהמושכת, על פיו.

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 15,000 ₪ רבית והפרשי הצמדה על סכום זה מיום חילול השיק שהוא יום 13.4.17 ועד ליום התשלום בפועל וכן הוצאות משפט בסך של 4,500 ₪ בצירוף רבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסה"ד ועד לתשלום בפועל.

גם בעובדה, שאינה שנויה במחלוקת, כי השיקים בוטלו לבקשת הנתבעת ולא בהיעדר כסוי מספיק בחשבונה, במועד אחד, 4.9.15, ולא בסמוך למועד פירעונו של כל שיק (נספח 2 לתצהיר זקן), יש כדי לתמוך בטענת הנתבעת לכישלון תמורה.

מכאן לשאלה, האם הבנק אוחז כשורה לפי סעיף 28 לפקודת השיטריות ולכן הוא גובר על כישלון התמורה במערכת היחסים שבין הנתבעת לביכורי האלה לפי סעיף 37(2) לפקודת השיטריות, או שמא הבנק אינו אוחז כשורה ולכן אף שהשיקים ניתנו בעד ערך הבנק לא יגבר על כישלון התמורה (ר' רעא 8301/13 טל טריידינג קורפ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, (24.11.15) (להלן: "טריידינג"); דנא 8447/15 בנק לאומי לישראל נ' טל טריידינג קורפ, (11.9.17)).

עצימת העיניים מלמדת גם על חוסר תום לב. זאת, לצד הרשלנות באי ביצוע הבדיקות הנדרשות, לשיטת הבנק, שנסתרה בעדותו של קאיה שנמצאה אמינה, ובצרוף העובדה כי ניכיון השיקים אושר על-ידי הבנק שעה שיתרת החובה בחשבון ביכורי האלה חרגה ממסגרת האשראי, והבנק הודה שלוּלא הניכיון לא היה מכבד שיקים אחרים של ביכורי האלה, מביאים כולם למסקנה כי הבנק נטל את השיקים בחוסר תום לב. לאור קביעתי כי הבנק נטל את השיקים בחוסר תום לב ובעת הסיחור ידע כי זכות קנינו של המסחר פגומה, בהיות השיקים על תנאי, הבנק אינו אוחז כשורה, ולפיכך לא יגבר על כישלון התמורה בעסקת היסוד, אף שאין חולק כי הבנק אוחז בעד ערך לפי סעיף 26 לפקודת השיטריות.

...

אינני מקבלת את טענת הבנק כי יש ללמוד מן העובדה כי הנתבעת לא תבעה את החוב בספריה מקאיה במסגרת הליך פשיטת הרגל שלו כי לנתבעת ולביכורי האלה יחסים מיוחדים, ולוּ מפני כך שלשם טענה כזאת היה על הבנק להראות כי לנתבעת עילת תביעה כנגד קאיה (להבדיל מביכורי האלה).

עוד אציין לפני סיום, כי אינני מקבלת את טענת הבנק כי יש להבחין ביישום הלכת טריידינג בין אי אחיזה כשורה בשל פגמים בשטר לבין אי אחיזה כשורה בשל ידיעה אודות הפגם בשטר או חוסר תום לב בנטילתו.

סוף דבר, ההתנגדות מתקבלת והליכי ההוצאה לפועל מבוטלים.

מערכת היחסים בין הצדדים: ביום 13.1.16 נחתם הסכם מסגרת בין התובעת לבין חב' גל של אירועים בע"מ (להלן-"החברה") על פיו תנכה התובעת לחברה שיקים של לקוחות החברה.

טענות הצדדים: עם הגיע מועד הפרעון של השיק, הפקידה התובעת את השיק לפירעון, אך הבנק הנמשך סרב לכבד את השיק, כאשר סיבת הסרוב הייתה "ניתנה הוראת ביטול". ביום 25.7.17 הגישה התובעת את השיק לבצוע בלישכת ההוצל"פ ברמלה בתיק מס' 501109-07-17 (להלן-"תיק ההוצל"פ").

היא היתקשרה לגב' רוזנצויג, שאישרה עובדה זו, ואמרה לה שגן האירועים ניסגר עקב כך שלא היתקבל רישיון עסק לגן האירועים; 4) הנתבעת אינה חייבת לפרוע את השיק עקב כשלון תמורה מלא, חריגה מהרשאה ומעילה באמון, התובעת אינה אוחזת כשורה בשיק, חסר לתובעת את תום הלב שצריך להיות לאוחז כשורה, והתובעת אינה אוחזת כדין בשיק.

אך מאחר והשיק סוחר לפני מועד החתונה, כשלון התמורה אינו מהוה סיבה לפגיעה בזכות התובעת.

...

סבור אני שיש לקבל את טענת הנתבעת מדוע לא רשמה את שם המוטב בשיקים, מהסיבות כדלקמן: 1) גב' רוזנצויג עשתה רושם אמין על הנתבעת, כפי שאכן העידה הנתבעת; 2) כאשר ראתה הנתבעת שהשיק הראשון נפרע ועליו הייתה חותמת החברה, דבר זה היה גורם רב משמעות לאמונת הנתבעת שהחברה לא תעביר את השיקים לצד ג'; 3) הנתבעת צירפה תמלילי שיחות בינה לבין גב' רוזנצויג מהם עולה שאכן זו הייתה ההסכמה בין החברה לבין הנתבעת ובן זוגה.

לאור האמור לעיל, סבור אני שהיה אסור לחברה לסחר את השיק לתובעת, ומסירתו לתובעת הייתה במרמה ותוך הפרת חובת האמון של החברה כלפי התובעת.

אך שאלה היא האם התובעת קיבלה את השיק בתום לב והאם נתנה את התמורה לחברה בתום לב. סבור אני שהתובעת לא קיבלה את השיק בתום לב ולא נתנה תמורה בתום לב לחברה.

סבור אני שאין לקבל הסבר זה, כפי שיפורט להלן.

לאור כל האמור לעיל, סבור אני שלא היה לתובעת תום לב בעת קבלת השיק מהחברה, ומכך נובעות 3 מסקנות, והן: 1) התובעת איננה אוחזת כשורה בשיק , וממילא כל טענות הנתבעת כלפי החברה, יכולה היא לטעון כלפי התובעת; 2) הנתבעת רשאית להוכיח שהוספת של התובעת בשיק היה שלא על פי ההרשאה, והיא הוכיחה זאת; 3) הנתבעת רשאית להוכיח כי המסירה של השיק לחברה הייתה על תנאי או למטרה מיוחדת בלבד ולא לשם העברת הקניין בשטר, והיא הוכיחה זאת; 4) מאחר והתובעת הוכיחה שהשלמת שם המוטב בשיק הייתה שלא על פי ההרשאה, כי היה כשלון תמורה מלא וכי מסירת השיק לחברה הייתה שלא לשם העברת הקניין בו, אזי אין לתובעת כל זכות קניין בשטר; סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובעת נגד הנתבעת ומורה על סגירת התיק הוצל"פ מס' 501109-07-17 בלשכת ההוצל"פ ברמלה, וביטול כל הליכי הגבייה בתיק.

הבנק מבקש להפרע מהשיקים וטוען, בין היתר, שהוא אוחז כשורה וככזה מתגבר על טענת כשלון התמורה שהעלו הנתבעות.

לא נמצא בסיס לטענת הנתבעות שהשיקים נימסרו על תנאי שלא ישמשו כבטוחה ושהבנק ידע על התנאי כאמור, הנתבעות טוענות שבמערכת היחסים שבין הנתבעות לבין ינית הוסכם במפורש שכל השיקים שמי מהצדדים מוסר לצד השני "לא יועברו לצדדי ג', לא ישועבדו, לא ינוכו, לא ישמשו לבטחון וימסרו לבנק (בו ניהלו שני הצדדים חשבונות) לשם הפקדתם למשמרת" (סעיף 6 לסיכומי הנתבעות) (להלן: "הסיכום הנטען").

הדין מתייחס לפעולה זו כאל סיחור, אף אם אין לנפרע כוונה להעביר את הזכות השטרית לבנק והוא סבור שהוא נותר בעליו של השיק וכי העברתו לבנק היא לצורכי גבייה גרידא.

...

הנתבעות טוענות שהבנק היה מודע היטב לסיכום הנטען ואף כיבד אותו ולכן לא יכול היה להסתמך על השיקים שנמסרו לבנק, על תנאי שלא ישמשו כבטוחה.

סיכום ביניים לאור כל האמור, הבנק אוחז כשורה בשיקים.

אינני מקבל טענה זו. אין חולק, גם לשיטת הבנק, שלא התקבלה סחורה בגין השיקים.

התוצאה התביעות מתקבלות במלואן, למעט ביחס לשיק מספר 70690 על סך 5,000 ₪ המהווה חלק מתיק הוצאה לפועל מספר 521255-06-20.

הרי בעבר ניפרעו שיקים המשוכים מחשבונה של המבקשת אצל המשיבה הן כצד ישיר (לקוח של המשיבה) והן כצד ג' במסגרת כספים שלקוחות אחרים קיבלו תמורה ומסרו למשיבה שיקים המשוכים מחשבונה של המבקשת (כפי שעולה מנספחים 18 עד 23 שצורפו לסיכומי המשיבה).

עוד טענה המשיבה, כי אוחז כשורה רשאי לקבל את תמורתם של השיקים אף אם היתקיים כשלון תמורה מלא במערכת היחסים שבין המבקשת לבין ס.מ. פרויקטים.

אם סוחר השטר לפני המועד - אין מקום לדבר על פגם סיחור כי אז אין כלל כישלון תמורה; רק כשסוחר השטר לאחר אותו מועד והעיסקה שבקשר עימה נעשה השטר לא בוצעה, ניתן לדבר על פגם בזכות הקנין של המסחר כיון שאז ייתכן שפקעה זכותו להעביר את השטר והיה צריך להחזירו לחתומים עליו; סיחור השטר במקרה כזה כמוהו כמעילה באמון".

יש לברר את טיב אחיזתו של התובע בשיקים שכן רק אם יוכח כי הוא אוחז כשורה יוכל להתגבר על טענת כשלון/העידר תמורה של המבקשת (ראו: רע"א 8301/13 קורפ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (24/11/2015)).

...

סוף דבר בנסיבות אלה, בשים לב לנטל ההוכחה המוטל על המשיבה להוכיח כי היא אוחזת כשורה בשטר מחד, ולהעדר הפירוט הנדרש מצד המבקשת מאידך, ועל מנת לא לחסום את הגישה לערכאות ולאפשר למבקשת את יומה בבית המשפט להציג הגנתה, אני מוצא לנכון ליתן למבקשת רשות להתגונן כנגד השטרות, אולם להתנותה בהפקדה.