זכאות אלמנה לפיצויים מעסיק בעקבות פטירת עובד

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ק"ג 7721-07-20 20 אוקטובר 2021 לפני: כב' השופט תומר סילורה נציג ציבור (עובדים) מר משה בן דוד נציג ציבור (מעסיקים) מר אברהם גלאי התובעת/ הנתבעת שכנגד אהודה ריכרט ע"י ב"כ: עו"ד אבנר ימיני הנתבעת/ התובעת שכנגד קרן גמלאות של חברי אגד בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד אלישע שור פסק דין

לפנינו תביעתה של גב' אהודה ריכרט (להלן: "גב' ריכרט" ו/או "התובעת") כנגד קרן הגמלאות של חברי "אגד" בע"מ (בניהול מיוחד) (להלן: "הקרן" ו/או "קג"א" ו/או "הנתבעת") בה מבקשת התובעת כי בית הדין יורה לנתבעת לחדש לאלתר את תשלום הגימלה החודשית כאלמנה החל מחודש יוני 2020 ואילך ועד למועד בו תלך לעולמה בשיבה טובה, וכן, להורות לנתבעת לשלם לתובעת פצויי בגין הלנת שכר עבור כל גימלה חודשית שלא שולמה לה ועד לתשלום בפועל, כאמור (להלן: "התביעה העיקרית").

בפסק הדין ע"ע (ארצי) 36739-11-18 קרן הגמלאות של חברי "דן" - אהודה רייכרט (פורסם בנבו 7.7.2019) (להלן: "עניין קרן דן"), המוזכר הן בסיכומי התובעת והן בסיכומי הנתבעת, היתייחס בית הדין לטענת הקרן דן, לעניין כפל קצבת אלמנה, וקבע כי - "...טיעוני הקרן הסתמכו על התקנון הראשון של קרן אגד משנת 1954 אשר צורף למוצגי הקרן, בנסיבות בהן כיום חל על קרן אגד התקנון האחיד של קרנות הפנסיה הותיקות הגרעוניות שהחליף את תקנוני הקרנות בתוקף מחודש אוקטובר 2003 (ראו: סעיף 78י' לחוק הפיקוח). התקנון האחיד אמנם מונע מאלמנה לקבל שתי פנסיות שאירים מאותה הקרן (תקנה 21ד. לתקנון האחיד), אך אינו מפקיע את זכותה לפנסיית שאירים בעקבות נישואיה. להרחבת היריעה נציין, כי בסעיף 88.2.1 לתקנון האחיד של קרנות הפנסיה החדשות (מהדורת יוני 2018), מופיעה הוראה מפורשת לפיה אלמן זכאי לקבלת פנסיית שאירים לכל ימי חייו "אף אם נישא מחדש". הינה כי כן, בהסדרים הפנסיוניים המקובלים באמצעות קרן פנסיה צוברת, לא קיימת הוראה המופיעה בתקנון הקרן, והופיעה בעבר בתקנונה של קרן אגד, המפקיעה את זכותה של אלמנה להמשך קבלת קצבת שאירים בעקבות נישואיה (אך ראו: סעיף 31 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970) ואין על פני הדברים מניעה, במקרה הרגיל, שאלמן או אלמנה יקבלו שתי קיצבאות משתי קרנות בעקבות פטירת שני בני זוג שבוטחו בקרנות.

...

באשר לפיצוי הלנה - לא מצאנו לחייב את הנתבעת, שהיא קרן פנסיה מפעלית ותיקה, המושתתת על העקרון של ערבות הדדית וכל הוצאה המוטלת עליה משולמת מכספי העמיתים (להבדיל מקרן פנסיה חדשה), בפיצוי הלנה וממילא קיימת בתיק מחלוקת פרשנית כנה בנוגע לזכאות הנתבעת להפסיק את תשלום הגמלה וגם מסיבה זו אין אנו פוסקים פיצוי הלנה.

סוף דבר: תביעת גב' ריכרט - מתקבלת.

התביעה שכנגד – נדחית.

הטיעונים לעונש של חברת דלק מטעם חברת דלק העיד מי שממלא בה כיום את תפקיד סמנכ"ל תפעול ולוגיסטיקה, מר שלומי שטרית, ואשר מסר בתמצית את הדברים הבאים (פרוט' מיום 5.7.21 עמ' 405 ש' 8 עד עמ' 408 ש' 31): חברת דלק נרכשה בשנת 2018 על ידי "קבוצת דיין". חברת דלק מעסיקה כיום למעלה ממאה עובדים ויש לה למעלה מאלף לקוחות בארץ ומייצאת את מוצריה לאירופה ואפריקה וזאת בהקף פעילות של למעלה מ-15 מיליון ₪ בשנה (ראו: נ/80 ו-נ/81).

המבקש זוכה מהעבירה של חבלה ברשלנות והורשע בשאר העבירות שיוחסו לו. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי וטען שיש לזכותו גם מהעברות שבהן הורשע מחמת "זוטי דברים" ולחילופין עתר לביטול ההרשעה.

ב-רע"פ 2205/18 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 28.3.18) (להלן: עניין פלוני) המבקש היה מנהל עבודה באתר בניה והורשע בעבירות הנוגעות לבטיחות בעבודה וזאת בעקבות תאונת עבודה שהובילה למותו של עובד.

בית המשפט השלום דחה את בקשתו של המבקש לביטול ההרשעה והשית עליו 300 שעות שירות לתועלת הציבור, מאסר על תנאי ופצוי לאלמנת המנוח בסך של 6,000 ₪.

...

יש לדחות את בקשתם של איתן, אבישי, יאיר וחברת דלק לביטול ההרשעה.

כבוד השופט אלרון קבע בהחלטתו את הדברים הבאים (פסקאות 13 ו-14): "13. לא ניתן להפריז בחשיבותם של כללי הבטיחות בעבודה, שנועדו לשמירה על גופם וחייהם של העובדים במקום, ויש לעמוד בחומרה על כל הפרה של כללים אלה. המבקש טוען כי נסיבות ביצוע העבירה והתנאים הסביבתיים שהובילו לביצוע העבירה, (בכלל זה, מצבו הבטיחותי הירוד של האתר, כפי שהתקבל מחברת בניה אחרת) מובילים למסקנה כי אין מדובר בעבירה חמורה, אך דין טענה זו להידחות.

בנסיבות אלה, הנני קובע שמתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי ועד 7 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות ובצירוף פיצוי לקורבן וקנס כספי למדינה.

יובהר שמתחם העונש ההולם שקבעתי לעיל לא מושפע כהוא זה מהשאלה האם העבירה של חבלה ברשלנות שמתבצעת במהלך תאונת עבודה היא "מכת מדינה", או לא. יודגש, אינני מוצא צורך להכריע בשאלה האם תאונות עבודה, באופן כללי, הן בגדר "מכת מדינה", או לא. המתחם האמור הוא בעיניי מתחם העונש הנכון לנסיבות ביצוע העבירה שבפניי זאת במנותק לחלוטין מהשאלה האם האירוע שבפניי הוא חלק מתופעה רחבה יותר של "מכת מדינה". למען השלמת התמונה אציין שאינני מקבל את טענתו של בא כוחו של אבישי שאירוע שבו נפגע עובד במהלך עבודתו ב"ענף התעשייה" הוא אירוע שמצדיק מתחם עונש הולם מקל יותר מאירוע שבו עובד נפגע במהלך עבודתו ב"ענף הבנייה".

מכלול הנסיבות שפורטו לעיל הובילו אותי למסקנה שבכל הנוגע לאיתן, אבישי, יאיר וראובן, ניתן להסתפק במאסר על תנאי ואין צורך להטיל על מי מהם מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה ב"ל 5345-12-20 לפני כב' השופט טל גולן נציג ציבור (עובדים) מר חיים מויסי נציג ציבור (מעסיקים) מר רפי להבי התובעת: מרינה טפרינה ע"י ב"כ: עו"ד בנימין פרידמן הנתבע: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד הדס אהרוני פ ס ק ד י ן

טענות הנתבע – הנתבע טוען, כך: - בהחלטתו מיום 3.12.2019 הוא דחה את תביעתה של התובעת לתשלום קצבת שאירים בגין פטירת בעלה המנוח ביום 13.4.2019; - התובעת אינה זכאית לקיצבת שאירים היות שהיא אינה עונה להגדרת "אלמנה" הקבועה בסעיף 238 לחוק.

אשר לתכליתה של הוראת הדין, בפסיקה נקבע כי "תכליתו של חוק הביטוח הלאומי הוא להעניק לאלמנה קצבת שאירים על מנת לשמר את רמת חייה של האלמנה פחות או יותר כפי שהיו לפני פטירת בן הזוג. ברי כי לא מדובר בפצוי, לא מדובר בהחזרת המצב לקדמותו באשר חיים משותפים לא יהיו עוד"[footnoteRef:1].

...

סוף דבר נסכם ונציין כי לאור כלל קביעותינו שבמהלך פסק הדין, עולה כך: - עדותה של התובעת לא היתה מהימנה בעינינו, והתובעת שינתה גרסאות במהלך עדותה.

לאור האמור דלעיל, אנו קובעים כי התובעת אינה עונה להגדרה הקיימת בהוראות החוק לצורך קבלת קצבת שאירים.

משכך, דין התביעה להידחות.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ק"ג 36673-09-21 02 אפריל 2023 לפני: כב' השופטת ערמונית מעודד נציגת ציבור (עובדים) גב' אלינורה ויינטרוב נציג ציבור (מעסיקים) מר יוחנן צנגן התובעת (המבקשת) מגדל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד סלע הנתבעים (המשיבים) 1. אירינה קריאולין 2. אילן פושקריוב ע"י ב"כ: עו"ד סיון 3. בנק הפועלים בע"מ ע"י ב"כ עו"ד מרקוביץ 4. ממונה על חידלות פרעון - מחוז תל אביב ע"י פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי) פסק דין

המשיבה 1, אלמנת המנוח, הגישה תביעה למבקשת ביום 18.3.21 לתשלום תגמולי ביטוח למשיב 2, בנו הקטין של המנוח וזאת בהתאם לצוו הירושה שניתן ביום 30.9.21 (נספח א' לתגובה מיום 28.11.22) ולבקשת המנוח למינוי מוטב "ע"פ חוק הירושה" בהצעה לביטוח.

סעיף 147 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן – חוק הירושה) קובע כי – "סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קיצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העיזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעיזבון". בע"א 3807/90 פישר נ' תמר קופת תגמולים מרכזית ליד בנק דיסקונט לישראל בע"מ (1993) נפסק כי הכלל הוא שכספים שבקופת תגמולים אינם בכלל העזבון, קרי הם אינם מתחלקים לפי דיני הירושה, אלא משולמים לפי ההוראה שנתן המוריש בחייו, לקופה האמורה, במסמך ההצטרפות לקופה או בדרך אחרת.

משכך, ומבלי לקבוע מסמרות שכן הדבר לא התברר עד תום, הטלת עיקול על כספים אלו (המוקשית לנוכח סעיפים 13 (א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981 וכן סעיף 26 לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963) אינה יכולה להוביל למסקנה כי כספים אלו שייכים לקופת הנשייה, שכן הזכות לקבלת הסכומים שהופקדו בקופת הגמל עקב מות המנוח אינה שייכת לו עוד.

...

מקובלת עלינו עמדת המשיבים 1 ו-2 לפיה אין המדובר בחלוקת הנכסים של החייב המנוח, היות וממועד פטירתו של המנוח – הנכסים אינם שייכים לו כי אם למוטב – המשיב 2.

משכך, ומבלי לקבוע מסמרות שכן הדבר לא התברר עד תום, הטלת עיקול על כספים אלו (המוקשית לנוכח סעיפים 13 (א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981 וכן סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963) אינה יכולה להוביל למסקנה כי כספים אלו שייכים לקופת הנשייה, שכן הזכות לקבלת הסכומים שהופקדו בקופת הגמל עקב מות המנוח אינה שייכת לו עוד.

" כללם של דברים – נוכח הוראת סעיף 147 לחוק הירושה ולאור ההלכה הפסוקה בדבר התכלית הסוציאלית של הכספים המופקדים בקופת הגמל, לא מצאנו מקום להבחנה בין כספי התגמולים לכספי הפיצויים.

הגדרת המונח "מוטב" בחוק הפיקוח היא: "מוטב – מי שזכאי לקבל כספים מקופת גמל בשל מותו של עמית בקופת הגמל או בשל מותו של עובד של עמית-מעביד, בהתאם לרישומי קופת הגמל, ואם נודע לחברה המנהלת על זכאותו של אדם אחר לקבל כספים כאמור לפי כל דין, יהא אותו אדם המוטב, לגבי כספים שטרם נמשכו מהקופה." אם הכוונה הייתה לכלול בגדר המונח "עמית" גם את המוטב, הגדרת "עמית" הייתה צריכה להיות מי שרשום על שמו כספים בקופת גמל או מוטב ולא כפי שנירשם.

הערייה ציינה בסיכומיה, כי ככל שהתביעה תדחה, בכוונתה להגיש תביעה כספית, ביחד עם הנתבעת 1 למימוש הכספים המגיעים לה על פי תנאי הקרן, "בתקווה כי יהיה בכספים אלו הן כדי לכסות את החוב של הנתבעת 1 לתובעת והן כדי לאפשר לנתבעת 2 קבלה של פיצוי כספי ראוי" (ס' 56 לסיכומי הנתבעת 2).

על רקע האמור לעיל, אין בהוראת סעיף 85 לתקנון כדי לשנות מהעקרון הכללי הקבוע בסעיף 147 לחוק, לפיו הכספים מושא התביעה "אינם בכלל העזבון". מן הכלל אל הפרט לענייננו, לאור העובדה (אשר נקבעה ע"י רופא הקרן בהחלטתו מיום 18.7.2022) כי המנוח נפטר בגין מחלה הקודמת להצטרפותו לקרן, הרי שהנתבעת 1 זכאית לזכויות של אלמנת עמית לא פעיל, זאת בהתאם לסעיף 57 לתקנון: "הייתה הפטירה כתוצאה ממחלה, מתאונה או ממום שרופא הקרן קבע כי ארעו או החלו לפני מועד הצטרפות העמית לקרן או לפני חידוש מעמדו כעמית פעיל בקרן, לפי המאוחר, ולא היתקיימה תקופת אכשרה של 60 חודשים במעמד עמית פעיל בקרן, שיימנו ממועד ההצטרפות לקרן או ממועד חידוש המעמד כעמית פעיל, לפי המאוחר, ועד יום הפטירה, תהא אלמנת העמית, והיא בלבד, זכאית לפנסיה המחושבת לפי הוראות תקנה 60, ויראו אותה, לעניין התקנה האמורה, כאלמנת עמית לא פעיל." אין חולק כי המנוח והנתבעת 1 היו נשואים זה לזו והתגוררו ביחד במועד פטירתו של המנוח.

...

תחילה, מצאנו כי כספי קופת הגמל לתגמולים אינם באים בגדר עיזבון המנוח, וזאת עפ"י סעיף 147 לחוק הירושה.

מסקנה זו מתבקשת כאמור גם מתכליתו של הסעיף, היא התכלית הסוציאלית.

סוף דבר: אשר על כן ובהינתן כל האמור לעיל, אנו קובעים כדלקמן: הנתבעת 1 הנה שאירה של המנוח ונוכח מעמדה זה, הנה זכאית לקבלת הכספים (בהתאם לדרישה כפי שמנחה התקנון) ולעשות בהם כחפצה, בין השאר היא רשאית להעביר את הכספים לסגירת חובות כפי שהיא מצהירה.